סטניסלב פטרוב
 | |
| סטניסלב פטרוב, 2016 | |
| דרגה |
 פודפולקובניק |
|---|---|
סטניסלב ייבגרפוביץ' פטרוב (ברוסית: Станислав Евграфович Петров; 9 בספטמבר 1939, אודסה, אוקראינה[דרוש מקור: יש מקומות שכותבים שהוא נולד בוולדיווסטוק] – 19 במאי 2017) היה קצין בדימוס בדרגת סגן-אלוף בכוחות ההגנה האווירית של ברית המועצות. פטרוב התפרסם מעט כאשר החליט ב־26 בספטמבר 1983 להתעלם מהתרעה מפני מתקפת טילים מצידה של ארצות הברית, תוך חריגה מההוראות המקובלות, בנימוק שמדובר בהתרעת שווא. חקירה מאוחרת של המקרה גילתה כי אכן היה מדובר בהתרעת שווא שנבעה מתפקוד טכני לקוי של מערכת הלוויין הסובייטית לזיהוי טילים. החלטתו של פטרוב, לפי מקורות שונים, מנעה תגובת שרשרת של מתקפות גרעיניות הדדיות מצד שתי המעצמות.
קיימות גרסאות שונות באשר לשאלה האם פטרוב הזהיר בפועל את הממונים עליו, וכן ישנם ספקות אודות חלקה של החלטתו האישית במניעת מלחמה גרעינית, מכיוון שפטרוב התמודד עם ההתרעות בלבד ובשום מצב לא הייתה לו סמכות להורות לפתוח במתקפת תגובה גרעינית. עם זאת, התקרית חשפה ליקויים חמורים במערכת ההתרעה המוקדמת הסובייטית. בשל רגישות המידע ובגלל אינטרסים פוליטיים בינלאומיים, נותרה הפרשה מסווגת עד שנת 1998 – אז פרסם קצין נוסף ששהה בבונקר את זכרונותיו מהתקרית.
רקע
ערך מורחב – המלחמה הקרה
התקרית התרחשה בתקופה בה שררו יחסים מתוחים בין ברית המועצות לארצות הברית. שלושה שבועות בלבד לפני כן, הפיל הצבא הסובייטי מטוס סילון דרום־קוריאני שחדר לשטחה האווירי של ברית המועצות. בהתרסקות המטוס נהרגו אזרחים אמריקאים רבים, ביניהם חבר הקונגרס לארי מקדונלד. באותו זמן תכננה מועצת נאט"ו תרגיל צבאי רחב היקף בשם אייבל ארצ'ר 83, שדימה מתקפה גרעינית מתואמת על ברית המועצות ועשוי היה לשמש כיסוי למתקפה כזו בפועל.
ליל התקרית
ב־26 בספטמבר 1983 היה סטניסלב פטרוב קצין תורן בבונקר "סרפוחוב־15" שליד מוסקבה, בו שכן מרכז הבקרה של מערכת ההתרעה המוקדמת מפני מתקפת טילים, או בשם הקוד שלה, "אוקו" (עין). פטרוב היה אחראי להשגיח על רשת הלוויינים להתרעה מוקדמת ולהודיע לממונים עליו על מתקפת טילים קרבה נגד ברית המועצות. אם התקבלה אזהרה ממערכת ההתרעה המוקדמת ששוגרו טילים לכיוונה של ברית המועצות, הוראות התגובה היו שיגור בהתרעה, כלומר, מתקפת תגובה גרעינית מיידית, וזאת כחלק ממדיניות ה"השמדה הדדית מובטחת".
זמן קצר לאחר חצות התקבל דיווח מהמחשבים שבבונקר אודות תנועת טיל בין־יבשתי אחד מכיוון ארצות הברית לכיוונה של ברית המועצות. פטרוב סבור היה כי מדובר בשגיאה של המחשב, שכן במקרה של מתקפה מצידה של ארצות הברית סביר היה כי היא תשגר מאות טילים בו־זמנית, וזאת כדי למנוע מברית המועצות להשיב במתקפת־נגד. יתר על כן, בעבר כבר עלו ספקות בנוגע למהימנותו של לוויין ההתרעה. לאור נימוקים אלו, בחר פטרוב להתעלם מההתרעה, ופטר את כל העניין בהתרעת שווא. למרות זאת, מהדו"ח של האירוע לא ברור אם פטרוב הודיע לממונים עליו על ההתרעה או שבחר להתעלם וגם לא להודיע לממונים עליו.
מאוחר יותר הצביעו המחשבים על ארבעה טילים נוספים באוויר, כולם מכוונים ישירות לברית המועצות. פטרוב המשיך לחשוד כי מדובר בכשל טכני במחשבים, וזאת אף על פי שלא היה ביסוס לחשדותיו. המכ"ם הקרקעי הסובייטי לא יכול היה לגלות עצמים שהיו מעבר לאופק, והמתנה לזיהוי ודאי הייתה מובילה למצב בו יישארו דקות ספורות לתגובה עד לנפילת הטילים. על פי הדו"ח שכתב פטרוב, הממונים עליו התכוננו בתגובה לשגר מתקפת־נגד חפוזה כמו זאת של האמריקאים, אך הוא התעקש כי מדובר בכשל טכני של מערכת ההתרעה ובהתרעת שווא. אכן בשלב מאוחר יותר, כאשר אף טיל לא נחת, התברר כי פטרוב צדק באבחנתו.
בדיעבד התברר כי הכשל הטכני שהוביל להתרעות השווא, נבע ממערך נדיר של השתקפות אור השמש על עננים גבוהים יחד עם מסלולי מולניה של הלוויינים.[1] התקלה תוקנה מאוחר יותר, באמצעות לוויין בעל מסלול גאוסטציונרי שציר הסיבוב שלו זהה לזה של כדור הארץ, דבר שמקבע את מיקומו יחסית לכדור הארץ.
פטרוב נחקר באופן נוקב על ידי מפקדיו בעניין החלטתו זו. אמנם בהתחלה הם שיבחו אותו על החלטתו: יורי ווטינצ'ב, מפקד יחידת ההגנה מפני טילים של חיל ההגנה האווירי הסובייטי דאז, שהיה הראשון ששמע מפטרוב דין וחשבון אודות המקרה (והראשון שהביא אותו לידיעת הציבור בשנות ה־90), אמר כי החלטתו של פטרוב הייתה "הדבר הנכון בזמן הנכון", אך פטרוב גם ננזף בתואנה שהוא לא כתב את האירועים ביומן המבצעים.[2] פטרוב עצמו ציין שווטינצ'ב שיבח אותו ואף הבטיח לו פרס, אך לבסוף הוא לא קיבל פרס מכיוון שזה היה מעודד חוסר צייתנות. לדברי פטרוב, סיבה נוספת לכך הייתה המבוכה שגרמו התקלות במערכת לממונים עליו ולמדענים בעלי ההשפעה שהיו אחראים לתפעולה; לו פטרוב היה מתוגמל רשמית הדבר היה מהווה מכה עבורם.
תגובות בעולם
תקרית זו לא הייתה ידועה ברבים עד פרסומה בשנות ה־90 בזכרונותיו של יורי ווטינצ'ב. פרסומים רבים בתקשורת הגבירו את המודעות הציבורית לחשיבות מעשיו של פטרוב.
בתאריך 21 במאי 2004 העניקה "התאחדות אזרחי העולם" שבסן פרנסיסקו לפטרוב אזרחות של כבוד ופרס כספי על סך 1000 דולר כהוקרה על חלקו במניעת האסון. בינואר 2006 נסע פטרוב לארצות הברית כדי להיות אורח כבוד בעצרת האו"ם בניו יורק, שם העניקה לו ההתאחדות שנית אזרחות של כבוד.[3] למחרת רואיין פטרוב על ידי העיתונאי וולטר קרונקייט במשרדו שב־CBS בניו יורק. הריאיון שנתן התפרסם ביולי 2009, בסרט הדוקומנטרי "The Man Who Saved The World".[4][5]
ביום בו ביקר פטרוב בעצרת האו"ם פרסמה המשלחת הרוסית לאו"ם הודעה לעיתונות,[6] לפיה:
"בשום נסיבות שהן לא הייתה עשויה להתקבל או אף להישקל החלטה על שימוש בנשק גרעיני בברית המועצות או בארצות הברית על בסיס נתונים ממקור יחיד או ממערכת בודדת. על מנת שפעולה כזאת תתבצע, נדרש אישוש ממספר מערכות: מכ"מים קרקעיים, לווייני התראה־מוקדמת, דו"חות מודיעין וכו'."
עם זאת, מומחים למלחמה הקרה ספקנים בנוגע לשאלה האם לפי הפרוטוקול הסובייטי נדרשו באופן חד־משמעי יותר ממקור התרעה אחד על מנת להגיב במקרה של התרעה מפני מתקפת טילים. ברוק בלייר, מומחה למדיניות הגרעין של שתי המעצמות במלחמה הקרה, ונכון ל־2009 נשיא המכון לביטחון עולמי בוושינגטון, טוען כי התקרית הייתה על רקע תקופה בה חלה הידרדרות מערכתית ביחסי ארצות הברית–ברית המועצות ושבה שררה מתיחות רבה בין שתי המעצמות. על רקע מצב נפיץ זה, לדעתו של בלייר, הייתה קיימת סבירות גבוהה כי אחת מהמעצמות תתקוף במהירות, ולכן החלטתו של פטרוב מנעה ברגע האחרון השלכות הרות־אסון. בריאיון לטלוויזיה אמר בלייר: "הרוסים ראו ממשלה אמריקאית המתכוננת להנחית את המכה הראשונה בראשות נשיא שיכול להורות על מתקפה שכזו", ובהתייחס לתקרית של פטרוב אמר: "אני חושב שזה הכי קרוב שהגענו למלחמה גרעינית שקרתה במקרה".[7]
אולג קלוגין, שהיה ראש זרוע הריגול הנגדי הזר של הק.ג.ב., ומשכך הכיר היטב את מנהיג ברית המועצות יורי אנדרופוב (שהיה בעבר ראש הק.ג.ב.), ציין כי אנדרופוב רחש אי־אמון עמוק כלפי הממשל האמריקאי. לדעתו של קלוגין, במקרה שפטרוב היה טוען כי מדובר בהתרעת־אמת, סביר כי הממשל הרוסי היה רואה בכך התגרות, ולכאורה היה מנסה למהר ולתקוף על מנת להקדים את המתקפה האמריקאית.[8]
פטרוב לאחר המעשה
לאחר התקרית הועבר פטרוב לתפקיד בעל רגישות ביטחונית נמוכה יותר (אם כי הוא מדגיש שהוא לא אולץ לעזוב את הצבא, כפי שפורסם במקורות מערביים). בהמשך הוא פרש לפנסיה מוקדמת וסבל מהתמוטטות עצבים ועד מותו הוא חי בעיר פריאזינו שבמחוז מוסקבה.[2][9]
פטרוב עצמו טען שהוא לא ראה במעשהו גבורה יוצאת דופן. בריאיון לסרט הדוקומנטרי "The Red Button and the Man Who Saved the World" אומר פטרוב כי תפקודו במהלך התקרית היה חלק מתפקידו והוא רק ביצע את המוטל עליו.
קישורים חיצוניים
אי-פי, הקצין הרוסי שמנע מלחמה גרעינית בין המעצמות, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2017- הלך לעולמו הקצין הסובייטי שהציל את העולם ממלחמה גרעינית, באתר וואלה!, 18 בספטמבר 2017
- AP, האיש שהציל את העולם ממלחמה גרעינית, באתר ynet, 19 בספטמבר 2015
- מיכאל זילברמן, האיש שהציל את העולם, בלוג "טופס 630", 23 במאי 2009
- דייוויד הופמן, 'I Had A Funny Feeling in My Gut', אתר וושינגטון פוסט, 10 בפברואר 2009. (באנגלית)
- אנסטסיה לבדב, The Man Who Saved the World Finally Recoginzed, אתר התאחדות אזרחי העולם, 21 במאי 2004. (באנגלית)
- twenty five years ago today, this man saved my life. and yours, Charlie's diary (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ archiewood, Molniya orbit, everything2, July 21, 2004.
- ^ 2.0 2.1 Allan Little, 'How I stopped nuclear war', BBC News, October 21, 1998
- ^ Russian Colonel Who Averted Nuclear War Receives World Citizen Award, Mosnews.com, January 20, 2006
- ^ בעברית: הכפתור האדום והאיש שהציל את העולם
- ^ אתר Bright Star Sound
- ^ משלחת רוסיה לאו"ם, הודעה לעיתונות, 19.1.2006
- ^ "War Games". Burrelle's Information Services (Dateline NBC), Nov. 12, 2000.
- ^ Scott Shane, Cold War’s Riskiest Moment, Baltimore Sun, August 31, 2003
- ^ Ian Thomas, Stan the Man, Daily Mail, October 7, 1998
סטניסלב פטרוב33920541Q52412