כרטיס אשראי
כרטיס אשראי (באנגלית: Credit card) הוא סוג של כרטיס חיוב המשוך על חשבון בנק, המשמש כאמצעי תשלום חליפי למזומנים, כשלרוב הלקוח מחויב בו עבור העסקה במועד מאוחר ממועד ביצוע העסקה.
בישראל, מוסדר השימוש בכרטיסי אשראי בחוק שירותי תשלום, התשע״ט–2019[1].
על פי סקר הלמ"ס ל־2013, ל־84% ממשקי הבית בישראל ישנו לפחות כרטיס אשראי אחד, כאשר אחוז זה גבוה משמעותית בציבור היהודי בהשוואה לציבור הערבי[2].
היסטוריה
הרומן האוטופי של אדוארד בלאמי מ-1887, "מבט לאחור", היה בין האזכורים הראשונים שניתן למצוא לתשלום באמצעות כרטיס.
בראשית המאה ה-20 היה נהוג שימוש ב"מטבעות גבייה" (charge coins) ואמצעים דומים שאינם מטבעות רגילים - אמצעי תשלום אלו ניתנו ללקוחות שהיה להם חשבון בעסקים כגון מלונות. לאמצעי תשלום אלו היה מספר החשבון וסימון של בית העסק. אמצעי זה איפשר להעתיק בזריזות ובצורה מדוייקת את מספר החשבון וכך תהליך התשלום, שנעשה בכתב יד והיה חשוף לטעויות, קוצר והפך ליותר אמין. עם זאת, שם הלקוח לא הופיע על אמצעי זה ולכן ניתן היה לגנוב אותו ולעשות בו שימוש לרעה. במהלך שנות השלושים, סוחרים עברו לאמצעי אחר ששמו Charga-plate שהיה נהוג עד לסוף שנות החמישים. ב-1934 השיקו אמריקן איירליינס ואיגוד התעבורה האווירית כרטיס לטיסות אוויריות, שהפך ב-1948 למקובל בכל חברות איגוד התעבורה האווירית הבינלאומי. ב-1950 ייצרה חברת דיינרס קלאב את כרטיס החיוב הראשון ל"שימוש כללי" וב-1958 ייצרה חברת אמריקן אקספרס רשת בינלאומית של כרטיסי חיוב שהפכה בהמשך לרשת כרטיסי אשראי.
עד 1958 היו פעילים כרטיסי חיוב שונים שהנפיקו סוחרים וכן היו ניסיונות שונים של בנקים בארצות הברית להשיק כרטיסים אך אלו כשלו משום שסוחרים לא מיהרו לאמץ כרטיס שהיה בשימוש של מעט לקוחות ולקוחות לא אימצו משום שהיו בשימוש של מעט סוחרים. בספטמבר 1958 השיק בנק אוף אמריקה את הכרטיס BankAmericard, שהיה הכרטיס הראשון שאומץ בהצלחה. הכרטיס הושק בפרזנו שבקליפורניה, בה 45 אחוז מתושבי העיר היו לקוחות הבנק. הבנק שלח כרטיסים בו זמנית ל-60 אלף התושבים וכך הסוחרים השתכנעו לאמץ אותו. בנקים נוספים הוציאו ברישיון את אותו הכרטיס בארצות הברית ובהמשך מסביב לעולם וב-1976 כל בעלי הרישיון להנפקת הכרטיס התאחדו תחת המותג "ויזה". ב-1966 קבוצת בנקים התאחדו והשיקו את "Master Charge" (שקדם ל-"Mastercard") כדי להתחרות ב-BankAmericard וב-1969 הצטרף אליהם הבנק סיטיבנק ואיחד את כרטיס ה-"Everything Card" שלו. ב-1966 הושק באנגליה כרטיס האשראי הראשון מחוץ לארצות הברית.
עד למחשוב התהליך, הרכש באמצעות כרטיס אשראי היה מסורבל ביותר. בכל רכש, הסוחר היה צריך להתקשר לבנק, משם התקשרו לחברת האשראי, שם העובד היה צריך לחפש את שם הלקוח ידנית ולבדוק את מאזן האשראי שלו. ב-1973[דרושה הבהרה] מיחשבה חברת ויזה את התהליך וקיצרה את זמן העסקה משמעותית לפחות מדקה.
מאפייני כרטיסי אשראי
כרטיס אשראי הוא כרטיס פלסטיק עם פס מגנטי ולרוב גם שבב, המכילים את נתוני הזיהוי של הכרטיס, הנקראים בעת השימוש בכרטיס (על ידי קופה רושמת, כספומט וכדומה). במרבית הכרטיסים, בעיקר אלו המיועדים לשימוש בינלאומי, מובלטים נתוני הכרטיס על גבי הכרטיס מסיבה היסטורית: בעבר, קריאת הנתונים נעשתה באופן מכני לשובר נייר באמצעות נייר קופי (שיטת סליקה אשר כונתה "גיהוץ").
ניתן לעשות שימוש בכרטיס גם בעסקה מרוחקת (כדוגמת עסקה טלפונית או אינטרנטית) באמצעות מתן פרטי הכרטיס לעסק. פרטי הכרטיס כוללים את מספרו המלא של הכרטיס, מועד פקיעת תוקפו ובנוסף שלוש או ארבע ספרות ביטחון (CVV) המודפסות בדרך כלל בגב הכרטיס. מסלקות מסוימות עשויות לדרוש גם את מספר הזהות של בעל הכרטיס.
עסקה שכזו (מכונה "עסקה במסמך חסר" או "עסקה טלפונית") טומנת בחובה סיכון רב יותר של שימוש לרעה בכרטיס האשראי, ולכן לרוב תביא לעמלת סליקה גבוהה יותר. נוסף על כל אלה, משמש פרוטוקול 3-D Secure כמנגנון אבטחה נוסף לעסקאות אינטרנטיות בכרטיסי אשראי. מימושים של פרוטוקול זה אומצו על ידי רשתות הכרטיסים השונות. (עם Visa Secure אשר משמש את לקוחות ויזה, SecureCode אשר משמש את לקוחות מסטרכארד, ProtectBuy המשמש את רשת דיסקאבר ועוד).
גודל כרטיס אשראי הוא 85.60 על 53.98 מילימטר ופינות מעוגלות ברדיוס 2.88 עד 3.48 מילימטר[3].
בישראל, במרבית כרטיסי האשראי מחויב הלקוח בכל התשלומים במועד חודשי קבוע לפי בחירתו, כלומר הכרטיס משמש לחיוב דחוי (Deferred Charges). מקובל כי עבור האשראי בהמתנה לחיוב עד למועד החודשי מיום ביצוע העסקה הלקוח אינו מחויב בריבית. אשראי זה ממומן מהעמלה שמשלם בית העסק לחברת כרטיסי האשראי. בקשת דחיית תשלומים נוספת כן כרוכה בתשלום ריבית. עם זאת, חשוב להבדיל בין עסקת תשלומים בה מעניק המוכר את האשראי, לרוב ללא ריבית, לבין עסקת קרדיט שבה חברת האשראי מעניקה את האשראי ונושאת ריבית.
בעוד שברוב העולם, נפוץ שהחברות המנפיקות את כרטיסי האשראי הן בנקים, בישראל מנפיקות האשראי (אשר שלוש הגדולות מביניהן הן כ.א.ל, ישראכרט, ומקס) אינן בנקים אך לוקחות את התפקיד שנלקח על ידי הבנק המנפיק (Issuing bank) במרבית העולם. לכן, חברות אלה עשויות לא לדעת האם יש ללקוח סכום מספק כדי לכסות את החייבויותיו, ורק בסוף מחזור החיוב לגלות כי בקשת התשלום מחשבון הבנק של הלקוח נדחתה.
עם זאת, קיימים בארץ גם כרטיסי אשראי בנקאיים. בכרטיס שהונפק על ידי הבנק, הבנק קובע את תנאי הכרטיס, לרבות מסגרת האשראי, והוא מחויב לפרוע את השימוש בכרטיס גם אם במועד החיוב אין יתרת זכות מספקת. כרטיס אשראי בנקאי יכול לשמש גם ככרטיס הפעלה של מכשירים אוטומטיים של הבנק המנפיק, לצורך ביצוע פעולות בחשבון (למשל, שימוש בכספומט, או בירור מידע על החשבון במכונות אוטומטיות). בכרטיס חוץ-בנקאי (כלומר כזה שהונפק על ידי חברת האשראי לפי הסכם בינה לבין הלקוח), אין לבנק ידיעה או שליטה על תנאי הכרטיס, והחיוב מתבצע לפי הרשאה לחיוב חשבון. הרשאה לחיוב חשבון ניתנת לביטול על ידי הלקוח, וככלל הבנק אינו מחויב לפרוע תשלומים במקרה שיש מניעה חוקית או שמצב החשבון אינו מאפשר זאת. לרוב, השימוש בכרטיס אשראי מלווה בדמי כרטיס אשר משולמים לחברת האשראי או לבנק, בהתאם לזהות מנפיק הכרטיס.
סליקת כרטיסי אשראי
ערך מורחב – סליקת כרטיסי תשלום
בשעה שהלקוח משלם על קנייה באמצעות כרטיס האשראי, חברת האשראי מעבירה את הכסף לספק הסחורה/השירות בהתאם לתנאי הסכם הסליקה בין השניים, ואילו הלקוח מחויב על פי רוב במועד עתידי.
בנוסף, מציעות חברות האשראי תוכניות המאפשרות לבית העסק מועדי זיכוי גמישים ושירותי ניכיון למיניהם, המקדימים את מועד הזיכוי הסטנדרטי תמורת עלות נוספת.
יתרונות השימוש בכרטיסי אשראי
מרבית יתרונות כרטיס האשראי משותפים לכרטיסי אשראי ולכרטיסי חיוב אחרים, כמו כרטיסי חיוב מיידי וכרטיסים נטענים. מבחינת הלקוח השימוש בכרטיס חיוב חוסך את הצורך לשאת מזומנים או המחאות, ולכן הוא בטוח יותר. היות שהלקוח מקבל דיווח על כל הקניות שהוא מבצע בכרטיס אשראי, השימוש בכרטיס אשראי יכול לסייע לו לעקוב אחרי הוצאותיו ולבטל חיובים במקרה של אי-קבלת מוצרים. גם בית העסק נהנה מביטחון רב יותר, כי הוא פטור מהסיכון של חוסר כיסוי הכרוך בהמחאות של אדם פרטי, ומהסיכון של שוד הכרוך בתשלום במזומנים. נחסך לו גם המאמץ הכרוך בגביית המחאות מלקוחות. כרטיסי חיוב מאפשרים גם רכישה באמצעות הטלפון והאינטרנט, תוך מתן פרטי כרטיס האשראי כאמצעי תשלום. צורות רכישה אלה אינן מתאפשרות ברכישה במזומנים או בהמחאה.
יתרון נוסף בשימוש בכרטיסי אשראי הוא באפשרות שהם מעניקים ללקוח לדחות את התשלומים, אם עד סוף החודש, ואם לזמן רב יותר. זאת באמצעות עסקאות תשלומים או באמצעות כרטיס אשראי מתגלגל.
כרטיסי אשראי מסוימים מעניקים ללקוחותיהם הנחות ומתנות, כגון ביטוח נסיעות לחו"ל חינם או הנחות בכניסה למוסדות תרבות. בארצות הברית קיימים כרטיסי אשראי המכונים "Cash Back" המחזירים ללקוחות 1%-5% מסך הקניות הנעשות בהם. האפשרות הזו מוגבלת בישראל וקיימת בעיקר בכרטיס American Express Blue (בו ההחזר נע בין 0.25% לאחוז, לפי סכום ומאפייני ההוצאות החודשיות[4]), או בכרטיסי מועדון, עבור רשתות המועדון.
חסרונות, בעיות וביקורת
שליטה על הוצאות
קונים רבים מעידים, שהשימוש בכרטיסי אשראי גורם לניתוק פסיכולוגי אצל הקונה בין הקנייה והוצאת הכסף בפועל. זאת בניגוד לשימוש במזומנים שנתפס באופן מוחשי יותר כ"הוצאת כסף". כתוצאה מכך, הלקוחות מוצאים את עצמם מופתעים בסוף החודש לנוכח סכום החיוב בכרטיס האשראי. לכן בתוכניות המחנכות לשיפור השליטה על התקציב הביתי, ממליצים לעיתים לבטל את כרטיסי האשראי או להימנע משימוש בהם, לפחות לתקופת זמן מסוימת.
מרמה בכרטיסי אשראי
ככל אמצעי תשלום, גם כרטיסי אשראי חשופים למעשי מרמה. במקרה של הונאה בכרטיס אשראי, עיקר הנזק מוסב לחנות בה בוצעו הרכישות ולחברת האשראי, ואילו בעל הכרטיס נושא בנזק קטן יחסית (אם בכלל). במקרה של גנבת כרטיס אשראי, למשל, קובע חוק בישראל כי "הלקוח לא יהיה אחראי בשום מקרה לשימוש לרעה שנעשה אחרי שנמסרה הודעה על גניבה".
חברות האשראי מקדישות מאמצים מרובים לאיתור מהיר של מעשי מרמה, אך הן אינן מפרסמות נתונים על היקף הנזק הנגרם להן. חלק מאמצעי איתור הגניבה המוקדמים של חברות האשראי הוא בשיטות סטטיסטיות של כריית מידע תוך ניסיון למניעה עוד בטרם ביצוע העסקה, על ידי בחינת קנייה מוחשית מול צפי קנייה של אותו לקוח, לפי פרופיל התנהגות צרכנית והרגלי קנייה. לדוגמה, אם הלקוח רוכש כביכול מוצרי אלקטרוניקה בשווי עשרות אלפי שקלים במהלך כמה ימים, בעוד שהוא אינו מבצע בדרך כלל עסקאות שכאלו, הוא עשוי להיתקל בהקפאה של הכרטיס או לקבל שיחה טלפונית ממוקד הונאות של חברת האשראי, לבירור האם הוא עושה שימוש מודע בכרטיסו, או שכרטיסו נגנב.
גורם סיכון נוסף, שהיה נפוץ בראשית ימי האינטרנט אך קיים גם כיום, הוא הימצאות מאגרי נתונים המכילים פרטים של כרטיסי אשראי ברשת האינטרנט, ומהווה כר פורה לגניבה רחבת היקף, על ידי שימוש בפרטי הכרטיסים בעת ביצוע רכישות מקוונות.
משנת 2016 ואילך נרשם גידול במקרי גנבה מקוונת של אמצעי תשלום, בהם נגנבים פרטי כרטיס האשראי באמצעות אתר תשלומים המתחזה לאתר לגיטימי.
עמלות
רווחי חברות האשראי מתחלקים לשניים:
- עמלות שהיא גובה ממקבלי התשלום (המוכרים)
- עמלות, דמי שימוש וריבית במקרה של שימוש באשראי הנגבים מבעלי הכרטיסים (הקונים)
מותגי כרטיסי אשראי בעולם
כרטיס האשראי הראשון לשימוש כללי היה דיינרס קלאב, שהונפק לראשונה בארצות הברית ב-1950. בשנת 1958 נכנסו לשוק המתחרים הראשונים, אמריקן אקספרס, קרט בלנש ובנק אמריקארד (לימים ויזה). ב-1967 הונפקו לראשונה כרטיסי מאסטר-צ'ארג', ששמם שונה לאחר מכן למסטרקארד. מותגים אלה הפכו למותגים בינלאומיים באמצעות רכישה של חברות זרות וכן באמצעות הנפקת זיכיונות מקומיים. לדוגמה, מסטרקארד רכשה את אקסס קארד הבריטית ואת יורופיי האירופאית, שהנפיקה את כרטיסי יורוקארד. מותגים אלה הוחלפו במותג מסטרקארד. בישראל, כל הכרטיסים משווקים באמצעות זיכיונות (ראו להלן).
לצד כרטיסים בעלי תפוצה עולמית אלה, ממשיכים להתקיים מותגים מקומיים חזקים במקומות שונים בעולם. לדוגמה, הכרטיס הרביעי בתפוצתו בארצות הברית הוא כרטיס דיסקבר (Discover), שאינו מונפק וכמעט שאינו מכובד מחוץ לה. מותג נוסף הוא JCB היפני (לשעבר, ראשי תיבות של: Japan Credit Bureau).
שוק כרטיסי האשראי בישראל
- ערך מורחב – כרטיסי אשראי בישראל
כרטיסי אשראי הוצעו לתושבי ישראל לראשונה בשנות השבעים על ידי חברת דיינרס קלאב ישראל, ברישיון מדיינרס קלאב העולמית. כיום בישראל ישנן שלוש חברות המנפיקות וסולקות כרטיסי אשראי:
- ישראכרט – הוקמה ב-1975. ישראכרט מעניקה שירותי תפעול גם לחברה האחות, פרימיום אקספרס (בעבר פועלים אקספרס), שמשווקת את המותג בארץ מאז 1995
- Cal (כרטיסי אשראי לישראל בע"מ) – בבעלות בנק דיסקונט והבנק הבינלאומי; הוקמה ב-1978. כא"ל רכשה את דיינרס קלאב ישראל ב-1992, שהוקמה בשנות השישים על ידי בנק דיסקונט הפועלת תחת רשת Dinersהעולמית, המוחזקת בידי הרשת האמריקאית Discover.
- מקס איט פיננסים – בבעלות ורבורג פינקוס, לשעבר "לאומי קארד"; הוקמה בשנת 2000 על ידי בנק לאומי על בסיס התשתית של חברת "אלפא קארד", אשר הוקמה ב-1996 ופורקה בשנת 2000 בשל הפסדים כספיים. לאומי קארד החלה להנפיק כרטיסים ב-2001; אלפא קארד החלה להנפיק ולסלוק ב-1998.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: כרטיס אשראי |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כרטיס אשראי |
- בלדד השוחי, איך פועל פס מגנטי בכרטיס אשראי?, באתר של "רשת 13", 22 במאי 2005 (במקור, מאתר "nana10")
- ארה"ב: נגנבו פרטי 40 מיליון כרטיסי אשראי, באתר ynet, 18 ביוני 2005
- תמר ברזילי, עסקאות בכרטיסי אשראי - איך ומתי אפשר לבטל?, באתר ynet, 16 בספטמבר 2005
- אמיר בכר, שימוש לרעה בכרטיס חיוב - שחיקת ההגנה המוקנית לצרכן, המשפט, כרך י"א, עמ' 321–356
- דריה כנף, כרטיסי אשראי: אפשר לבטל עסקה - אך לא תמיד, באתר ynet, 6 בנובמבר 2009
- אלי אלון, מה פשר 3 הספרות שעל גבי כרטיס האשראי?, באתר News1 מחלקה ראשונה, 19 בנובמבר 2012
- אמנדה פורמן, התקרית המביכה במסעדה הניו יורקית שבעקבותיה נולד כרטיס האשראי הראשון בעולם, 23 בדצמבר 2022
- How Credit Cards Work, באתר "HowStuffWorks" (באנגלית)
- כרטיס אשראי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
חקיקה ופסיקה
חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986, בספר החוקים הפתוח- תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010, בספר החוקים הפתוח
- בקשה להסדר כובל מטעם חברות כרטיסי האשראי בישראל - החלטה מ-31 באוגוסט 2006
הערות שוליים
| חברות כרטיסי אשראי ישראליות | |
|---|---|
|
36661230כרטיס אשראי