סוניה בוייס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. סוניה בוייס (אנגלית: Sonia Boyce; ) היא אומנית בריטית ממוצא אפרו-קריבי המתגוררת ועובדת בלונדון. בשנת 2007 הוענק לה אות מסדר האימפריה הבריטית MBE[1] על תרומתה לאומנות, במרץ 2016 היא נבחרה להיות חברה באקדמיה המלכותית לאמנויות. בשנת 2019 הוענק לה גם אות הכבוד OBE, האישה השחורה הראשונה שזכתה באות זה[2].
בוייס, ילידת באיזלינגטון שבלונדון, ידועה בגין ציורי הגיר וצבעי הפסטל הגדולים שלה בהם היא מדמיינת מחדש את חבריה, משפחתה וילדותה. בוייס לקחה חלק בתנועת האומנים השחורים בבריטניה בשנות ה-80 – תנועה רדיקלית שהושפעה מהשיח האנטי-גזעני ומפמיניזם שהבליט נושאי גזענות ומגדר. היא הושפעה משורשיה בתרבות ה Kalabaari וגם מהתרבות האפריקאית[3].
בוייס עובדת בשיתוף פעולה עם אומנים אחרים כבר החל משנת 1990. היא התעניינה וחקרה את ההיבט החברתי באומנות. בעבודותיה היא משתמשת בחומרים שונים, חומרים כגון ציור, הדפס, צילום, וידאו וסאונד. יצירותיה בוחנות את היחס בין סאונד לזיכרון, בין דינמיות המרחב ושיתוף הצופים ביצירה[4].
במשך 30 השנים האחרונות לימדה בוייס אומנות ברמה אוניברסיטאית ברחבי בריטניה והיא פרופסור לאומנות השחורים (BlackArt) באוניברסיטת לונדון[5]. בין השנים 1996–2002, עמדה בויס בראש ארכיון אומני אפריקה ואסיה באוניברסיטת מזרח לונדון וניהלה מחקרים בנושא. בין השנים 2004–2005 המשיכה לחקור דינמיקה חברתית בשיתופי פעולה אומנותיים. בשנת 2007, יחד עם הצלם דויד ביילי ואיין Baucom קיבלה את פרס ספר תולדות האומנות על ספר אומנים שחורים שערכה. בין השנים 2008–2011 השלימה מחקר אודות טבעם של שיתופי פעולה באומנות[4].
כבר בשנת 2015 עבודותיה של בוייס הופיעו בבייאנלה בוונציה בתערוכה של Okwui Enwezor [6][7], אך בפברואר 2020 היא נבחרה, כאישה השחורה הראשונה, לייצג את בריטניה בשנת 2022 בביאנלה בוונציה. בוייס רמזה שהעבודה שלה בביאנלה תיווצר דרך שיתופי פעולה. היא מקווה שהיצירה תהייה עליזה ונגישה. היא ציינה שהיא נתקלה במחקר על שיתופי פעולה בבעיות ובמתח סביב נושאים בהם קיימות דעות שונות, אבל לדעתה שיתוף פעולה אפשרי תמיד בעזרת האומנות[7].
קריירה
בין השנים 1973–1979 למדה בוייס בבית ספר תיכון, ובין השנים 1980–1983 בבית ספר לאומנות[8].
סוניה בוייס פרצה לזירת האומנות של האומנים הבריטים השחורים בשנות ה-80 המוקדמות. בשנת 1987 הייתה האישה השחורה הראשונה שמוזיאון TATE רכש את ציורה. עבודותיה של בוייס מעלות קושיות חשובות על טבעה של היצירה, על היוצר, שאלות על איך נולדים רעיונות ומי אחראי להם. עבודותיה כוללניות ומגלמות נדיבות וניסיונות ומדגישות את חשיבות שיתופי הפעולה[[7]. עבודתה בכלל שינתה את מצב האומנים השחורים והאפרו-קריביים בזרם התרבותי המרכזי של בריטניה[9].
בתחילת דרכה השתמשה בוייס בגיר ובצבעי פסטל וציירה דיוקנאות של חבריה, משפחתה ושל עצמה והביאה מחוויות הילדות שלה. מאוחר יותר השתמשה בצילום, בגרפיקה ובסרטים. היא השתמשה גם בדגמי טפטים ובצבעים עזים שהזכירו את הצבעים באיים הקריביים. בוייס ציירה גם קריקטורות בהן הביעה את המסרים הפוליטיים שלה. הקריקטורות שלה גרוטסקיות ולעיתים קרובות הדמויות בהן נראות באור שלילי. דרך עבודותיה ניסתה בוייס לבחון את מעמד האישה השחורה בבריטניה ואת התקופה ההיסטורית שבה חייה[10].
בשנת 1983 השתתפה בוייס בתערוכה 'חמש נשים שחורות', במרכז אפריקה שבלונדון[11] ובתערוכה Black Women Time Now[12].
בשנת 1989 הייתה חלק מקבוצה של ארבע אומניות שיצרו את התערוכה בשם The Other Story שהציגה לראשונה יצירות מודרניות של נשים בריטיות ממוצא אפריקני, קריבי ואסייתי[13].
עבודותיה שינו כוון מאוחר יותר וכללו חומרים כמו צילומים, קולג', סרטים, הדפסים, איור, מייצב וסאונד. עבודותיה המאוחרות יותר מתעדות את חיי השחורים בני זמנה ואת חוויות הנשים השחורות החיות בחברה לבנה וכיצד הדת, הפוליטיקה והמגדר תורמים לחוויות אלו[11]. בין השאר, משתפות עבודותיה של בוייס את הצופה ומתמקדות על שיתוף הפעולה בין האומן והקהל כדי להמחיש איך תרבויות שונות מתבטאות, מתחברות ואיך ניתן להנות משיתוף פעולה שכזה[14].
בשנת 2018, כחלק מהתערוכה של בוייס בגלריית האומנות של מנצ'סטר, היא הוזמנה להיות אוצרת הגלריה וליצור דיאלוג עם יצירות מהמאות ה 18 וה 19[15]. כחלק מתהליך היצירה בוייס לימדה והשתמשה בסדנאות ועבודותיה מופיעות ברבים מהמוזאונים של בריטניה[16].
בשנת 2018 תחנת הטלוויזיה של ה BBC הכינה סרט דוקומנטרי אודותיה[13][17][18].
תערוכות יחיד
- Conversations, The Black-Art Gallery, London (1986)
- Sonia Boyce, Air Gallery, London (1986)
- Sonia Boyce: recent work, Whitechapel Art Gallery, London (1988)
- Something Else, Vanessa Devereux Gallery, London (1991)
- Do You Want To Touch?, 181 Gallery, London (1993)
- Sonia Boyce: PEEP, Royal Pavilion Art Gallery, Brighton (1995)
- Recent Sonia Boyce: La, La, La, Reed College, Portland, Oregon (2001)
- Devotional, National Portrait Gallery, London (2007)
- For you, only you (ed. Paul Bonaventura, Ruskin School of Drawing & Fine Art, Oxford University, and tour, 2007/2008)
- Crop Over, Harewood House, Leeds, and Barbados Museum & Historical Society (2007/2008)
- Like Love – Part One, Spike Island, Bristol, and tour (2009–2010); "Part 2 and Part 3" (2009–2010)
- Scat – Sound and Collaboration, Iniva, Rivington Place, London (2013)
- Paper Tiger Whisky Soap Theatre (Dada Nice), Villa Arson, Nice (2016)
- Manchester Art Gallery (2018)
פרסומים
- Gilane Tawadros, Sonia Boyce: Speaking in Tongues, London: Kala Press, 1997.
- Annotations 2/Sonia Boyce: Performance (ed. Mark Crinson, Iniva – the Institute of International Visual Arts, 1998)
- In 2007, Boyce, David A. Bailey and Ian Baucom jointly received the History of British Art Book Prize (USA) for the edited volume Shades of Black: Assembling Black Art in 1980s Britain, published by Duke University Press in collaboration with Iniva and AAVAA.
- Allison Thompson, "Sonia Boyce and Crop Over", Small Axe, Volume 13, Number 2, 2009.
- Like Love, Spike Island, Bristol, and tour (ed. Axel Lapp; Berlin: Green Box Press, 2010)
הערות שוליים
- ^ Sonia Boyce | Artist | Royal Academy of Arts, www.royalacademy.org.uk
- ^ "Birthday honours: London list" (באנגלית בריטית). 2007-06-16. נבדק ב-2021-08-01.
- ^ The Radical Lives of Eric & Jessica Huntley – Female Art in Action, web.archive.org, 2015-08-01
- ^ 4.0 4.1 Shades of Black, Duke University Press, 2005-04-11, מסת"ב 978-0-8223-8644-5
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Federal-Mogul appoints tech heads, Sealing Technology 1998, 1998-09, עמ' 2–3 doi: 10.1016/s1350-4789(98)90262-8 - ^ Artist Sonia Boyce Will Be the First Black Woman to Represent the UK at the Venice Biennale, Artnet News, 2020-02-12 (ב־American English)
- ^ 7.0 7.1 7.2 Sonia Boyce first black woman to represent Britain at Venice Biennale, the Guardian, 2020-02-12 (באנגלית)
- ^ Gilane Tawadros, Sonia Boyce : speaking in tongues, London: Kala Press, 1997, מסת"ב 0-947753-09-5
- ^ Sonia Boyce, a-n The Artists Information Company (ב־British English)
- ^ Samantha Noel, Putting on a Bold-Face, Third Text 28, 2014-03-04, עמ' 163–176 doi: 10.1080/09528822.2014.890789
- ^ 11.0 11.1 Oxford Art, Oxford Art Online (באנגלית)
- ^ Alison Donnell, Companion to Contemporary Black British Culture, Routledge, 2002-09-11, מסת"ב 978-1-134-70024-0. (באנגלית)
- ^ 13.0 13.1 Artist Sonia Boyce Will Be the First Black Woman to Represent the UK at the Venice Biennale, Artnet News, 2020-02-12 (ב־American English)
- ^ Sonia Boyce | Artist | Royal Academy of Arts, www.royalacademy.org.uk
- ^ Our removal of Waterhouse’s naked nymphs painting was art in action | Sonia Boyce, the Guardian, 2018-02-06 (באנגלית)
- ^ Sonia Boyce: Performance, LADA Live Art Development Agency (באנגלית)
- ^ BBC Four - Whoever Heard of a Black Artist? Britain's Hidden Art History, BBC (ב־British English)
- ^ Whoever Heard of a Black Artist? Britain’s Hidden Art History review – a powerful picture of whitewashing, the Guardian, 2018-07-30 (באנגלית)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "סוניה בוייס".