סטפן ראזין

סְטֵנְקָה (סְטֵפַּן) ראזין (ברוסית: Степан Тимофеевич Разин; ‏1630 – 16 ביוני 1671) היה קוזאק, מנהיג המרד הגדול ברוסיה הצארית במאה ה-17.

ראזין נולד בכפר זימובייסקיה במחוז וולגוגרד של ימינו (שם נולד מאוחר יותר ימליאן פוגצ'וב – מנהיג המרד הגדול הבא). בשנת 1661 הוא ניהל משא ומתן עם הקלמיקים, ומכאן ניתן להסיק שהוא היה כבר בעל מעמד ומוניטין בין הקוזאקים של הדון. גם לאחיו, איוואן ופרול, היה מוניטין צבאי. בשנים 1662–1663 פיקד ראזין על יחידה קוזאקית בפשיטות לשטחים של חאנות קרים והאימפריה העות'מאנית. באותה תקופה, הוויוודה האציל יורי דולגורוקוב החליט להוציא להורג את אחיו הבכור של ראזין, איוואן ראזין. ככל הנראה, אירוע זה תרם במידה רבה להתנהגותו בהמשך של סטפן ראזין.

בשנת 1667 הוביל ראזין פשיטה מוצלחת של קוזאקים על הערים בוולגה התחתונה, בנהר אורל ובפרס.

המרד

באביב 1670 הוא התחיל במרד גלוי נגד השלטון. הוא שלח כרזות בהן הציע לכל האיכרים והצמיתים להצטרף לכוחותיו תוך הבטחת חופש והנהגת השיטה הנהוגה ביישובים קוזאקים בשטחים שיכבוש. לא הייתה לו כוונה לסלק את הצאר אלכסיי הראשון מהשלטון, אך בהתאם לכרזות כל הסובבים את הצאר מושחתים ויש להחליפם. הוא גם פיזר שמועות שבמחנה שלו נמצא הבן של הצאר (שכבר לא היה בחיים) וראש הכנסייה לשעבר ניקון (שהיה בגלות ונשללו ממנו כל התארים). בכל הערים שהוא הצליח לכבוש הוא הנהיג ממשל קוזאקי, תוך הריגת נציגי השלטונות וביזה של מעמד הביניים. בכל השטחים סביב הוולגה החלו מרידות של איכרים ושל עמי הוולגה: מארי, צ'ובשים, מורדבה. לאחר כיבוש אסטרחן, צריצין, סראטוב וסמרה הוא התקדם עד לסימבירסק אך לא הצליח לכבוש אותה. ב-4 באוקטובר 1670 בקרב ליד העיר הוא נפצע ונמלט לאזור נהר הדון.

במקביל החלו כוחות גדולים של השלטון להתקדם לכיוון נהר הדון.

באביב 1670, פנה סטנקה צפונה, הגדיל את שורות תומכיו (20000 חיילים פעילים ובערך פי עשרה מזה במרידות צמיתים מסייעות) והתחיל לכבוש מצודות ואף ערים חשובות: אסטרחן, צאריצין (לימים – סטאלינגרד), סאראטוב וסאמארה. בערים הכבושות נטבח כל מי שנחשד בקשר עם השלטונות ובתושבים האמידים, והוקמו מעין דמוקרטיות עממיות מן הדגם הקוזאקי. לבסוף, בסתיו 1670, נחלו כוחותיו תבוסה במצור על סימְבּירְסְק, וראזין הפצוע נמלט חזרה למחוזות הקוזאקים על נהר הדוֹן. ראשי הקוזאקים הפריווילגיים הבינו היטב שהצאר עלול לנקום בכל האוכלוסייה הקוזאקית, ולכן, באפריל 1671, כבשה האצולה הקוזאקית בקרב עקוב מדם את מעוזו של ראזין והסגירה אותו לידי השלטונות הרוסיים ושליחי הצאר.

הוצאתו להורג

ב-6 ביוני 1671 הוא הוצא להורג בכיכר בּוֹלוֹטְנַיָה שבמוסקבה, בחברת אחיו הצעיר פְרוֹל.

כשהועלה לגרדום קריאת פסק הדין וגזר הדין ארכה שעה ארוכה – בארבעים שנות חייו, ראזין הספיק רבות: מקוזאק רגיל ונאמן למדי לממשל הצאר, הפך למנהיג הממורמרים – המצטרפים החדשים לשורות הקוזאקים, שלא נהנו מן הפריווילגיות של המעמד הזה. הוא הוביל אותם במסעות ביזה במורדות הוולגה ונהר האוראל, כבש יישובים בדרכו והגיע עד לים הכספי. שם, פנה לבזוז את שטחי השאה הפרסי, הטביע את הצי שלו ושב בשלום לשטח הרוסי. שם גם התרחשה האפיזודה הרומנטית-מורבידית שתועדה בשירים המפורסמים על אודות האטאמאן (המנהיג) הקוזאקי הגדול: כביכול, אגב הקרב הימי בינו לבין הצי של מאמד-חאן, נשבו בנו ובתו של מפקד הצי הפרסי. ראזין לקח לעצמו את הבת בתור פרס, אך הדרך חזרה, למשמע מלמולי הקנאה של פקודיו ("האטאמאן לוקח לו את מיטב השלל") התרגז והשליך בהפגנתיות את הנסיכה הפרסית למימי הוולגה, שם טבעה.

לאחר הקראת רשימת עוונותיו הארוכה, נשמע גזר הדין – ביתור. ראזין קיבל את החדשה האיומה בשלווה. הוא השתחווה לשלושה כיוונים – תוך דילוג על קידה לכיוון הקרמלין – וביקש סליחה ומחילה מן הקהל.

התליין כורת את יד ימין שלו עד לגובה המרפק, ואת רגל שמאל – עד לגובה הברך. האח הצעיר פרול, בראותו את ייסורי סטפן, מתחיל לצווח שיש לו מידע חשוב למסור לשלטונות, ואז סטנקה מחרחר לעברו: "שתוק, כלב!", והתליין עורף את ראשו. מסירת המידע החשוב והעלום הזה, אגב, רק עיכבה את הוצאתו להורג של פרול, והוא הומת באותו האתר כעבור 5 שנים.

אודות סטפן ראזין נכתב שיר רוסי עממי המתאר את מעלליו. כותרת השיר היא "סטנקה ראזין".