נמל התעופה הבין-לאומי הונג קונג
 | |||||||||||||||
 | |||||||||||||||
| תצלום אוויר של נמל התעופה | |||||||||||||||
| נתוני השדה | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||
| סוג השדה | ציבורי | ||||||||||||||
| מפעיל | רשות שדות התעופה של הונג קונג | ||||||||||||||
| עיר סמוכה | הונג קונג | ||||||||||||||
| בסיס לחברות | |||||||||||||||
| קואורדינטות | 22°18′33″N 113°54′52″E / 22.30917°N 113.91444°E | ||||||||||||||
| גובה מעל פני הים | 9 מטר (28 רגל) | ||||||||||||||
| www.hongkongairport.com | |||||||||||||||
| מסלולי טיסה | |||||||||||||||
| |||||||||||||||
|
(למפת הונג קונג רגילה) | |||||||||||||||
| סטטיסטיקה (2012) | |||||||||||||||
| מספר הנוסעים | 56,057,751 | ||||||||||||||
| תנועות מטוסים | 333,760 (2011) | ||||||||||||||
| מטען | 4,062,261 טון | ||||||||||||||
| קיבולת | |||||||||||||||
| נוסעים (נוכחי) | 54,000,000 | ||||||||||||||
| נוסעים (עתידי) | 87,000,000 | ||||||||||||||
| מטען (נוכחי) | 4,000,000 | ||||||||||||||
| מטען (עתידי) | 9,000,000 | ||||||||||||||
| טרמינלים |
| ||||||||||||||
| שערי עלייה למטוס | 96 | ||||||||||||||
| מספר יעדים | |||||||||||||||
| בינלאומי | 160 | ||||||||||||||
| סה"כ | 160 | ||||||||||||||
נמל התעופה הבין־לאומי של הונג קונג (באנגלית: Hong Kong International Airport, סינית: 赤鱲角機場) הוא נמל התעופה המרכזי בהונג קונג. הנמל ידוע גם בשם צ'ק לאפ קוק (Chek Lap Kok) או בשם לנטאו כשם האיים שעליהם נמצא השדה. שדה התעופה בנוי על כ־12.48 קמ"ר וחלק ניכר משטחו של השדה היה בעבר מכוסה בים ויובש לצורך בנייתו.
נמל התעופה, שנבנה כתחליף לנמל התעופה ההיסטורי של הונג קונג - "קאי טאק", נפתח לפעילות מסחרית בשנת 1998 והוא מהווה מרכז אזורי לתעבורה אווירית הן לנוסעים והן למטען. זהו נמל מעבר מקובל לנוסעים ליעדים בסין ובמזרח ודרום-מזרח אסיה. נמל התעופה זכה בפרס "נמל התעופה הטוב ביותר" במספר תחרויות עולמיות, בין היתר בפרס Skytrax בשנים 2005 ו־2011, ומאז ועד 2019 נשאר בין חמשת הטובים בדירוג זה[1]., בשנת 2020 זכה הנמל במקום השישי בדירוג "שדה התעופה הטוב בעולם" של SKYTRAX[2]
הנמל פועל 24 שעות ביממה ומסוגל לשרת 45 מיליון נוסעים ושלושה מיליון טון מטען בשנה. נמל התעופה משמש כנמל הבית של חברת התעופה קת'אי פסיפיק וכן של מספר חברות קטנות יותר, ביניהן הונג קונג אקספרס, הונג קונג איירליינס, אואזיס הונג קונג, קת'אי דראגון ואייר הונג קונג.
נמל התעופה מוזכר כדוגמה לאירוטרופוליס, צורה חדשה (או שלב התפתחות חדש) של יישוב עירוני שנסמך על נמל תעופה גדול כעוגן כלכלי ותעסוקתי מרכזי[3].
היסטוריה
נמל התעופה נבנה על גבי אי מלאכותי שנוצר מהרחבת וחיבור שני האיים הקטנים "צ'ק לאפ קוק" ו"לאם צ'או". שטחם המקורי של האיים מהווה כעשרים וחמישה אחוזים מתוך 12.48 קמ"ר - שטחו של נמל התעופה[4]. שטח האדמה שיובש במהלך בניית השדה הגדיל את שטחה היבשתי הכולל של הונג קונג בכמעט אחוז אחד. בניית נמל התעופה הייתה חלק מתוכנית בנייה גדולה (מגה פרויקט), שכללה כביש ומסילת ברזל לחיבור הנמל עם קאולון והונג קונג, בניית גשרים ומנהרות וייבוש שטחי ים נוספים. על פי ספר השיאים של גינס זהו נמל התעופה היקר ביותר שנבנה אי פעם. בועידת ConExpo של שנת 1999 נבחר הפרויקט כאחד מעשרת הישגי הבניה הגדולים של המאה ה-20[5].
הנמל נפתח ב-6 ביולי 1998. בנייתו נמשכה שש שנים ועלתה 20 מיליארד דולר. משרד האדריכלים פוסטר ושות' היה אחראי על התכנון. לאחר פתיחתו סבל נמל התעופה במשך מספר חודשים מבעיות תפעוליות, טכניות ומכניות קשות, עד כדי כך שלתקופה מסוימת החליטה ממשלת הונג קונג על פתיחתו מחדש של מסוף המטען בנמל התעופה הישן, קאי טאק. התקלות הראשוניות טופלו והחל משישה חודשים לאחר פתיחתו פעל הנמל כמצופה.
בקרבת הנמל נבנים כעת מספר מיזמי בנייה גדולים, דוגמת העיר החדשה של טונג צ'ונג.
פעילות
נמל התעופה מופעל על ידי רשות שדות התעופה של הונג קונג. מנהל התעופה האזרחית של הונג קונג אחראי לשירותי בקרת התנועה האווירית, רישוי ופיקוח על קיום הסכמי ותקנות התעופה האזרחית בשדה. בנמל התעופה שני מסלולי המראה ונחיתה מקבילים באורך 3,800 מטרים ורוחב 60 מטרים. ממדי המסלולים מאפשרים לנמל לקלוט מטוסים חדישים דוגמת האיירבוס 380, וקיימים במסוף הנוסעים שערים מתאימים לכך. למסלולים אישור לנחיתות אף בראות מוגבלת של 200 מטרים בלבד. ניתן להפעיל את השדה בקצב של עד 60 המראות או נחיתות בשעה.
אל על מפעילה טיסות יומיות בימים ראשון עד חמישי מנמל התעופה בן-גוריון להונג קונג וחזרה. הטיסות מבוצעות במטוסי בואינג 9–787.
ב-26 במרץ 2017 חנכה חברת התעופה קת'אי פסיפיק את הפעלת קו תל אביב-הונג קונג. הקו מבוצע במטוס איירבוס A350-900. החל מה-1 במרץ 2019 החלה החברה להפעיל טיסה יומית בקו זה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נמל התעופה הבינלאומי של הונג קונג |
אתר האינטרנט הרשמי של נמל התעופה הבין-לאומי הונג קונג
נמל התעופה הבין-לאומי הונג קונג, ברשת החברתית פייסבוק
נמל התעופה הבין-לאומי הונג קונג, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
נמל התעופה הבין-לאומי הונג קונג, ברשת החברתית אינסטגרם- מדיה וקבצים בנושא נמל התעופה הבין־לאומי של הונג קונג באתר Airliners.net
הערות שוליים
- ^ "The World's Top 10 Airports 2017". Skytrax World airport wards. נבדק ב-2017-07-28.
- ^ https://m.calcalist.co.il/Article.aspx?guid=3821972
- ^ Derewicz, Mark (Spring 2011). "Welcome to the Age of Aerotropolis" (PDF). Endeavours. University of North Carolina at Chapel Hill: 24–29. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-01-27. נבדק ב-2011-05-13.
- ^ Plant, G.W; Covil, C.S.; Hughes, R.A., Site Preparation for the New Hong Kong International Airport, American Society of Civil Engineers, 1999 מסת"ב 0-7277-2696-X
- ^ CONEXPO-CON/AGG '99 (1999). Top 10 Construction Achievements of the 20th Century. מסת"ב 0-9530219-5-5. מתאריך 10 בנובמבר 2005.
34178846נמל התעופה הבין-לאומי הונג קונג