סטלה שטיינבאך
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אנה מריה (סֶטֶלָה) שטיינבאך (בהולנדית: Anna Maria (Settela) Steinbach; 23 בדצמבר 1934, בוכטן – 31 ביולי 1944 אוושויץ) הייתה נערה הולנדית אשר נרצחה בתאי הגזים במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. בתחילה זוהתה כיהודיה הולנדית, זהותה והקשר שלה לקבוצת הסינטי התגלו בשנת 1994.
שטיינבאך נולדה בבוכטן (כיום חלק מסיטרד-חליין, בדרום לימבורג) כבתו של סוחר וכנר. ב-16 במאי 1944, אורגנה פשיטה משטרתית נגד אנשי הרומני ברחבי הולנד. שטיינבאך נעצרה באיינדהובן. ממש באותו יום היא הגיעה עם עוד 577 אנשים לוסטרבורק. מאתיים שבעים ותשעה אנשים הורשו לעזוב, מכיוון שאף על פי שהם גרו בקרונות, הם לא היו צוענים. בווסטרבורק גולח ראשה של שטיינבאך כדי למנוע כינים. כמו שאר הנערות והנשים הצועניות, היא לבשה סדין קרוע סביב ראשה כדי לכסות את ראשה הקירח.
ב-19 במאי הועלתה סטלה יחד עם 244 צוענים נוספים לאושוויץ-בירקנאו ברכבת שהכילה גם אסירים יהודים. ממש לפני סגירת הדלתות, היא כנראה בהתה דרך הפתח בכלב חולף או בחיילים הגרמנים. רודולף ברסלאוור, אסיר יהודי בווסטרבורק, שצילם סרט בהוראת מפקד המחנה הגרמני, צילם את תמונת המבט המפוחד של סטלה בוהה מחוץ לקרון. אדם אחר בשם קראסה וגנר שהיה באותו קרון שמע את אמה של סטלה קוראת בשמה ומזהירה אותה להוציא את ראשה מהפתח. וגנר שרד את אושוויץ והצליח לזהות את סטלה בשנת 1994.
מותה
ב־22 במאי הגיעו הצוענים ההולנדים, ביניהם שטיינבאך, לאושוויץ-בירקנאו. הם נרשמו והועברו לאזור הצועני. צוענים שהיו כשירים לעבודה הועברו למפעלי תחמושת בגרמניה. שלושת אלפים הצוענים הנותרים הוכנסו לתאי הגזים בתקופה שבין יולי ל-3 באוגוסט. שטיינבאך, אמה, שני אחיה, שתי אחיות, דודה, שני אחיינים ואחיינית היו חלק מקבוצה זו. ממשפחת שטיינבאך רק האב שרד; הוא נפטר בשנת 1946 ונקבר בבית העלמין במאסטריכט.
זיהוי הילדה בתמונה
לאחר המלחמה נעשה שימוש בשבריר שבע השניות בסרטו של ברסלאוור בסרטים תיעודיים רבים. דמותה של הילדה הצעירה האלמונית בוהה מתוך העגלה מלאת פחד ועומדת להיות מועברת לאושוויץ הפכה לאחד מסמלי השואה. עד 1994 היא הייתה ידועה רק כ"הילדה עם כיסוי הראש". ההנחה הייתה שהיא יהודייה, שכן במשך שנים רבות לא הוקדשה תשומת לב לרצח העם של 500,000 עד 1,500,000 צוענים שנרצחו על ידי הגרמנים ברחבי אירופה.[1]
בדצמבר 1992, העיתונאי ההולנדי עאד וגנאר החלה לחקור את זהותה. על ידי חקירת מספרי הקרונות שהופיעו בסרטון, מספר 10, 16 או 18, תיאור הקרון וזהות מזוודה בודדת שמופיעה לשבריר שנייה בסרטון, הוא גילה במהירות שהובלת המגורשים התרחשה ב-19 במאי 1944 ובקרונות גורשו צוענים הולנדים ויהודים. ב-7 בפברואר 1994 ואגנר הצליח לחשוף את זהותה של שטיינבאך.
החיפוש אחר זהותה של סטלה שטיינבאך תועד בסרט התיעודי של שרי דוינס "Settela, Face of the Past". ווגנאר פרסם את מחקריו בספר "Settela; het girl heeft haar naam terug".[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Romanies and the Holocaust: A Reevaluation and an Overview". Radoc.net. נבדק ב-2012-08-09.
- ^ מסת"ב 90-295-5612-9) "Settela: The Girl Who Got Her Name Back". The revised English translation of Settela - by Janna Eliot - is מסת"ב 978-0-9933898-2-5
30034111סטלה שטיינבאך