סופיה ג'קס-בלייק
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגום בעייתי - תחביר, ניסוח, טעויות זכר/נקבה, ועוד. דרוש ניסוח מחדש או הגהה של הרבה מהמשפטים.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגום בעייתי - תחביר, ניסוח, טעויות זכר/נקבה, ועוד. דרוש ניסוח מחדש או הגהה של הרבה מהמשפטים. |
| לידה |
21 בינואר 1840 הייסטינגס, סאסקס, אנגליה |
|---|---|
| פטירה |
7 בינואר 1912 (בגיל 71) מארק קרוס, רוטרפילד, סאסקס, אנגליה |
סופיה לואיזה ג'קס-בלייק (באנגלית: Sophia Jex-Blake; 21 בינואר 1840 - 7 בינואר 1912) הייתה רופאה, מורה ופמיניסטית אנגלייה. היא הובילה את המאבק לקבלת נשים באוניברסיטאות עם שש נשים נוספות כאשר החלה ללמוד רפואה באוניברסיטת אדינבורו בשנת 1869. הקבוצה נקראה שביעיית אדינבורו.[1] הייתה הרופאה הראשונה בסקוטלנד, ואחת הראשונות בממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד שהובילה קמפיין לחינוך רפואי לנשים. הייתה מעורבת בהקמת שני בתי ספר רפואיים לנשים בלונדון (הראשון ביניהם בית הספר לרפואה לנשים בלונדון) בזמן שבו אף אוניברסיטה לא איפשרה לנשים ללמוד.
תחילת החיים
.jpg)
סופיה ג'קס-בלייק נולדה בהייסטינגס, אנגליה ב-21 בינואר 1840, בתו של עורך דין בדימוס תומאס ג'קס-בלייק (1790–1868), פרוקטור של שיתוף הרופאים, ומארי ג'קס-בלייק (1800/01–1881).[2] אח שלה הוא תומאס וילים ג'קס-בלייק, מנהל ודיקן של קתדרלת ולס.[2]
היא למדה בבתי ספר פרטיים שונות בדרום אנגליה, ובשנת 1858 נרשמה במכללת המלכה בלונדון למרות התנגדות הוריה. בשנת 1859, כאשר עדיין הייתה סטודנטית, הוצע לה להיות מורה למתמטיקה במכללה, ושם היא נשארה עד 1861, בה היא חיה לזמן קצר עם משפחת אוקטביה היל. היא עבדה ללא תשלום מפני שמשפחתה לא ציפתה מהבת שלהם להתפרנס ואכן אביה לא הרשה לה לקבל שכר.[3][4]
נסיעות לארצות הברית
לאחר מכן ג'קס-בלייק נסעה לארצות הברית על מנת ללמוד עוד על השכלת הנשים. היא ביקרה בבתי ספר שונים, והושפעה מאוד מהתפתחויות של חינוך משותף בארצות הברית ומאוחר יותר פרסמה את "A Visit to Some American Schools and Colleges" (ביקור בכמה בתי ספר ומכללות אמריקאיים).[5] בבית החולים ניו אינגלנד לנשים ולילדים בבוסטון היא פגשה את אחת הרופאות הנכבדות בארץ, לוסי סיוול, והיא עבדה שם גם כעוזרת.[3] זו הייתה נקודת מפנה עבור ג'קס-בלייק כשהיא הבינה שלהיות רופאה היה הייעוד של חייה.[2]
בשנת 1867, יחד עם סוזן דימוק, חניכה מבית החולים בניו אינגלנד, היא כתבה ישירות לנשיא ועמיתיו של אוניברסיטת הרווארד בקשה להתקבל לבית הספר לרפואה. הן קיבלו את תשובתן כעבור חודש, במכתב בו נכתב: "אין הוראה לחינוך נשים בכל מחלקה באוניברסיטה זו". בשנה שלאחר מכן, היא קיוותה ללמוד במכללה רפואית חדשה שהוקמה על ידי אליזבת בלקוול בניו יורק, אבל באותה שנה אביה מת אז היא חזרה לאנגליה כדי להיות עם אמה.
'בזכות ולא בחסד'
ב-1869, המאמר של סופיה ג'קס-בלייק "הרפואה כמקצוע לנשים" הופיע בספר שנערך על ידי ג'וזפין באטלר: עבודת נשים ותרבות נשים. במאמר זה היא טענה כי האינסטינקט הטבעי של הנשים מוביל אותן לדאוג על הטיפול בחולים, אבל מכיוון שחינוך הבנות הוגבל בעיקר למלאכות הבית, נשים בדרך כלל לא היו יכולות להגיע לתפקידים רפואיים בדומה לגברים. למרות זאת, היא טענה שאין הוכחה אובייקטיבית לנחיתות האינטלקטואלית של נשים לעומת גברים. היא טענה שניתן לבדוק בקלות את העניין על ידי כך שיאפשרו לנשים לפעול ב'זכות ולא בחסד', כלומר ללמדן באותו באופן שבו לימדו גברים וגם להעמיד אותן בדיוק לאותן בחינות.[2][3]
התחלת הקמפיין להבטחת השכלה אוניברסיטאית לנשים
.jpg)
סופיה ג'קס-בלייק הייתה נחושה בדעתה לחפש הכשרה רפואית בבריטניה וכיוון שסקוטלנד כבר התפתחה כלפי חינוך, היא הרגשה שאם יש אוניברסיטה שמאפשרת לנשים ללמוד בה תהיה סקוטית.
היא בקשה ללמוד רפואה במרץ 1869 ואף על פי שהפקולטה לרפואה ואקדמית הסנאט הצביע בעד לאפשר לה ללמוד רפואה, בית המשפט של האוניברסיטה דחתה את בקשתה בטענה כי האוניברסיטה לא יכלה לעשות את הסידורים הדרושים לאישה אחת. לאחר מכך סופיה ג'קס-בלייק מצאה ארבע נשים אחרות, כולן בעלות ציונים אקדמית מצוינים, שגם הן רצו ללמוד רפואה. ב-2 בנובמבר 1869 הן חתמו על תעודות הבגרות, ובכך נרשמו כסטודנטיות הראשונות לרפואה באוניברסיטה בריטית.
לאחר מכן היא פרסמה מודעות בעיתן הסקוטסמן ובעיתונים סקוטיים נוספים, כדי שיצטרפו אליה עוד נשים. בקשה שנייה הוגשה בקיץ 1869 בשם קבוצה בת חמש נשים בתחילה (שתיים נוספות הצטרפו מאוחר יותר והיוו את "השביעיה ש אדינבורו"). הן בקשו את הזכות להשתתף בכל השיעורים והבחינות הנדרשות לתואר ברפואה ובקשתן אושרה הפעם על ידי בית המשפט של האוניברסיטה, עובדה שהפכה את אוניברסיטת אדינבורו לאוניברסיטה הבריטית הראשונה שנתנה תארים לנשים.[2]
סופיה ג'קס-בלייק כתבה באחד המכתבים שלה ללוסי סיוול:
"זה דבר גדול להיכנס לאוניברסיטה הבריטית הראשונה שנפתחה לנשים, נכון?"[3]
התגברות העוינות והתקיפה באולם המנתחים
כשהחלו הנשים להוכיח שהן יכולות להתחרות באופן שווה עם הסטודנטים הגברים, העוינות כלפיהן החלה לגדול. הן קיבלו מכתבים גסים, עקבו אחריהן, זרקו עלהן בוץ, ועוד. פעולות אלה הגיעו לשיאן בפרשת המנתחים ב-18 בנובמבר 1870, כשהנשים הגיעו לבחינה באנטומיה באולם המנתחים, והמון זועם של יותר ממאתיים סטודנטים נאסף בחוץ והחל לקלל ואף לזרוק בוץ ואשפה על הנשים. האירועים עוררו כותרות לאומיות והנשים זכו בתומכים חדשים, כמו גם באויבים. חברים משפיעים בפקולטה לרפואה הצליחו בסופו של הדבר לשכנע את האוניברסיטה לסרב לסיום הלימודים של הנשים. חלק מהנשים הלכו לאוניברסיטאות אירופאיות שכבר אפשרו לנשים לסיים את הלימודים והשלימו את לימודיהן שם.[2]
"זמן הרפורמה בא"
בסופו של דבר, נשים התקבלו ללימודים לתואר שני באוניברסיטאות בריטיות אחרות ב-1877. ג'יימס סטנספלד, שהיה קשור למסע הלונדוני (בעקבות כישלונו של מסע הבחירות באדינבורו), כתב בתולדותיו הקצרות את האירועים:
"ד"ר סופיה ג'קס-בלייק עשתה את הגדול ביותר של כל התרומות עד הסוף. אני לא אומר שהיא הייתה הגורם הסופי להצלחה. הסיבה הסופית הייתה פשוט זה, כי הזמן היה בהישג יד. זהו אחד הלקחים של ההיסטוריה של התקדמות כי כאשר הגיע הזמן לרפורמה לא ניתן להתנגד לזה, למרות זאת אם תנסה לעשות זאת, זה יגרום להרחיב את אופיו או לזרז את הופעתו. המתנגדים, כשהגיע הזמן, אינם נגררים רק בגלגלי המרכבה של ההתקדמות - הם עוזרים להפוך אותם. הכוחות החזקים ביותר, ככל שהדבר פועל, עוזרים ביותר. הכוחות של הריכוז הגדול ביותר כאן היו, לדעתי, מצד אחד של אוניברסיטת אדינבורו בראשותו של רוברט כריסטיסון, מצד שני תביעות נשים בראשות ד"ר סופיה ג'קס-בלייק".[6]
ההכשרה כרופאה
בשנת 1874, סופיה ג'קס-בלייק עזרה להקים את בית הספר לרפואה בלונדון לנשים, אבל גם המשיכה הקמפיין והלמידה. חוק רפואי (39 ו 40 Vict, פרק 41) אשר היה מעשה לבטל את החוק הקודם, המתיר גם לרשויות הרפואיות להעניק רישיון לכל המועמדים המתאימים לכל מין. הארגון הראשון לנצל את החקיקה החדשה הייתה מכללת הרופאים של אירלנד, אבל לפני שסופיה פנתה אליהם, היא עברה את הבחינות הרפואיות באוניברסיטת ברן שבו היא הוענקה MD בינואר 1877.
ארבעה חודשים מאוחר יותר היא הצלחה בדבלין מוסמך כ"(Licentiate of the King’s and Queen’s College of Physicians of Ireland (LKQCPI" כלומר, היא יכולה סוף סוף להיות רשום עם המועצה הרפואית הכללית, האישה השלישית שנרשמת כרופאה בארץ.[7][8][9]
קריירה רפואית
סופיה ג'קס-בלייק חזרה לאדינבורו, שם שכרה בית ב-4 מנור פלייס, וביוני 1878 הניחה את לוח הנחושת שלה - לאדינבורו קיבלה הרופאה הראשונה שלה. כעבור שלושה חודשים פתחה מרפאת חוץ ברחוב גרוב 73, פאונטיינברידג', שם יכלו נשים עניות לקבל טיפול רפואי תמורת סכום של כמה פני. אחרי מותה של אמה ב-1881, סופיה ג'קס-בלייק עברה תקופה של דיכאון, אך ב-1886 הקימה את בית הספר לרפואה של אדינבורו לנשים.[10] המרפאה שהורחבה ב-1885 הועברה לחצרים גדולים יותר ברחוב 6 גרוב, שם נוספה מחלקה קטנה של חמש מיטות. מרפאת החוץ הקטנה הפכה אז לבית החולים אדינבורו ומרפאה לנשים. זה היה בית החולים הראשון של סקוטלנד לנשים שעובדות כולן בידי נשים.
שנתיים לאחר מכן הקימה את בית הספר לרפואה של אדינבורו לנשים. למעשה, המעמד החיצוני הקטן היה מאופשר במידה רבה על ידי קומץ קטן של רופאים זכרים פרו-נקביים, הקשורים לאוניברסיטת אדינבורו, המעניקים שיעורים מחוץ לגדר הפתוחים לגברים ולנשים (שהאוניברסיטה לא יכלה למנוע). התלמידים הראשונים כללו את אלסי אינגליס, את גרייס רוס קאדל ואת אחותה ג'ורג'ינה, אבל המיומנות של סופיה ג'קס בלייק כמורה לא תאמה את תפקידה כרופאה. התפוצצות חריפה התפתחה עם תלמידיה שהגיעו לשיאה בתיק משפטים ידוע לשמצה ב-1889, שם הוגשה תביעתו של ג'קס-בלייק לנזקים. לאחר מכן המשיכו אחיות קאדל ללמוד אתן עם אלזי אינגליס, שהייתה צעירה יותר, אם כי צעירה ממנה, שהקימה בית ספר יריב. שני בתי הספר הגיעו לסיום יעיל בשנת 1892, כאשר אוניברסיטת אדינבורו החלה לקחת תלמידות.[11] סופיה חייתה והתאמנה למשך 16 שנים בבית הידוע בשם "Bruntsfield Lodge on Whitehouse Loan". כשפרשה לגמלאות ב -1889, בית החולים אדינבורו ומרפאת הנשים והילדים עברה לשם, שם היא המשיכה לתפקד עד 1989.[6]
קרובי משפחה
- תומאס ויליאם ג'קס-בלייק (1832-1915), אח, המנהל של בית הספר "רוגבי" מ-1874 עד 1887.
- קת'רין ג'קס-בלייק (1951-1860), אחיינית, הייתה מלומדת אנגלית קלאסית, מנהלת גירטון קולג' מ-1916 עד 1922.
- הנרייטה ג'קס-בלייק, אחיינית, המנהלת של קולג' ליידי מרגרט הול מ-1909 עד 1921.
מוות והנצחה
סופיה ג'קס-בלייק מתה ב-Windyden ב-7 בינואר 1912 ונקברה ברוטרפילד. טוד כתבה את חייה של ד"ר סופיה ג'קס-בלייק. אוניברסיטת אדינבורו מציינת את סופיה ג'קס-בלייק עם לוחית (על ידי פילקינגטון ג'קסון) ליד הכניסה לבית הספר לרפואה של האוניברסיטה, מכבדת אותה כ"רופאה, חלוצה בחינוך הרפואי לנשים בבריטניה, בוגרת של האוניברסיטה". בשנת 2015, נחשף לוחית היסטורית של סקוטלנד להנצחת מהומות המנתחים ב -18 בנובמבר 1870.[12]
כתבים נבחרים
- Jex-Blake, Sophia (1867). A Visit to Some American Schools and Colleges. London: Macmillan and Company.
- Jex-Blake, Sophia (1872). Medical Women: A Thesis and a History.
- Jex-Blake, Sophia (1876). The Practice of Medicine by Women. — written with Edith Pechey and Isabel Thorne* Jex-Blake, Sophia (1877). Puerperal Fever: an Inquiry into its Nature and Treatment: A Graduation Thesis.
- Jex-Blake, Sophia (1884). The Care of Infants: A Manual for Mothers and Nurses. London: Macmillan and Company.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Allen, Maggie; Elder, Michael (1981). The walls of Jericho – a novel based on the life of Sophia Jex-Blake. ISBN 0-563-17929-5.
- Ogilvie, Marilyn Bailey (1990). "Women in Science: Antiquity through Nineteenth Century A Biographical Dictionary". MIT.
- Lovejoy, Esther Pohl (1957). Women Doctors of the World. London: Macmillan.
- Roberts, Shirley (1993). Sophia Jex-Blake. London: Routledge.
- Shirley Roberts, Blake, Sophia Louisa Jex- (1840–1912), Oxford Dictionary of National Biography, Oxford University Press, 2004 doi: 10.1093/ref:odnb/34189
- (Margaret Todd (doctor (1918). "The Life of Sophia Jex-Blake". is available at the Internet Archive
קישורים חיצוניים
- עבודות על ידי או על סופיה ג'קס-בלייק נמצאות בארכיון האינטרנט (Internet Archive).
- סופיה ג'קס-בלייק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Sophia jex-blake, Who's Who, Vol 59, A. & C. Black, 1907, עמ' 938–939
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Shirley Roberts, Blake, Sophia Louisa Jex- (1840–1912), Oxford Dictionary of National Biography, Oxford University Press, 2004 doi: 10.1093/ref:odnb/34189
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Margaret Todd, The Life of Sophia Jex-Blake (Macmillan, 1918)
- ^ According to Virginia Woolf, this was a "typical instance of the great Victorian fight ... of the daughters against the fathers" where a father would hope to keep a daughter in his power by saying earning a living was "beneath her". See chapter 3 of Three Guineas (1938)
- ^ Sophia Jex-Blake, A Visit to Some American Schools and Colleges, London: Macmillan and co., 1867
- ^ 6.0 6.1 Shirley Roberts, Sophia Jex-Blake : a woman pioneer in nineteenth-century medical reform, London u.a.: Routledge, 1993, מסת"ב 978-0-415-08753-7
- ^ British Medical Journal, Pennsylvania State University: British Medical Association, 1908, עמ' 1079–
- ^ John A. Wagner Ph.D., Voices of Victorian England: Contemporary Accounts of Daily Life, ABC-CLIO, 2014, עמ' 211–, מסת"ב 978-0-313-38689-3
- ^ Great Britain. Parliament. House of Commons, Parliamentary Papers, Volume 14, Harvard University: H.M. Stationery Office, 2008
- ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה מספר 20180117070438:1 - ^ Elizabeth Ewan, Sue Innes and Sian Reynolds, Biographical Dictionary of Scottish Women: From the Earliest Times to 2004, Edinburgh University Press, 2007
- ^ Margaret Todd, The Life of Sophia Jex-Blake (Macmillan, 1918)
34154320סופיה ג'קס-בלייק