ניקולאי שברניק
ניקולאי שברניק (ברוסית: Николай Михайлович Шверник; 7 במאי (הלוח היוליאני, 19 במאי לפי הלוח הגרגוריאני) 1888 - 24 בדצמבר 1970) היה מהפכן רוסי, מראשי הממשל הסובייטי במחצית המאה ה-20.
ניקולאי שברניק נולד בפרברי סנקט פטרבורג למשפחת פועלים. במשפחה היו 13 ילדים אך חמישה נפטרו בילדות. לאחר סיום בית הספר ליד הכנסייה, שברניק למד בבית ספר מקצועי. בגיל 14 הוא התחיל לעבוד במפעל כעוזר חרט.
פעילות מהפכנית
בשנת 1905 שברניק התקבל למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית. הוא תמך בבולשביקים ובשנים 1910-1911 היה חבר הנהלה של איגוד מקצועי בבירה. בשנת 1913 שברניק נמלט מסנקט פטרבורג מחשש למעצר ועבר לטולה. בהיותו בטולה הוא הכיר פעילה בולשביקית והם התחתנו. באביב 1915 הזוג הצעיר גורש לסמרה אך גם בעיר זו הם המשיכו בפעילות מהפכנית.
בעקבות פעילות נגד השלטון הם גורשו לסרטוב ולאחר מהפכת פברואר שברניק חזר לסמרה. בתקופה זו הוא נבחר למספר תפקידים באיגודים מקצועיים. באפריל 1917 שברניק נבחר ליושב ראש וועד ארצי של עובדי מפעלי תותחים.
לאחר מהפכת אוקטובר
ביוני 1918 שברניק השתתף בקרבות נגד הלגיון הצ'כוסלובקי בסמרה ואחר כך כיהן במספר תפקידים בצבא האדום. באפריל 1919 הוא מונה לראש הממשל העירוני בסמרה.
בשנת 1921 שברניק חזר לפעילות בתחום האיגודים המקצועיים. החל משנת 1923 הוא כיהן במספר תפקידים במנגנון המפלגתי ובוועידה ה-14 נבחר לחבר של הוועד המרכזי של המפלגה.
בשנת 1929 שברניק חזר לעבודה במנגנון של האיגודים המקצועים ובשנת 1930 נבחר למזכיר הראשון של וועדת איגודים מקצועים של ברית המועצות.
בשנת 1937 הוא נבחר לפרלמנט הסובייטי החדש ומונה ליושב ראש של הבית התחתון.
במהלך מלחמת העולם השנייה שברניק היה אחראי ויושב ראש "מועצת הפינוי" ופעל להעתקת מפעלי התעשייה לאזורים מרוחקים מהחזית. בנובמבר 1942 מונה ליושב ראש הוועדה לחקירת פשעי הנאצים ופעל בוועדה זו עד לשנת 1951.
לאחר למיכאיל קלינין בשנת 1946 יצאה לגמלאות, שברניק מונה במקומו ליושב ראש הסובייט העליון. הוא לא היה פופולרי כמו קודמו בתפקיד. בהיותו איש מנגנון הוא פעל מול הפקידים וכמעט ולא קיבל אזרחים לפגישות. למרות שבאופן פורמלי הוא היה ראש המדינה, השלטון המעשי היה בידי יוסיף סטלין. בשנת 1947 לפי יוזמת יוסיף סטלין שברניק חתם על צו הפסקת עונש מוות בברית המועצות וכבר ב-12 בינואר 1950 חתם על חידוש עונש זה. בדצמבר 1949 היה המארגן הראשי של חגיגות יובל ה-70 להולדת יוסיף סטלין והציע להתחיל בהענקת "עיטור סטלין". רעיון זה לא התקבל.
לאחר פטירת סטלין, הועבר שברניק לתפקיד אחר והוצא מחברות בוועד המרכזי של המפלגה. בעקבות כך חזר לפעילות באיגודים המקצועיים. בדצמבר 1953 היה חבר בחבר השופטים המיוחד במשפטו של לברנטי בריה.
עם חיזוק מעמדו של ניקיטה כרושצ'וב, הופסקה למעשה הקריירה של שברניק. בתחילת שנות ה-60 עמד בראש הוועדה למתן חנינה לקורבנות רדיפות של סטלין ("וועדת שברניק"). שברניק היה איש מנגנון שפעל בהתאם להנחיות הממונים - בתקופת יוסיף סטלין הוא היה שותף לפעולות הענישה ובתקופת ניקיטה כרושצ'וב הוא היה יושב ראש הוועדה למתן חנינה לקורבנות הרדיפות.
בשנת 1966 יצא שברניק לגמלאות. נפטר בשנת 1970 ונטמן בכיכר האדומה במוסקבה.
במהלך פעילותו הציבורית העונק לשברניק עיטור לנין 5 פעמים ובשנת 1958 קיבל תואר גיבור העמל הסוציאליסטי, זאת בנוסף לעיטורים אחרים רבים.
קישורים חיצוניים
27327937ניקולאי שברניק