סטפנוס ה"קדוש"
| לידה | 5 |
|---|---|
| פטירה |
34 (בגיל 29 בערך) ירושלים, האימפריה הרומית |
| "קדוש" עבור |
הכנסייה הקתולית הכנסייה האורתודוקסית הכנסייה הלותרנית כנסיות קתוליות מזרחיות |
| חג |
26 בדצמבר (כנסיות מערביות) 27 בדצמבר (כנסיות מזרחיות) |
| פטרון של | צ'טונה (אנ'); קסל (אנ'); פסאו (אנ'); דיאקונים; בנאים; בוני ארונות קבורה; נגד כאבי ראש; סוסים |
סטפנוס ה"קדוש" (ביוונית: Άγιος Στέφανος)[1] היה לפי המסורת הנוצרית דיאקון ואחד מראשיה הראשונים של הקהילה הנוצרית בכלל, ובירושלים בפרט. הוצא להורג, על ידי הסנהדרין, בשנת 34 לסה"נ לערך ונחשב למרטיר הנוצרי הראשון.
מקורות לדמותו
דמותו של סטפנוס היא דמות מיתית, לכן, הידע הקיים אודותיה שאוב ממקורות דתיים גרידא. לפי המקורות הנוצריים, סטפנוס עמד בראש שבעת הדיאקונים הראשונים, נושאי הבשורה, שקיבלוה לדבריהם ישירות משליחיו של אותו האיש ומונו על ידם להיות אמונים על כלכלת עניי הנוצרים בירושלים. סטפנוס היה ידוע כמטיף נוצרי אדוק שעורר התנגדות בקרב הקהילה היהודית בירושלים בעקבות אמירותיו המוחצנות כנגד מנהגי היהודים. בשל הטפות אלו הועמד סטפנוס לדין בפני הסנהדרין בהאשמת ביזיון בית המקדש ופגיעה בחוקי התורה. במשפטו, נשא סטפנוס נאום הגנה ביקורתי במיוחד בסופו הוציאו אותו אל מחוץ לעיר ורגמו אותו באבנים. בטקס הסקילה היה נוכח פאולוס שהפך לאחד מראשי הכנסייה.
חוקרים ביקורתיים יותר טוענים שעקב העובדה שסטפנוס מזכיר במהלך הנאום את שכם ולא את חברון כמקום קבורתו של יעקב אבינו, בניגוד לכתוב במקרא, הרי שמדובר על דמות פיקטיבית או על תיאור פיקטיבי של דמות אמיתית שנוצרה על ידי מקורבים לשומרונים באותה תקופה, ואינה מבוססת על תלמיד של רבן גמליאל.
גילוי שרידיו של סטפנוס
לפי ספר מעשי השליחים, נסקל סטפנוס מחוץ לשערי העיר ירושלים (ז, 58), מקום אשר זוהה בתקופה הביזנטית מול שער שכם, בו עומדת כנסיית סטפנוס ה"קדוש".
שער שכם נקרא במשך מאות שנים על שמו של סטפנוס. גם שער האריות נקרא בעבר על שמו.
על פי המסורת הנוצרית המובאת בספרו של אנדרי סטרוס מאוניברסיטת רומא, ישנן מסורות שונות לגבי מקום קבורתו. לפי אחת המסורות היה רבן גמליאל הדמות המכריעה בנוגע למקום הקבורה. לפי מסורת זו, רבן גמליאל האמין בחפותו של סטפנוס, הורה למשרתיו לקחת את גופתו ולהביאה לאחוזתו השוכנת בבית ג'מאל, בשיפולי הרי יהודה, שם נקבר לאחר טקס מכובד ואמירת הספד באתר הקבורה של רבן גמליאל.
בשנת 415 כתב לוקיאנוס, כומר הכפר גמלא שביהודה (בית ג'מאל), כי חלם חלום ועל פיו מצא את עצמות סטפנוס. במקום בו נמצאו עצמות אלו נבנתה כנסיית סטפנוס ה"קדוש".
לגילוי השרידים היו השלכות פוליטיות-כנסייתיות חשובות, ביניהן תרומה למעמדה המתחזק של הכנסייה בירושלים ולחיזוק הקשר בינה לבין המרכז הכנסייתי בקיסריה.
תוכן האיגרת
הטקסט נכתב במקור ביוונית, ולאחר מכן תורגם בשתי גרסאות ללטינית, כנראה לשם הפצת האיגרת ברחבי הים התיכון. במהלך השנים נוספו תרגומים לשפות שונות.
חלקה הראשון של האיגרת הוא מכתבו של הכומר אוויטוס, מספרד, בו הוא מבקש מלוקיאנוס, מגלה שרידיו של סטפנוס ה"קדוש", למסור לו את סיפורו המלא של מסעו כדי שיוכל לפרסם את סיפור ה"נס".
חלקה השני של האיגרת מתאר את מסע הגילוי, כמענה לבקשתו של אוויטוס. הסיפור לפי המתואר התחיל ביום ששי בשלושה בדצמבר, שנת 415, כאשר התגלה אל לוקיאנוס איש זקן, שהזדהה כגמליאל, ואמר לו ללכת לירושלים ולומר לבישוף העיר – יוהנס ה"קדוש", שיפתח את מבנה הקבר כדי שיפתח שער הרחמים בעולם הזה. לפי האיגרת אמר לו גמליאל עוד כי מי שקבור על ידו בנוסף לבנו, אביבאס, הוא סטפנוס ה"קדוש", אשר נסקל בירושלים בגלל אמונתו באותו האיש.
לוקיאנוס קיבל מגמליאל הנחיות בדבר מיקומו המדויק של הקבר המשותף לו, לבנו ולסטפנוס, ויצא למסע גילוי השרידים. לפי הסיפור, מצא לוקיאנוס את קברו של סטפנוס, אשר סומן בשושנים אדומות ומוקם מזרחית לפתח הקבר, ועליו נכתב 'כליאל', בתרגומו Stephanus Dei – כתר הא-ל. את תיאור חשיפת הקבר מלווה הכותב בתיאור מעשי ניסים של ריפוי פלאי וגשם בעיצומה של בצורת.
פיזור שרידי ה"קדוש"
בסיומה של האיגרת מסופר כי שרידיו של סטפנוס הועלו לירושלים, והונחו זמנית בכנסיית ציון. על שמו של סטפנוס נבנה במאה החמישית מנזר סנט אטיין במקום בו על פי המסורת נסקל, במרחק של כמה עשרות מטרים משער שכם. באותה מאה בנה הבישוף יוחנן, כנסייה נוספת על שמו בבית ג'מאל, (ליד בית שמש).
בנוסף לקבורתו של ה"קדוש" בירושלים, שרידים ואפר מעצמותיו החלו להתפזר ברחבי העולם, והופקדו בידיהן של כנסיות שונות שזכו ליוקרה וכבוד בשל נוכחות שרידיו של ה"קדוש" במשכנן. על פי המסורת הנוצרית, לאחר מספר שנים מגילוי שרידי ה"קדוש" נשלחו חלקים מהם לקונסטנטינופול, רומא, אפריקה, ספרד ובריטניה. ברחבי העולם ישנן עשרות כנסיות המנציחות את זכרו, בהן, כנסיית סטפנוס ה"קדוש" בבית ג'מאל וקתדרלת סטפנוס ה"קדוש" (סן סטפן) בווינה.
לקריאה נוספת
- האנציקלופדיה העברית, כרך 25, עמ' 722, 'סטפנוס הקדוש'. חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, ירושלים תשל"ד, תל אביב.
- סטפנוס, שבעת הדיאקונים וראשיתה של הכנסייה האוניברסלית, מאת יעקב אשכנזי. מתוך כתב העת "זמנים", רבעון להיסטוריה, סתיו 2012, גיליון מספר 120, עמ' 67.
- בית ג'מאל: נתיב למסורת הקדושים סטפן וגמליאל, אנדרי סטרוס. עמ' 15. האוניברסיטה הסלזיאנית פונטיפיקה, רומא 2000.
- לראות ולגעת: עלייה לרגל ומקומות קדושים ביהדות, בנצרות ובאסלאם, מחקרים לכבוד אורה לימור. עורכים: יצחק חן ואיריס שגריר. מתוך המאמר: סטפנוס ורבן גמליאל, שרידי קדושים, פוליטיקה ופולמוס בראשית המאה החמישית בארץ ישראל, עודד עיר-שי. עמ' 58–59. בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, רעננה תשע"א 2011.
- יהודים שומרונים נוצרים בארץ ישראל הביזנטית. עורכים: דוד יעקבי ויורם צפריר. מתוך המאמר: קבר דוד בהר ציון: למקורותיה של מסורת, מאת אורה לימור. עמ' 21. הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשמ"ח.
- לראות ולגעת: עלייה לרגל ומקומות קדושים ביהדות, בנצרות ובאסלאם, מחקרים לכבוד אורה לימור. עורכים: יצחק חן ואיריס שגריר. מתוך המאמר: גילוי קבר סטפנוס, אריה קופסקי ואמיתי שפיצר. עמ' 32–33 בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, רעננה תשע"א 2011.
- תרגומה לעברית של איגרת לוקיאנוס מופיע במאמרם של אריה קופסקי ואמיתי שפיצר, גילוי קבר סטפנוס, בספר לראות ולגעת: עלייה לרגל ומקומות קדושים ליהדות, לנצרות ולאסלאם, שם, עמ' 42–48.
קישורים חיצוניים
- סטפנוס ה"קדוש", באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
35351724סטפנוס הקדוש