נאנט
 | |
| טירת דוכסי ברטאן בעיר, במבט אווירי | |
| מדינה |
 צרפת |
|---|---|
| חבל |
 פיי דה לה לואר |
| מחוז | הלואר האטלנטי |
| ראש העיר | ג'והנה רולנד (מ-2014) |
| תאריך ייסוד | 70 לפנה"ס |
| שטח | 65.19 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 281,800 (2007) |
| ‑ במטרופולין | 805,000 (2008) |
| ‑ צפיפות | 4,323 נפש לקמ"ר (2007) |
| קואורדינטות | 47°13′5″N 1°33′10″W / 47.21806°N 1.55278°W |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.nantes.fr | |
נַאנְט (בצרפתית: Nantes), הידועה בכינויה "עיר הדוכסים", היא העיר הגדולה במערב צרפת, והשישית בגודלה במדינה. היא יושבת על הנהר לואר לא הרחק משפכו לאוקיינוס האטלנטי. ב-2015 גרו בה 303,382 תושבים ובמטרופולין כ-950,000 תושבים . נאנט היא בירת חבל פיי דה לה לואר (Pays de la Loire - "ארצות הלואר"), ובירתו של מחוז הלואר האטלנטי (Loire-Atlantique). שטח העיר 65.19 קמ"ר, ושטח המטרופולין 3302 קמ"ר.
בין המפורסמים בבני העיר - הסופר ז'ול ורן, נולד בשנת 1828.
גאוגרפיה
נאנט יושבת על שתי גדותיו של נהר הלואר, בנקודה בה מתמזגים בו נהרות האֵרדר והסֵבר נאנטז, והיא מרוחקת כ-55 ק"מ מהאוקיינוס האטלנטי.
נאנט מחולקת ל-11 שכונות, 9 מהן על הגדה הימנית (הצפונית) של הלואר, אחת בגדה השמאלית, ואחת על האי נאנט (Ile de Nantes).
מרכז העיר ההיסטורי שוכן במקום שבו הנהר ארדר נפגש עם הלואר, שבחלקו יובש במאה ה-20. במזרחו של אזור זה נמצאים תחנת הרכבת של נאנט, הגן הבוטאני וטירת דוכסי ברטאן (Château des ducs de Bretagne) שנבנתה ב-1207, ובמערבו כיכר גראלן (Place Graslin) ובה משכן האופרה של נאנט (1788). מרכז-העצבים של העיר הוא כיכר המסחר (Place du Commerce) שהיא גם הצומת המרכזי של כל סוגי התחבורה הציבורית העירונית: האוטובוסים והרכבת הקלה.
היסטוריה
במקור נוסדה העיר על ידי שבט קלטי בשם נמנטי (Namneti) בסביבות שנת 70 לפני הספירה. בהמשך נכבשה על ידי יוליוס קיסר בשנת 56 לפני הספירה, וניתן לה השם "פורטוס נמנטוס". העיר נכבשה עוד על ידי הסקסונים בסביבות 285 לספירה, הפרנקים בסביבות 500 לספירה, הברטונים במאה ה-6 וה-7, והנורמנים ב-846. בשנת 937 אלן בארב-טורט, נכדו של המלך האחרון של בריטָני - אשר גורש על ידי הנורמנים, סילק אותם מהשטח וייסד את דוכסות ברטאן, אשר ב-1532 סופחה על ידי ממלכת צרפת.
ב-14 באפריל 1434 החלה בניית הקתדרלה של העיר - קתדרלת סן פייר וסן פול - בסגנון גותי, שנמשכה לתוך המאה ה-17. ב-28 בינואר 1972 ניזוקה הקתדרלה קשות משרפה, דבר שהוביל לשחזור יסודי של המבנה.
בשנת 1598, בטירת דוכסי ברטאן, חתם המלך אנרי הרביעי על צו המעניק חופש פולחן דתי לפרוטסטנטים. הצו נודע בשם "האדיקט של נאנט".
במאה ה-20 וה-21 נמשכה המחלוקת הפוליטית באשר לשיוכה של העיר, ושל המחוז כולו, לברטאן. מאז המאה ה-20 אין העיר שייכת עוד מנהלית לחבל ברטאן, כי אם היא בירתו של חבל פיי דה לה לואר. עם זאת סמליה כולם מאזכרים את סמל ברטאן, ורבים מתושביה הם בעלי זהות ברטונית.
הקהילה היהודית
קהילה יהודית התקיימה בעיר במאה ה-13, עד שגורשה עם שאר יהודי ברטאן ב-1236. במאה ה-16 התחילו להתיישב בעיר משפחות מפורטוגל, מצאצאי אנוסים. בית הכנסת בעיר הוקם ב-1870. על פי מפקד שערך ממשל וישי ב-1942 בימי מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיר 531 יהודים, וכעבור שנה מספרם ירד לעשרות בודדות. לאחר המלחמה הגיעו לעיר משפחות יהודיות מצפון אפריקה, וב-1969 התגוררו בעיר כ-500 יהודים.[1]
כלכלה
נאנט היא נמל-נהר חשוב, המקבץ על הלואר את הסחר האטלנטי אל- ומפנים הארץ ויחד עם ממשיכו בעיירה סן-נזר, ממערב לנאנט, הוא מהווה את הנמל הרביעי בגודלו בצרפת, ועוברים בו מעל 34 מיליון טונות סחורות מדי שנה. נאנט היא המרכז המסחרי והתעשייתי של חבל ארצות הלואר. היא בולטת בהיותה עיר-הולדתם של מוצרי מזון מפורסמים כדוגמת הביסקוויטים פתי בר (1886), וה"עוגה הננטזית" המתקתקה. כמו כן, העיר היא מרכז חשוב של פירות ים.
ערים תאומות
הערים התאומות של נאנט הן:
סיאטל, וושינגטון, ארצות הברית- ג'קסונוויל, פלורידה, ארצות הברית
קארדיף, ויילס, בריטניה
זארבריקן, גרמניה
טביליסי, גאורגיה
צ'ינגדאו, הרפובליקה העממית של סין
ניאיגטה, יפן
_(1).jpg)
.jpg)
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נאנט |
- אתר התיירות של העיר
- "נאנט", באתר JewishGen (באנגלית)
- קהילת יהודי נאנט, באתר בית התפוצות
- נעמה ריבה, האי הוא אפשרי: אזור תעשייתי גווע הפך למרכז עירוני שוקק חיים, Xnet, 26.2.2013
משה גלעד, האמנות הצילה את עירו של ז'ול ורן, באתר הארץ, 27 במרץ 2019
הערות שוליים
- ^ קהילת יהודי נאנט, באתר בית התפוצות