רבי סאלם חבשוש
| לידה |
1825 ה'תקפ"א צנעא, תימן |
|---|---|
| פטירה |
מרץ 1905 (בגיל 80 בערך) ה'תרס"ה בביתו שבצנעא, תימן |
| כינוי | המכלול |
| תקופת הפעילות | ה'תרמ"ח (1888) – ה'תר"ס (1900) |
| תחומי עיסוק | ראש הישיבה הכללית |
| רבותיו | מארי יוסף קארה, מארי יחיא בדיחי |
| בני דורו | מארי שלום שמן |
| חיבוריו | שושנת המלך, קרבן תודה |
מארי סאלם (שלום) בן יחיא חִבְּשׁוּשׁ (ה'תקפ"ה, 1825 – אדר ה'תרס"ה, מרץ 1905) היה מרבני צנעא שבתימן, וראש הישיבה הכללית האחרון בצנעא. מחבר הספר שושנת המלך, קיצור תשובות מהרי"ץ, חיבור מרכזי ביהדות תימן.
ביוגרפיה
מארי סאלם נולד בשנת ה'תקפ"ה (1825) לאביו יחיא ברובע היהודי בעיר צנעא בירת תימן.[1] למד תורה אצל הראב"ד מארי יוסף קארה, ואצל ראש הישיבה הכללית מארי יחיא בדיחי. לאחר פטירת ראש הישיבה מארי יחיא בדיחי בשנת ה'תרמ"ח (1888), נתמנה לכהן כראש הישיבה שהתקיימה בבית המדרש בית צאלח בעיר. כיהן כראש הישיבה עד לסוף פעילותה בשנת ה'תר"ס (1900), עקב מרד הערבים בראשות האימאם יחיא בשלטון הטורקי, ומאורעות חוזת אלנפר.[1]
מארי סאלם נחשב כממשיך דרכו של מהרי"ץ בפסיקת הלכה, זאת אף על פי שהיה מתפלל בנוסח השאמי בבית הכנסת בית כחלאני בעיר.[1] חבריו כינו אותו "המכלול", מכיוון שהיה משיב בדייקנות על כל שאלה שהיה נשאל, בתוספת המיקומים המדויקים בספרים בהם כתובה התשובה.[2] לאחר פטירת הראב"ד מארי סלימאן צאלח, כיהן כדיין יחיד מארי אברהם צאלח, וכשהיה צורך בשלושה דיינים צירף אליו את מארי סאלם חבשוש.[3] היה שונא את השררה, והתרחק ממשרות ציבוריות. לפרנסתו עסק בצורפות כסף.[3]
נפטר בודד בביתו ברעב הגדול המכונה חוזת אלנפר, בחודש אדר בשנת ה'תרס"ה (1905). כשהגיע ר' סלימאן חבשוש לטפל בו להכינו לקבורה, מצא אותו יושב על מקומו ותפיליו מונחים לפניו, ולא הספיק לקפלם.[1] בשעת הרחיצה הבחינו שכתב על זרועו דבר מה בדם, אך הרחיצה טשטשה את הכתוב.[2]
אוי כי מזלעפות רעב נאסף זקן וישיש, פאר הדור, מורנו ראש הישיבה הכללית כמה"ר שלום בן יחיא חבשוש ז"ל, והוא בביתו לבדו, אין אצלו אפילו אחד מקרוביו, כי כל הנשארים מבני ביתו יצאו לשאול לחם בערים ובכפרים.
— הרב עמרם קורח, סערת תימן, עמ' סג
חיבוריו
ידוע לנו על שלושה חיבורים שחיבר. השניים הראשונים היו נפוצים ביותר בתימן:[1]
- שושנת המלך - קיצור תשובות מהרי"ץ בספרו פעולת צדיק לאוסף פסקים קצרים על סדר השולחן ערוך. נכתב בשנת ה'תרכ"ב (1862).
- קרבן תודה - פירוש לספר "מקור חיים" למהרי"ץ, שעוסק בדיני שחיטה. על פי ספרו הזה נבחנו רוב השוחטים בתימן.
- ליקוטי כתובים - טעמים על פי הקבלה (עדיין בכתב יד, בספריית הרב יוסף קאפח).
ראו גם
קישורים חיצוניים
לקריאה נוספת
- ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א', המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק, ה'תשס"א (2001), עמ' 135
- יחיאל חבשוש, משפחת חבשוש, א, ה'תשמ"ו (1986), עמ' 90–92
| תקופת חייו של סאלם חבשוש על ציר הזמן |
|---|
 |
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א', המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק, ה'תשס"א (2001), עמ' 135
- ^ 2.0 2.1 יחיאל חבשוש, משפחת חבשוש, א, ה'תשמ"ו (1986), עמ' 90–92
- ^ 3.0 3.1 הרב עמרם קורח, סערת תימן, ירושלים, ה'תשי"ד (1954), פרק שני: התקופה התיכונה - משוב הגולים ממוזע עד חתימת בתי הדין בצנעא, עמ' יד-סב
- ^ הרב עמרם קורח, סערת תימן, ירושלים, ה'תשי"ד (1954), פרק שלישי: הזמן האחרון - מחתימת בתי הדין הקבועים בצנעא ועד גאולת יהודי תימן, עמ' סג-פג
34090331סאלם חבשוש