יוסטוס ליפסיוס
 | |
| לידה | 18 באוקטובר 1547 |
|---|---|
| פטירה | 23 במרץ 1606 (בגיל 58) |
| ענף מדעי | בלשנות |
| מקום מגורים | בלגיה |
| תרומות עיקריות | |
| מחקרים בהקשר לעבודות של סנקה, טקיטוס ומחברים רומאים נוספים | |
יוסטוס ליפסיוס (18 באוקטובר 1547 - 23 במרץ 1606) היה פילולוג והומניסט פלמי.
ביוגרפיה
נולד בבראבנט (כיום מחוז ברבאנט הפלמית שבבלגיה), נשלח על ידי הוריו לקולג' של מסדר הישועים בעיר קלן שבגרמניה, ואחר כך למד באוניברסיטת לוון. הוא שימש כמזכירו של הקרדינל דה גראנוול ברומא ושהה שם שנתיים שבמרוצתן הקדיש את זמנו הפנוי ללימוד ספרות לטינית, ובחן כתבי יד עתיקים בותיקן.
ב-1570 ביקר בארצות השפלה, בגרמניה, באוסטריה ובבוהמיה, וחזר לעיר לוון. אך בעקבות מלחמת שמונים השנים בין המורדים ההולנדים לבין הספרדים, נאלץ לעבור להולנד וב-1579 התמנה לפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת ליידן, שם נחשב לתומך הקלוויניזם.
הוא נשאר בליידן אחת עשרה שנה - תקופה שבה כתב את החשובות שביצירותיו. בין היתר, הכין לפרסום את ספרו "סנקה" וערך ופרסם את ספרו "טקיטוס" שיצא לאור במספר מהדורות. בחלקן היו אלה עבודות מחקר ובחלקן היוו אוסף של כתבי המחברים הקלאסיים של העת העתיקה.
ב- 1589 פרסם את מחקרו "על הפוליטיקה", שבו הטיף לאיחודן של הדתות הקתולית והפרוטסטנטית. הוא הוסיף וטען שאם כי לימד במדינה המטיפה לסובלנות דתית, אין מקום ליותר מאשר דת אחת שהיא דת המדינה, וכי על הממשלה לאכוף דת זו באמצעות "האש והחרב". דבריו אלה עוררו את חמתם של הפרוטסטנטים, והוא ניצל בזכות הרשויות של ליידן שגרסו כי הביטוי "האש והחרב" אינו אלא דימוי לפעילות נמרצת.
באביב 1590 עזב את ליידן באמתלה שהוא נוסע למעיינות הרפואיים של העיר ספא (כיום במחוז ולוניה בבלגיה), אך נסע למיינץ שבגרמניה, שם שב לזרועותיה של הכנסייה הקתולית. מאורע זה עורר עניין רב בעולם הקתולי, והוא הוזמן לחצרות נסיכים ולאוניברסיטאות באיטליה, באוסטריה ובספרד. הוא העדיף להישאר בארצו והתמנה לפרופסור ללטינית באוניברסיטת לוון. אך במהרה התמנה ליועצו של פליפה השני, מלך ספרד, עסק בהיסטוריוגרפיה ושימש כיועץ גם לאלברכט השביעי, ארכידוכס אוסטריה. ב- 1605 פרסם ספר שהיה בבחינת מבוא להיסטוריה של ברבאנט.
יוסטוס ליפסיוס נפטר בלוון כתוצאה ממחלת כבד. רחוב בבריסל נקרא על שמו, וב-1990 הבניין שהוקם במקום שבו היה רחוב זה כדי לשמש כמטה האיחוד האירופי נקרא בניין יוסטוס ליפסיוס. פסלו ניצב בחזיתו של בניין זה.
מורשתו
רעיונותיו בדבר האזרח האידיאלי - אדם הפועל מתוך היגיון השולט בעצמו וברגשותיו והמוכן להיאבק למען דעותיו, מצאו הסכמה בקרב המלומדים של תקופת הרפורמציה הפרוטסטנטית. השקפתו זו, שבאה על ביטויה בפוליטיקה, גורסת גישה רציונלית מצד המדינה והמנגנון הממשלתי כלפי הנתינים. הוא הטיף גם למען הגנה צבאית חזקה. עקרונות אלה מונחים ביסודה של המדינה המודרנית.
יוסטוס ליפסיוס פרסם יצירות רבות בנושאים רבים ושונים ובהם דת, פוליטיקה, פילוסופיה והעת העתיקה, וניהל התכתבות ענפה עם מלומדים אחרים. הוא כתב מספר יצירות שמטרתן הייתה להחיות את האסכולה הסטואית ברוח הנצרות, שהמפורסמת שבהן היא "על ההתמדה". גרסתו הסטואית של ליפסיוס השפיעה על מספר הוגי דעות בני זמננו ויצרה את התנועה האינטלקטואלית של הנאו-סטואיציזם.
אומרים כי ליפסיוס היה אדם בעל מזג נעים אם כי עבר תקופות של מלנכוליה. הוא לא אהב מוזיקה אך העריץ כלבים ופרחים, ובייחוד את פרחי הצבעוני. הצייר פטר פאול רובנס, שהיה ידידו ותלמידו של ליפסיוס, צייר את עצמו עומד לצדו כאשר הוא מלמד שניים מתלמידיו, ובהם פיליפ רובנס, שהיה אחיו של צייר מפורסם זה. תמונה זו שצוירה ב-1615 מוצגת בפאלאצו פיטי בפירנצה.
קישורים חיצוניים
