סיסיגמביס
סיסיגמביס (בפרסית: سیسیگامبیس ביוונית: Σισύγαμβις) הייתה אמו של דריווש השלישי, מלך האימפריה הפרסית. היא נפלה בשבי אלכסנדר הגדול במהלך כיבוש האימפריה הפרסית.
ביוגרפיה
מוצאה וראשית דרכה אינם ברורים. היא הייתה ממשפחת המלוכה, אולי בתו של ארתחששתא השני או אחיו אוסטאנס. היא נישאה לאציל בשם ארסמנס, שהיה אחיה, אם ההשערה השנייה בדבר זהות אביה נכונה. היא ילדה את דריווש השלישי ואת סטטירה הראשונה, שמאוחר יותר נישאו זה לזו, ובן נוסף בשם אוקסיטאריס. בשנת 336 לפנה"ס נרצח המלך ארתחששתא הרביעי, מותיר את בנה של סיסיגמביס, דריווש השלישי, כיורש היחיד לכתר.
בשנת 340 לפנה"ס פלש אלכסנדר הגדול מלך מוקדון לפרס. לאחר מספר ניצחונות שהשיג אלכסנדר באסיה הקטנה ולאחר שכבש את מצרים, החליט דריווש לצאת לקראת אלכסנדר בעצמו. דריווש גייס צבא שגודלו היה בערך 100,000 איש, והוביל אותו בעצמו. כמנהג המלכים הפרסיים, הוא לקח עמו את סיסיגמביס אמו, את סטטירה אשתו ואחותו, את שתי בנותיו ברסינה ודריפטיס ואת בנו אוכוס. חרף העליונות המספרית הניכרת של הצבא הפרסי, קרב איסוס הסתיים בניצחון מוקדוני מוחץ, ודריווש נמלט משדה הקרב. האוהל המלכותי, עם בני משפחתו של המלך, נפל בידיהם של המוקדונים. אף על פי שנשים פרסיות אחרות זכו ליחס אכזרי, לא כן היה עם משפחת המלוכה.
על פי פלוטרכוס, אלכסנדר שמע שהנשים משוכנעות שדריווש מת בקרב, וכי הן מתאבלות עליו. הוא שלח לאוהלן את לאונטוס, אשר הודיע להן שדריווש לא מת, והבטיח להן יחס הולם.[1] על פי יוסטינוס, אלכסנדר הגיע בעצמו אל האוהל, ונשות משפחת המלוכה "נצמדו זו לזו למראה הזרים החמושים, והקימו זעקות שבר כמו מצפות למוות מיידי. אחר הן נפלו לרגליו של אלכסנדר והתחננו לא על חייהן, אלא לעיכוב הוצאתן להורג עד שיקברו את גופת דריווש". אלכסנדר התרגש מהדאגה שהפגינו, והבטיח להן שהמלך חי. הוא ניחם אותן והבטיח להעניק להן יחס מכובד ואף למצוא לבנות חתנים מתאימים.[2] סיפור מפורסם מובא אצל דיודורוס, על פיו אלכסנדר נכנס לאוהל יחד עם חברו הטוב ביותר, הפאיסטיון. שניהם היו לבושים בצורה דומה, אך הפאיסטיון היה גבוה יותר ויפה יותר. סיסיגמביס חשבה שהוא המלך, ומיהרה להשתחוות בפניו. הנוכחים תיקנו אותה והצביעו על אלכסנדר, וסיסיגמביס המבוישת השתחוותה גם בפניו. אלכסנדר הרגיע אותה במילים "אל דאגה, אמא! גם הוא אלכסנדר".[3] סצנה זו זכתה לייצוגים רבים באומנות.
כך או כך, כל המקורות מסכימים שנשות המלוכה קיבלו יחס ההולם את מעמדן.[4] סביר להניח שפעולה זאת לא נבעה מנימוס או טוב לב, אלכסנדר רצה לבסס את טענתו לכתר הפרסי על ידי כך שיאמץ כבני משפחתו את משפחת המלך הקודם, תחת שישעבד אותה כמנהג מלך כובש.[5] המשפחה המשיכה להתלוות אל אלכסנדר, ובהדרגה למדה סיסיגמביס להעריך אותו באופן אישי, ונוצרו ביניהם יחסים כה קרובים עד שלעיתים הוא כינה אותה "אמא". במהלך קרב גאוגמלה, כאשר נראה היה בהתחלה שהפרסים מנצחים, היא סרבה לנצל את ההזדמנות ולברוח.[6] לאחר כיבוש שושן הותיר אלכסנדר את סיסיגמביס שם כדי שתוכל ללמוד שם יוונית.[7] לאחר רציחתו של דריווש בשנת 330 לפנה"ס, אלכסנדר שלח את גופתו אל סיסיגמביס, שקברה אותה בכבוד הראוי.[8] בשנת 324 לפנה"ס נישא אלכסנדר לנכדתה סטטירה השנייה.
קשרי הידידות שנוצרו בינה לבין אלכסנדר היו כה עמוקים, עד שכאשר אלכסנדר מת בפתאומיות בשנת 323 לפנה"ס, היא הרעיבה את עצמה למוות מרוב צער.[9]
הערות שוליים
- ^ פלוטרכוס, "חיי אלכסנדר", 20-21.
- ^ מצוטט בתוך: ביל יני, אלכסנדר הגדול - לקחים מפועלו של המצביא הבלתי-מנוצח בהיסטוריה, הוצאת מודן, 2012. עמ' 69-70.
- ^ דיודורוס, ספר שבעה עשר, 36.
- ^ מצוטט בתוך: ביל יני, אלכסנדר הגדול - לקחים מפועלו של המצביא הבלתי-מנוצח בהיסטוריה, הוצאת מודן, 2012. עמ' 70.
- ^ סטטירה/ברסינה באתר ליוויוס
- ^ קורטיוס, ספר רביעי, 15.
- ^ דיודורוס, ספר שבעה עשר, 67.
- ^ פלוטרכוס, "חיי אלכסנדר", 43.
- ^ דיודורוס, ספר שבעה עשר, 118. קורטיוס, ספר עשירי, 5.
29877747סיסיגמביס