ג'וזפין באטלר
| בן זוג | ג'ורג' באטלר |
|---|---|
| פטירה | נורת'מברלנד |
ג'וזפין אליזבת באטלר (באנגלית: Josephine Elizabeth Butler; 13 באפריל 1828 – 30 בדצמבר 1906) הייתה פעילה חברתית ופמיניסטית בריטית בתקופה הוויקטוריאנית. היא פעלה למען זכות בחירה לנשים, זכותן של נשים לחינוך וכנגד סחר בנשים.
באטלר גדלה במשפחה אמידה ופרוגרסיבית, ושאבה את חוש הצדק החברתי שלה מאמונתה הדתית. היא נישאה לג'ורג' באטלר, מנהיג דת אנגליקני ואיש חינוך, ולהם היו ארבעה ילדים. בתם, אווה, נהרגה לאחר שנפלה מגרם מדרגות. מוות זה הווה נקודת תפנית עבור באטלר, אשר הפנתה את רגשותיה לסיוע לזולת. היא פעלה למען דרי בית עבודה מקומי, וניהלה קמפיינים למען זכויות נשים. ב-1869 היא החלה לפעול לביטול החוק הבריטי למניעת מחלות מידבקות. החוק בוטל בשנת 1886. היא גם יסדה את הפדרציה הבינלאומית לאבולישן, ארגון כלל-אירופאי שנועד להיאבק בתוכניות דומות ברחבי היבשת.
לאחר מותה בשנת 1906 תוארה באטלר על ידי האינטלקטואלית מיליסנט פוסט כ"האישה היוצאת דופן ביותר של המאה ה-19". במהלך הקריירה שלה, כתבה באטלר למעלה מ-90 ספרים וחוברות הקשורות בעיקר לעשייתה הציבורית.
ביוגרפיה
תחילת חייה (1828–1850)
באטלר נולדה ב-13 באפריל 1828 במחוז נורת'מברלנד שבצפון אנגליה, בתם הרביעית של האנה (לבית אנט) וג'ון גריי, בן דודו של ראש ממשלת בריטניה צ'ארלס גריי, רוזן גריי השני.[1]
ג'ון גריי היה בעל השפעה ופעיל פוליטית, וקידם את רעיונותיו של בן דודו, ביניהם ביטול העבדות, זכויות למאמיני הדת הקתולית אשר נרדפו אז בבריטניה, ביטול העבדות, ורפורמות כלכליות לטובת האיכרים ועניי העם. החינוך הביתי של ג'וזפין כלל רעיונות אלו, בנוסף לאידאולוגיה ערכית-חברתית המבוססת אמונה דתית. בגיל 17 עברה ג'וזפין משבר דתי, כנראה לאחר שגילתה את גופתו של איש שהתאבד, ואיבדה את אמונתה בכנסייה האנגליקנית. היא נשארה נוצרייה אדוקה כל חייה, אך ללא מחויבות לכל זרם דתי.[2]
בגיל 19 ביקרה ג'וזפין באירלנד, שם התגורר אחיה הגדול. היה זה בתקופת רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד, והייתה זו הפעם הראשונה שג'וזפין באה במגע עם סבל המוני מסוג זה, והחוויה השפיעה על תפישותיה בהמשך.
נישואים וחיי משפחה (1850–1864)
בינואר 1852 התחתנה עם ג'ורג' באטלר, מנהל בית ספר ואיש דת אנגליקני. בני הזוג התגוררו באוקספורד, שם נולדו שני בניהם הבכורים. שניהם דבקו באמונתם הנוצרית, ואף האמינו שבאחריותם לקדם רפורמות חברתיות. ג'וזפין סבלה באוקספורד, וכתבה על הקהילה שם כמיזוגינית ולוקה בחיי משפחה הולמים. היא הרגישה מנועה מלהביע את התנגדותה לגישות הפוגעניות שרווחו בקרב החברה בה חייתה, ופנתה במקום זאת לפיתוח חייה הרוחניים. במסגרת הפעילות שלה בכנסייה, היא סייעה ל"נשים מופקרות" - כאלה שנדחו על ידי החברה בשל התנהגות שמחוץ למוסר החברתי בין הנשים היו כאלה שנגזר עליהן מאסר, אחרות הופנו לבתי עבודה, או היו מחוסרות דיור ואמצעים. היא הזמינה מספר נשים כאלה לחיות בביתה, וכך גילתה שחלקן דורדרו למצבן אחרי שהופקרו בידי אותם גברים מהאקדמיה, בינם מצאה עצמה סובלת ומושתקת.
בשנת 1856 בריאותה של באטלר החלה להידרדר בעקבות הלחות באוקספורד. בעצת רופא, שסבר שחייה בסכנה, משפחת באטלר עברה להתגורר באזור בריסטול, ושם נולדו להם עוד בן ובת. השניים המשיכו לקדם מטרות רפורמיות, ביניהם תמיכה בלאומן האיטלקי ג'וזפה גריבלדי, וכן בצד האיחוד (הצפון) במלחמת האזרחים האמריקנית, דבר שהוביל לחרם חברתי נגדם. על תקופה זו כתבה באטלר ש"התנאים היו קשים, אך המשמעת הייתה שימושית".
באוגוסט 1864 אווה, בתה הצעירה של באטלר אשר הייתה בת 5, נפלה כ-12 מטר מגרם מדרגות בבית המשפחה, ומתה מפצעיה לאחר כשלוש שעות. מותה של אווה גרם לבאטלר למצוקה מתמשכת ולנדודי שינה במשך שנים לאחר מכן. כחודשיים לאחר מכן חלה גם אחד מבניה של באטלר. לאחר הבראתו, החליטה באטלר לנסוע עם בנה לנאפולי שבאיטליה על מנת ששניהם יוכלו לנוח ולהתאושש. אך בהפלגה לשם, מזג האוויר הסוער גרם לבאטלר למשבר פיזי קשה, והיא כמעט מתה.
חיים בליברפול ותחילת עבודת הרפורמה (1866–1869)
בתחילת 1866, מונה ג'ורג' באטלר כמנהל בית ספר בליברפול, והמשפחה העתיקה לשם את מגוריה.[3] כדי להפחית את השפעת האבל שלה, באטלר החליטה להתחיל להשקיע כוחותיה בסיוע לזולת, ולדבריה, לא היה קשה למצוא בליברפול נזקקים. היא התחילה לבקר בבית העבודה הסמוך - מוסד שהחזיק כ-5000 גברים ונשים עניים, אשר הושמו לעבודות פיזיות, כגון חפירת תעלות. היא ישבה במרתף עם הנשים, שחלקן ריצו שם עונשים פליליים, והתפללה עמן וניסתה לעודדן.
כפי שעשו בביתם הקודם, הזוג באטלר הציע מגורים לחלק מן הנשים, רבות מביניהן בשלבים מאוחרים של מחלות כמו סיפיליס. באטלר הבינה שיש יותר נשים נזקקות מאשר תוכל לסייע להן באופן זה, אז היא הקימה הוסטל למענן, בעזרת כספים שגייסה למטרה זו. ההוסטל התמלא במהרה, וב-1867 פתחה הוסטל נוסף, גדול יותר, שגם הציע הזדמנויות תעסוקה, כמו תפירה ועבודה בבתי מלאכה. "הבית התעשייתי", כפי שכינתה אותו, מומן על ידי ועד קהילתי של אזרחים אמידים וסוחרים מקומיים.
בתקופה זו החלה באטלר להיות פעילה למען זכויות נשים, ובעיקר למען זכות ההצבעה וגישה לחינוך. היא ידעה שהסיוע שניתן דרך ההוסטלים הוא זמני, ולא פותר את בעיית המקור. היא האמינה שחינוך טוב יותר יסייע בתורו לנשים למצוא תעסוקה טובה יותר.[4] יחד עם הסופרג'יסטית אן קלו, היא הקימה את המועצה לקידום חינוך נשים של צפון אנגליה, במטרה לשפר את מעמדן של אומנות ומורות לכדי מקצוע "מכובד". היא שימשה כנשיאת הארגון עד 1873. המועצה ארגנה סדרת הרצאות שיעביר המדען ג'יימס סטיוארט. הן קיוו שיירשמו לאירועים כ-30 תלמידות, אך הגיעו יותר מ-300. ב-1868 כתבה באטלר את החוברת הראשונה שלה, "על חינוך ותעסוקה של נשים", ובה טענה בעד הרחבת ההזדמנויות להשכלה ותעסוקה עבור נשים.
במאי 1868 עתרה לסנאט של אוניברסיטת קיימברידג' לאפשר לנשים להיבחן, והעתירה, שקודמה על ידי אן קלו, התקבלה בשנת הלימודים הבאה.
בתקופה זו, על פי החוק האנגלי, זכויותיה של אישה נשואה הוחזקו בידי בעלה. לאישה עצמה לא היה קיום עצמאי על פי חוק, וכל רכושה עבר לידי בעלה עם נישואיהם. גירושים היו תהליך קשה ומסורבל, אשר הותר במקרים ספציפיים שנכללו בחוק. באטלר וחברתה הסופרג'יסטית אליזבת וולסטנהולם הקימו וניהלו את הוועדה לרכוש נשים כדי להפעיל לחץ על הפרלמנט לשנות את החוק, מאמץ שהסתיים בהצלחה עם העברת חוק רכוש האישה הנשואה בשנת 1882.
לקראת סוף שנות ה-1880, בריאותו של ג'ורג' התדרדרה, ובאטלר העבירה את רוב זמנה בטיפול בו. הוא נפטר ב-14 במרץ 1890, ולאחר מותו לקחה הפסקה מפעילותה הפוליטית. כשהיא חזרה לפעול, היא רצתה לנסוע להודו, אך הרגישה שבגיל 62 המסע קשה לה מדי.
פעילים שתמכו במטרותיה של באטלר בדרך כלל פעלו גם למען מטרות אחרות לשינוי בהתנהלות האימפריה הבריטית, אך באטלר הסתייגה מרובם. מכיוון שבריטניה הפכה את העבדות לבלתי חוקית, מבחינתה אנגליה הייתה הטובה מבין ארצות העולם, לפחות באופן יחסי. במלחמת הבורים היא כתבה חוברת בשם "עמים ילידים והמלחמה" (1900) בה תמכה במדיניות האימפריאליסטית של בריטניה, אך גם התנגדה בחריפות לגזענות הטבועה בכל יחסיהם של בני ארצה עם עמים זרים.
משנת 1901 החלה באטלר לסגת מהחיים הציבוריים, והחלה להתפטר מתפקידיה בארגונים השונים ולבלות זמן רב יותר עם משפחתה. בשנת 1903 חזרה לנורת'מברלנד על מנת לגור ליד בנה הבכור. היא נפטרה ב-30 בדצמבר 1906 בביתה, ונקברה בכפר סמוך.
מורשת
שגיאות פרמטריות בתבנית:תמונות מרובות
פרמטרים ריקים [ ללא גבול ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
'יישור סיומת: שמאל/ימין/מרכז' אינו ערך חוקי
בשנת 1907 הוסף שמה של באטלר ללוח הזיכרון לפעילי רפורמה אשר בבית הקברות קנסל גרין בלונדון. האנדרטה הוקמה לכבוד "אלו שעמדו נגד המקובל ונגד האינטרס האישי למען מצפונם וטובת הציבור". נחגג על שמה יום בלוח הכנסייה האנגליקנית ב-30 במאי, והיא מיוצגת בחלון זכוכית צבעונית בקתדרלה האנגליקנית בליברפול, וכן בכנסיית סיינט אולאב בסיטי של לונדון. בניין הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ג'ון מורס בליברפול נקרא על שמה (הבניין נהרס בשנת 2013).
ב-1915 התמזגו הארגונים LNA והפדרציה הבינלאומית למיגור, והפכו לאגודה למען היגיינה מוסרית וחברתית, שמאוחר יותר שינתה את שמה לאגודת ג'וזפין באטלר. נכון ל-2017 האגודה עדיין פועלת להגנתן של נשים, ומספקת "הגנה לנשים וילדות אשר נעצרות פלילית, עוברות התעללות אלימה, או מנוצלות על ידי אחרים".
ב-2005 אוניברסיטת דורהאם קראה לאחד הקולג'ים שלה על שם ג'וזפין באטלר. ספריית הנשים בלונדון סקול אוף אקונומיקס מחזיקה באוספים גדולים אודותיה ואודות עבודתה. האוסף כולל מסמכים של LNA, ויותר מ-2,500 מכתבים מהתכתבויותיה. הספרייה של אגודת ג'וזפין באטלר כוללת ספרים וחוברות שכתבה ושנכתבו עליה.[5] בשנת 2001 הוצב על הבית בו התגוררה בווימבלדון לוח זיכרון על ידי רשות המורשת האנגלית. ביתה אשר בצ'לטנהאם נהרס בשנות ה-1970, אך האגודה האזרחית של צ'לטנהאם הציבה לוח לזכרה בבניין שעומד במקומו.
באטלר הייתה פמיניסטית מסורה וכן נוצרייה אדוקה. ממרה אהובה עליה הייתה "אלקים ואישה אחת מהווים רוב". על פי ההיסטוריונית ברברה וולקוביץ, באטלר החילה דרכי פעולה חדשות בקמפיינים שלה אשר השפיעו על פעילות פמיניסטית מאוחרת יותר, ובעיקר המעבר לעבר דיבייט ודיונים בתוך בתים של בנות ובני המעמד הבינוני עד גבוה, והעברת המאבק למרחבים של נשים שאינן בדרך כלל חלק מהשיח הציבורי - בשכונות עוני, באסיפות ציבוריות, וכן הלאה. על פי ולקוביץ, באטלר "לא רק עיצבה מחדש את הסובייקטיביות המגדרית ומעמדית של בריטניה הוויקטוריאנית, אלא גם השפיעה על ההיסטוריה הפוליטית הלאומית ובניית המדינה".[6] וולקוביץ היא אחת מתוך מספר רב של היסטוריונים אשר מחשיבים את הקמפיין רב השנים לביטול חוקי המחלות המדבקות כאבן דרך בהיסטוריה הפמיניסטית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- כתבי ג'וזפין באטלר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- Josephine Butler Memorial Trust
- [ ((subject%3A%22Butler%2C%20Josephine%20Elizabeth%22%20OR%20subject%3A%22Butler%2C%20Josephine%20E.%22%20OR%20subject%3A%22Butler%2C%20J.%20E.%22%20OR%20subject%3A%22Josephine%20Elizabeth%20Butler%22%20OR%20subject%3A%22Josephine%20E.%20Butler%22%20OR%20subject%3A%22J.%20E.%20Butler%22%20OR%20subject%3A%22Butler%2C%20Josephine%22%20OR%20subject%3A%22Josephine%20Butler%22%20OR%20creator%3A%22Josephine%20Elizabeth%20Butler%22%20OR%20creator%3A%22Josephine%20E.%20Butler%22%20OR%20creator%3A%22J.%20E.%20Butler%22%20OR%20creator%3A%22J.%20Elizabeth%20Butler%22%20OR%20creator%3A%22Butler%2C%20Josephine%20Elizabeth%22%20OR%20creator%3A%22Butler%2C%20Josephine%20E.%22%20OR%20creator%3A%22Butler%2C%20J.%20E.%22%20OR%20creator%3A%22Butler%2C%20J.%20Elizabeth%22%20OR%20creator%3A%22Josephine%20Butler%22%20OR%20creator%3A%22Butler%2C%20Josephine%22%20OR%20title%3A%22Josephine%20Elizabeth%20Butler%22%20OR%20title%3A%22Josephine%20E.%20Butler%22%20OR%20title%3A%22J.%20E.%20Butler%22%20OR%20title%3A%22Josephine%20Butler%22%20OR%20description%3A%22Josephine%20Elizabeth%20Butler%22%20OR%20description%3A%22Josephine%20E.%20Butler%22%20OR%20description%3A%22J.%20E.%20Butler%22%20OR%20description%3A%22Butler%2C%20Josephine%20Elizabeth%22%20OR%20description%3A%22Butler%2C%20Josephine%20E.%22%20OR%20description%3A%22Josephine%20Butler%22%20OR%20description%3A%22Butler%2C%20Josephine%22)%20OR%20(%221828-1906%22%20AND%20Butler))%20AND%20(-mediatype:software%29 עבודות של, או על, ג'וזפין באטלר], בפרויקט Internet Archive
- ג'וזפין באטלר, באתר Librivox
- חומרי ארכיב בנושא ג'וזפין באטלר, בארכיון הספרייה של אוניברסיטת לידס
הערות שוליים
- ^ Josephine Butler, Octavia Hill, Florence Nightingale: Three Victorian Women Who Changed Their World. Nancy Boyd, Palgrave Macmillan UK, 1982. מסת"ב 978-1-349-07567-6
- ^ Josephine Butler Biography, Helen Mathers 2017
- ^ "Josephine Butler Collection". University of Liverpool. אורכב מ-המקור ב-31 באוגוסט 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ The Education And Employment Of Women. By Josephine E. Butler. Liverpool: T. Brakell, Printer, Cook Street. 1868.
- ^ Josphine Butler Association
- ^ Butler, Josephine Elizabeth (1828–1906), Judith Walkowitz, Oxford Dictionary of National Biography. Oxford University Press 2004
32028708ג'וזפין באטלר