נייבילץ
 | |
| המבנה בו שכן בית הכנסת של העיירה ומשמש מאז 1977 כספרייה | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 פודקרפאטי |
| מחוז | סטז'יז'וב |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 586[1] (2011) |
נייבילץ (בפולנית: Niebylec) הוא כפר בפולין, שנוסד במאה ה-15.
היסטוריה
במאות ה-15 וה-16, הכפר, שהיה ידוע באותה תקופה כיאבורניק, השתייך למשפחת האצילים מחובסקי.
נייבילץ קיבלה מעמד של עיר במאה ה-15 (ואיבדה אותו ב-1919), ובאותם הימים הייתה בבעלות פרטית של האצולה. הכנסייה הראשונה במקום נבנתה ב־1460. תושבי נייבילץ עסקו בחקלאות ובמלאכה, ובמרוצת הזמן הוקמו גילדות של בעלי-מלאכה, בין השאר של סנדלרים ואורגים. בנייבילץ התקיים שוק שבועי, ובו בלט בעיקר הסחר בסוסים ובבקר.
הקהילה היהודית
ראשוני היהודים התיישבו בנייבילץ, כנראה בסוף המאה ה-17. ב־1766 ישבו בנייבילץ ארבע משפחות יהודיות.[2] בתחילה הקהילה הקטנה הייתה חלק מקהילת סטז'יז'וב, אך עם גדילתה התארגנה במקום קהילה עצמאית עם מוסדות משלה (רב, בתי-תפילה, בית-עלמין).[2]
הקהילה צמחה וב-1865 היהודים הפכו לרוב בעיירה, כשהיו בה 259 יהודים ו-238 פולנים; הקהילה הגיעה לשיא בסוף המאה ה-19 כשהעיירה מנתה כ-600 יהודים.[3]
מלבד התושבים הכפריים השתקעו במקום סוחרים, חסידים, ואף בעלי מקצועות חופשיים (ביניהם רופא). ראש-הקהילה היהודית באותה תקופה היה יוסף אשר.
בתחילת המאה ה-20 וביתר שאת בעקבות מלחמת העולם הראשונה הידרדר המצב הכלכלי בנייבילץ ויהודים רבים היגרו ממנה.[2] ב-1919 נרצחו שישה יהודים בפוגרומים שעשו בהם איכרים פולנים ויותר מ-70 יהודים נפצעו.[4] במפקד של 1921 נמנו רק 283 יהודים, כמחצית מהעיירה.[4][2]
ערב מלחמת העולם השנייה רוב היהודים עסקו בחקלאות ובמסחר. יהודי נייבילץ הסתייעו בתמיכה של הג'וינט ובקופת גמ"ח.[4]
השואה
הגרמנים כבשו את נייבילץ ב-12 בספטמבר 1939.[4] בסוף 1939 נתמנה במקום יודנראט, ולידו פעל סניף יס"ס לסיוע לעניים. בפברואר 1942 תמך סניף זה בכ-100 בני אדם. במהלך השנה שלאחר הכיבוש הגרמני הקהילה קלטה עשרות פליטים מלודז', קאליש וקרקוב והיודנראט דאג למחייתם ולשיכון שלהם, חלקם בכפר הסמוך לוטצ'ה (אנ').[5]
בסוף 1941 או בתחילת 1942 הוכרזה השכונה היהודית בנייבילץ גטו, כמו שנעשה בשאר יישובי נפת ז'שוב.[4][5] בגטו כונסו כ-450 יהודים נייבילץ ויישובים קרובים אליה.[2][5] הגטו לא גודר, אך נאסר על יהודים לצאת ממנו ללא אישור של לשכת העבודה הגרמנית או של תחנת המשטרה בסטז'יז'וב. את הרישיונות ליציאה חילקה לשכת העבודה הגרמנית ליהודים שעבדו מחוץ לתחום הגטו, ובמקרים אחרים נתנה אישורים תחנת המשטרה בסטז'יז'וב.
ב-14 באפריל 1942 ירו אנשי גסטפו בשבעה או ב-17 יהודים שנקברו לאחר מכן בבית הקברות היהודי בקבר אחים.[5][4]
הגטו בנייבילץ חוסל ביוני 1942, כאשר תושביו גורשו אל גטו ז'שוב, שם רוכזו כ-22,000 יהודים ששהו בנפה. קרוב לוודאי שהחולים והתשושים שבהם נרצחו בעת הגירוש במקום. בז'שוב היה גורלם של יהודי נייבילץ כגורל היהודים שם; ביולי 1942 שולחו רובם למחנה המוות בלז'ץ.[5][4]
ב-19 בנובמבר 1943 כוחות של הגסטפו ירו למוות בתשעה יהודים ו-11 פולנים שהתחבאו בכפר הסמוך פולומיה (אנ').[5]
אתרים יהודיים
בית העלמין היהודי בנייבילץ נמצא על הגבעה שמצפון לעיר. באזור בית העלמין ביצעו הנאצים הוצאות להורג המוניות של יהודים מקומיים. אין זכר לקיר בית הקברות ולבית הלוויה. בין העצים יש עדיין שתי מצבות.[6]
מבנה בית הכנסת של נייבילץ (פול') השתמר בצורה טובה יחסית לאחר המלחמה, ובמיוחד ציורי הקיר שבו; תחילה הוא שימש בתור מחסן לדשן ומאז 1977 הוא משמש כספרייה.[7]
קישורים חיצוניים
- "נייבילץ", באתר JewishGen (באנגלית)
- "נייבילץ", באתר השטעטל הווירטואלי
- נייבילץ (Niebylec), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- יולנטה קריימר, נייבילץ, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 542–543), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ הכפר נייבילץ באתר Polska w liczbach (בפולנית).
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 היסטוריה של הקהילה היהודית בנייבילץ באתר השטעטל הווירטואלי (באנגלית)
- ^ דמוגרפיה של הקהילה היהודית בנייבילץ באתר השטעטל הווירטואלי (באנגלית)
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 נייבילץ (Niebylec), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 יולנטה קריימר, נייבילץ, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 542–543), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- ^ בית הקברות של נייבילץ באתר השטעטל הווירטואלי (באנגלית)
- ^ בית הכנסת של נייבילץ באתר השטעטל הווירטואלי (באנגלית)
26528555נייבילץ