סדובנה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר

פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים ריקים [ 2 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

סדובנה
רחוב בכפר
רחוב בכפר
מדינה / טריטוריה פולין
פרובינציה מזוביהמזוביה מזוביה
מחוז ונגרוב

סדובנהפולנית: Sadowne; ביידיש: סאדאוונא) הוא כפר במחוז ונגרוב שבפרובינציית מזוביה (עד 1938: בפרובינציית לובלין (אנ')) בפולין.

היסטוריה

הכפר שוכן במרחק 4 ק"מ מנהר בוג, כ-30 ק"מ צפונית לונגרוב ו-76 ק"מ צפונית-מזרחית לורשה.

האזור שבו הוקמה סדובנה הוא גבול של כמה אזורים: מסוביה ופודלאסי, יערות קאמינייצקה וביאלה.

אזכור הראשון של הכפר הוא בשנת 1514, בהסכם עם ראש עיריית כפר חדש שנוסד על "שורשים גולמיים". בסוף המאה ה-17 הגיעו גם מתיישבים מקורפי לסדובנה, שבזכות הבישופים של פלוק יישב את יער ביאלה הסמוך, שהיה נטוש לאחר מלחמות הצפון. הכפר היה נגוע במגפות כולרה, ולכן רק במאה ה-18 החל מספר התושבים לעלות. בשנת 1797 עבר הכפר לשלטון אוסטרי. מצב זה נמשך עד שהגיע נפוליאון בונפרטה לפולין, שם הוכפפו לבסוף האדמות לממלכת פולין. בכפר התגוררו גרמנים ופולנים.

במהלך מרד נובמבר, הפעולות הצבאיות לא השפיעו על סדובנה.

יהודי הכפר

לפי המשוער ראשוני היהודים התיישבו שם במחצית השנייה של המאה ה-19, זאת לאחר שהשלטונות הצארים אסרו על יהודים לשהות באדמות איכרים. בשנת 1757 תועדה התיישבותם לראשונה. בשנת 1823 חיו בה 18 משפחות יהודיות.

הם התפרנסו ממסחר. בתחילה השתייכו יהודי סדובנה לקהילת סטוק הסמוכה לסדובנה כ-12 ק"מ, ובתום מלחמת העולם הראשונה הוכרו כקהילה עצמאית שאליה השתייכו גם יהודי שבעת הכפרים סמוכים. בכפר פעל בית מדרש וכן סניף של ההסתדרות הציונית וחברות של גמילות חסד.

הכפר שכן סמוך לאזור שנחשב על ליטא, ויהודי הכפר דיברו בנוסח ושפת יהודי ליטא[1].

ב-1939 מנתה הקהילה 380 נפש.

בשואה

בתחילת ספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את הכפר, ויחידה של הורמאכט ניהלה את הכפר. הוקם שם יודנראט, והיהודים גויסו לעבודת כפייה ונדרשו לשלם קונטריבוציות לגרמנים. לפי הרשימות השמורים של ראש העירייה, קרוב ל-216 בני אדם קיפחו את חייהם במהלך המלחמה, מתוכם 85 מתו במהלך המלחמה, 109 נרצחו, והשאר גורשו למחנות ריכוז או ליעד לא ידוע. למעלה מ-465 איש נשלחו לעבודות כפייה ברייך. גם בוצעו רציחות ביהודים שהצליחו להימלט מהטרנספורט לטרבלינקה.

בקיץ 1941, הורע מצבם של יהודי הכפר, עם פלישת הגרמנים לברית המועצות. המחסור הכלכלי והרעב גברו, ובקרב היהודים פשטו מחלות ומגפות. בדצמבר 1941 גורשו יהודי הכפר על ידי הנאצים, שהיו אז 265 נפשות, ללוחוב ולמקומות נוספים בסביבה, בספטמבר 1942 נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה.

רבנים

רבה של הכפר בשנים 1924-1937 היה רבי ישראל יעקב טופולה. לאחר פטירתו מונה חתנו רבי ירחמיאל ישראל סקולה לרב הכפר[2], הרב סקולה שימש ברבנות עד לשואה, שאז ברח לרוסיה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תפארת ישראל- עטרת תפארת, תשפ"ב, עמ' קד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  2. ^ אברהם דוד גוטמן, מאורי ישראל, תשפ"ד, עמ' קמג