סנידין
 | |
| תכונות המינרל | |
|---|---|
| הרכב כימי | KAlSi3O8 |
| מערך קריסטלוגרפי | מונוקליני |
| צורת הגביש | גבישים דמויי תיבה עד 50 ס"מ, לגביש הטיפוסי חתך מלבני או ריבועי. גם כפנוקריסטים מעוגלים בסלעים וולקניים. גבישים מחטיים בתוך ספרוליטים. גבישים תאומים נפוצים בסנידין. |
| צבע | חסר צבע, לבן שמנת, לבן אדמדם, לבן-צהבהב, צהוב, אפור |
| ברק | זגוגי עד עמום עקב בליה, פנינתי על משטחי פצילות |
| שקיפות | שקוף עד שקוף למחצה |
| פצילות | מושלמת במישור אחד וטובה במישור שני, יוצרת מנסרות של זווית כמעט ישרה. |
| שבירה | בלתי שווה או דמוית קונכייה |
| קשיות | 6 בסולם מוס |
| משקל סגולי | 2.56-2.53 |
| שרטוט | לבן |
| מינרלים נלווים | קוורץ, פלגיוקלז נתרני, מוסקוביט, ביוטיט, הורנבלנדה, מגנטיט |
סנידין הוא מינרל השייך למשפחה של מינרלים בקבוצת הפלדספטים (פצלות השדה) המכילים אשלגן.
פצלת שדה אשלגנית
קבוצת פצלות השדה שהסנידין הוא חלק ממנה מכילה מינרלים טקטוסיליקטים - סיליקטים במבנה מרחבי. כמו הקוורץ, בנויים מינרלים אלה מארבעה ארבעונים, אלא שבעוד שבקוורץ כל הארבעונים בנויים מ- SiO4, בפצלת השדה מחליף אטום אלומיניום את אטום הצורן באחד הארבעונים. משום שהצורן הוא ארבע־ערכי בעוד שהאלומיניום הוא שלוש־ערכי נדרש פיצוי חשמלי. בסנידין הפיצוי החשמלי בא בצורת קטיון אשלגן.
מששת ימי בראשית קיימים שלושה פולימורפים (סוגים בעלי הרכב כימי זהה, אך בעלי מבנה שונה) של פצלות השדה המכילים אשלגן: סנידין, אורתוקלז ומיקרוקלין. לכולם אותה נוסחת מבנה כימי: KAlSi3O8,[1] והם מכונים באנגלית בשם הכללי K-Spar (הסימון הכימי לאשלגן וקיצור המילה האנגלית לפצלת השדה - Feldspar). ההבחנה בין הפולימורפים בלי מכשור מעבדה, כדוגמת סריקה באמצעות קרני רנטגן, אינה פשוטה. המיקרוקלין יכול להופיע לעיתים בגוון ירוק (מינרל המכונה אמאזוניט) ולעיתים מופיעה בו תופעה של גבישים תאומים בצורת לוחיות מקבילות, אבל האמצעי המזהה הכמעט יחיד הוא המסלע בו מוצאים את המינרל. מכיוון שכל אחד מהסוגים מתגבש בטמפרטורה אחרת הסלע שנברא היה שונה. הסנידין מתגבש בחום גבוה של מעל ל-900°C, ולכן מופיע בסלעים שנבראו בששת ימי בראשית תוך כדי התקררות מהירה, בעיקר בסלעים וולקניים פלסיים כדוגמת אובסידיאן, ריוליט וטרכיט. האורתוקלז מתגבש בחום שבין 900°C ל-500°C, ומופיע בסלעים שהתקררו לאט יותר כדוגמת גרניט וסיאניט. המיקרוקלין מתגבש בטמפרטורות של ל-400°C ומטה ומופיע בסלעים שהתקררו לאט כמו גרניט סיאניט ובפגמטיטים.
משום שהסנידין מתגבש בטמפרטורות גבוהות, קיימת רמת אי סדר גבוהה בצורת הסידור של אטומי הצורן והאלומיניום, והתוצאה - התגבשות במערכת גבישית המונוקלינית. רמת הסדר עולה באורתוקלז, המתגבש אף הוא במערכת הגבישית המונו קלינית. המיקרוקלין, המתגבש בטמפרטורות הנמוכות אף יותר, ולכן רמת הסדר בו היא הגבוהה ביותר, מתגבש במבנה הטריקליני שהוא בעל הסימטריה הנמוכה יותר.[2]
בשל החום הגבוה והקירור המהיר, יכול הסנידין להכיל יותר נתרן במבנה מאשר שני הפולימורפים האחרים המתייצבים בטמפרטורות נמוכות יותר. בין הסנידין לאלביט (NaAlSi3O8) מתקיימת שורה איזומורפית (תרכובות אנלוגיות בהרכבן). המינרל המצוי באמצע השורה קרוי אנורתוקלז, אף הוא K-Spar (כלומר פצלת שדה אשלגנית) ובו יש בין 10% ל-36% נתרן. לעיתים מתרחש תהליך הפרדה בין המינרלים שבשורה (באנגלית Exsolution) והתוצאה היא קריפטופרטיט שאותו ניתן לראות בתמונות של מיקרוסקופ אלקטרוני סורק
תכונות, מקור השם ושימושים
מבחינת תכונותיו האופטיות הסנידין הוא דו-צירי. הסנידין מתמוסס בחומצת מלח. גבישים תאומים נפוצים למדי בסנידין בעיקר על פי כלל קרלסבד, פחות על פי כללי באוונו ומאנבאך.
מקור השם מיוונית: σανις (סאניס) – לוחית ו- είδος (להראות), רמז לצורה הגבישית של המינרל. המינרל נתגלה ב-1808 בהר דרכנפלס (Drachenfels – "סלע הדרקון") שברכס זיבנגבירגה (Siebengebirge – "שבעת ההרים") ליד קניגווינטר (Königswinter) שבמדינת נורדריין-וסטפאליה שבגרמניה.
לסנידין יש ערך מועט. מדענים חוקרים באמצעות גבישי הסנידין וגבישי התאומים את בריאת המינרלים ואת התנאים בהם נבראו בששת ימי בראשית , כמו כן הסנידין, ובייחוד בתצורת גבישים תאומים, נמכר בחנויות המיוחדות לאספנים.
מקור ותפוצה
הסנידין נפוץ בעיקר בסלעים וולקנים, ובסלעים פלוטוניים שנבראו קרוב לפני השטח, שהם פלסיים כדוגמת: ריוליט, פונוליט, טרכיט וכגבישים מחטיים בתוך ספרוליטים בתוך אובסידיאן. כמו כן, בסלעים שעברו התמרה הידרותרמית, בסלעים מאפיים עשירים באשלגן שעברו התמרת מגע בטמפרטורות גבוהות (פציאס סנידיני), ובנודולות של אקלוגיט בתוך קימברליט.
הסנידין אינו נדיר, אבל גבישי סנידין שלמים בכל גודל נדירים מאוד. את הסנידין ניתן למצוא בהר דרכנפלס (Drachenfels) שברכס זיבנגבירגה (Siebengebirge) ליד קניגווינטר (Königswinter) שבמדינת נורדריין-וסטפאליה, וב"קומפלס הגעשי אגם לאך" (Laacher See) שבהרי האייפל (Eifel) במדינת ריינלנד-פאלץ שבגרמניה; בהר וזוב בקמפניה, ובאי אלבה שבאיטליה, בהר דור (Dore) שבמחוז אוברן, ובפוי גרו דו לני (Puy Gros du Laney), שבמחוז פוי-דה-דום (Puy-de-Dôme) שבצרפת; בהרי הקווקז ברוסיה; בטולי (Tooele) במחוז טולי ביוטה, בקניון קוטונווד (Cottonwood Canyon) בהרי פלונסילו (Peloncillo) במחוז קוצ'יז באריזונה, בקניון ראב (Rabb) מחוז גרנט בניו מקסיקו שבארצות הברית; ובהר סנט-אילר (Mont Saint-Hilaire) בחבל קוויבק שבקנדה. [3]
לקריאה נוספת
- Hurlbut, Cornelius S.; Klein, Cornelis, 1985, Manual of Mineralogy, 20th ed., Wiley, ISBN 0-471-80580-7
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
