ניטה בארו
| לידה |
15 בנובמבר 1916 סנט לוסי, ברבדוס |
|---|---|
| פטירה |
19 בדצמבר 1995 (בגיל 79) ברידג'טאון, ברבדוס |
| השכלה | אוניברסיטת טורונטו |
| תקופת הפעילות | 1945 – 19 בדצמבר 1995 (כ־50 שנה) |
| תפקיד | המושלת הכללית החמישית של ברבדוס |
| תקופת כהונה | 6 ביוני 1990 – 19 בדצמבר 1995 |
| פרסים והוקרה |
|
ליידי רות ניטה בארו (בשם מלא באנגלית: Dame Ruth Nita Barrow), מסדר מיכאל ה"קדוש" וג'ורג' ה"קדוש" (GCMG DA) (15 בנובמבר 1916 – 19 בדצמבר 1995)[1] הייתה האישה הראשונה שכיהנה בתור המושלת הכללית של ברבדוס.[2] בארו הייתה אחות ועבדה בבריאות הציבור בברבדוס. היא כיהנה כמושלת הכללית החמישית של ברבדוס מ-6 ביוני 1990 ועד מותה ב-19 בדצמבר 1995.[3] היא הייתה אחותו הגדולה של ארול בארו, ראש הממשלה הראשון של ברבדוס.
ביוגרפיה
בארו נולדה בברבדוס לכומר אנגליקני מכובד, הכומר רג'ינלד גרנט בארו ולרות אלברטה בארו (לבית אוניל).[4] היא הייתה השנייה מבין חמשת ילדיהם של הוריה, שכללו את סיביל בארו, אנה פסיק וארול בארו.[5][6] היא הוכשרה כאחות, מיילדת ומנהלת בריאות. היא מילאה מגוון עבודות סיעוד, בריאות הציבור ומנהל ציבורי בברבדוס ובג'מייקה בשנות ה-40 וה-50.[5][7]
השכלה
בארו הלכה בעקבות דודה ואביה, החלה ללמוד את מקצוע האחות, והשלימה את הכשרתה הבסיסית בבית החולים הכללי של ברבדוס.[8] לאחר מכן החלה להתאמן במיילדות בבית החולים הכללי של פורט אוף ספרד בטרינידד.[8]
בארו הייתה בעלת תואר בוגרת בסיעוד מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, אוניברסיטת טורונטו בקנדה, ואוניברסיטת אדינבורו בסקוטלנד.[8] מאוחר יותר המשיכה את השכלתה במחקר מיוחד בקולג' המלכותי לסיעוד של אוניברסיטת אדינבורו בשנים 1951–1952, ובאוניברסיטת קולומביה בשנים 1962-1963.[דרוש מקור]
כעובדת ציבור, שימשה כמדריכה בבית הספר לבריאות הציבור של איי הודו המערבית בג'מייקה בשנים 1945 עד 1950. מאוחר יותר הפכה לאחראית בתחומי האחיות ובריאות הציבור כאחות ראשית המערב ההודית הראשונה של בית החולים האוניברסיטאי ב-1954 וכקצינת האחיות הראשית הראשונה בג'מייקה ב-1956.
בעקבות ההתרחבות האזורית של בית הספר של איי הודו המערבית, היא הפכה למנהלת של פרויקט מחקר סיעוד בקריביים של חבר העמים. זה הוביל למודרניזציה של הכשרת האחיות והחל את תוכנית האחיות המתקדמת באוניברסיטת איי הודו המערבית.[9]
קריירה
הקריירה של בארו החלה בשנת 1964, כאשר הפכה ליועצת סיעוד של ארגון הבריאות הפאן אמריקאי לאזור הקריביים. ב-1975 היא הפכה למנהלת הוועדה הרפואית הנוצרית של מועצת הכנסיות העולמית (WCC) ולנשיאה העולמית של האגודה הנוצרית של נשים צעירות YWCA) (1975–1983)).[9][10] היא הייתה נשיאת המועצה הבינלאומית לחינוך מבוגרים (ICAE) מ-1982 עד 1990 ומכנסת הפורום של הארגון הלא-ממשלתי (NGO) בניירובי, קניה ב-1983.[9] בשנת 1985, בוועידה העולמית לנשים בניירובי, שימשה בארו כיושבת ראשת הפורום הלא ממשלתי.[11]
היא הייתה חברה בקבוצת אנשי חבר העמים שביקרה בדרום אפריקה ב-1986. במהלך אותה משימה היא סיכלה בהצלחה את ההגבלות הצבאיות של דרום אפריקה, באמצעות כניסה לאזור המוגבל של העיירה אלכסנדרה כשהיא מחופשת בלבוש אפריקאי ובכיסוי ראש.[12]
ב-1980 הוענק לבארו הכבוד החשוב ביותר בברבדוס; היא הוכתרה לדאם של אנדרו ה"קדוש" (DA) ממסדר ברבדוס. היא גם זכתה במלגת כבוד של הקולג' המלכותי לסיעוד.
בארו סבלה משבץ מסיבי בליל מותה. היא הותירה אחריה אחיות, סיביל בארו ואינה פסיק.
הנצחה
קרן חינוך ע"ש ארול וניטה בארו מגייסת כספים ומעניקה פרסים כספיים על מנת לאפשר לעסקים ואזרחים של מדינות חבר העמים הקאריביים להמשיך במסלול לימודים שיקדם את הפיתוח של ברבדוס והאיים הקריביים.[13]
ה-ICAE יצר את פרס "ליידי ניטה בארו" אשר תומך בארגוני חינוך מבוגרים אזוריים ולאומיים אשר תרמו תרומה רבה להעצמת נשים.[8]
אוסף ניטה בארו, אוסף מסמכים על חייה ותקופתה של ניטה בארו, נרשם ברשימות אונסק"ו על המורשת התיעודית העולמית, הזיכרון של העולם ברישום.[14]
תפקידים
- משרות סיעוד ובריאות הציבור בברבדוס ובג'מייקה (1940–1956)[4]
- קצינת סיעוד ראשי, ג'מייקה (1956–1967)[4]
- יועצת לבריאות הציבור של ארגון הבריאות העולמי וארגון הבריאות הפאן-אמריקאי (1963–1975)
- יועצת סיעוד, ארגון הבריאות פאן אמריקה (1967–1971)[4]
- מנהלת שותפה, הוועדה הרפואית הנוצרית של מועצת הכנסיות העולמית, ז'נבה (1971–1975)[4]
- נשיאת YWCA העולמי (1975–1983)
- מנהלת/יועצת בריאות, ארגון הבריאות העולמי (1981–1986)[4]
- נשיאת המועצה הבינלאומית לחינוך מבוגרים (1982–1990)
- נשיאת מועצת הכנסיות העולמית (1983)
- שגרירה באו"ם (1986–1990)
- עמיתת כבוד, הקולג' המלכותי לסיעוד
- המושלת הכללית של ברבדוס (1990–1995)[4]
כבוד ופרסים
- 1975 דוקטור למשפטים, אוניברסיטת איי הודו המערבית
- עמית כבוד של הקולג' המלכותי לסיעוד לשנת 1980
- 1980 הליידי של אנדרו ה"קדוש", בפקודת הוד מלכותה המלכה אליזבת השנייה
- 1982 דוקטור למדעים, אוניברסיטת מקמאסטר, קנדה
- 1983 מרצה בקתדרה גמליאל, אוניברסיטת ויסקונסין-מילווקי, ארצות הברית
- פרס רוח הקאריביים לשנת 1984, קרן משאבי הקריביים
- 1985 מערב הודו של השנה, מגזין עסקים
- פרס הקאריביים לשלום באמצעות המאבק לצדק לשנת 1986, מועצת הכנסיות הקאריבית
- פרס האזרח המצטיין של השנה לשנת 1986, מועדון קיוואניס של ברבדוס
- פרס הקהילייה הקריבית לנשים לשנת 1987
- 1987 דוקטור למשפטים, אוניברסיטת טורונטו, קנדה
- 1987 דוקטור לאותיות אנושיות, אוניברסיטת מוריס בראון, ארצות הברית
- 1988 דוקטור למדעי הרוח, אוניברסיטת הר סנט וינסנט, קנדה
- 1988 דוקטור למשפטים, אוניברסיטת וויניפג, קנדה
- מדליית נשיאות 1988, קולג' ברוקלין, ארצות הברית
- 1988 דוקטור כבוד למשפטים, מכללת ספלמן, ארצות הברית
- 1989 פרס כריסטיאן ריימן, מועצת האחיות הבינלאומית, ז'נבה, שווייץ
- דוקטור כבוד למשפטים, אוניברסיטת קווינס, קנדה
- דוקטור כבוד לספרות, אוניברסיטת וילפריד לורייר
מקורות
- בלקמן, פרנסיס וודי. ליידי ניטה: אישה קריבית, אזרחית עולמית. קינגסטון, ג'מייקה: הוצאת איאן רנדל, 1985.
קישורים חיצוניים
- ליידי רות ניטה בארו, אתר האינטרנט של הקהילה הקאריבית (CARICOM).
- ביוגרפיה של ליידי' רות ניטה בארו
הערות שוליים
- ^ Morgan, Peter (22 בדצמבר 1995). "Dame Ruth Nita Barrow: Nurse to the world". The Guardian. p. 14.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ COLLECTIONS & LIBRARIES: Their Excellencies, Cave Hill Campus Library, University of the West Indies.
- ^ Carrington, Sean (2007). A~Z of Barbados Heritage. Macmillan Caribbean Publishers Limited. pp. 20–21. ISBN 978-0-333-92068-8.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 "Dame Nita Barrow: An authentic heroine in Caribbean womanhood – ProQuest".
{{cite journal}}: Cite journal requires|journal=(עזרה) - ^ 5.0 5.1 Woodie Blackman, "Obituary: Dame Nita Barrow", The Independent, 22 December 1995.
- ^ Reuters (22 בדצמבר 1995). "Dame Ruth Nita Barrow, Ex-Barbados Governor General, 79". The New York Times.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Dame Nita Barrow", Ciwil.
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 "Adult Learning Unleashed".
- ^ 9.0 9.1 9.2 "Obituary". Independent.co.uk. 23 באוקטובר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ruth Nita Barrow".
- ^ Fraser, Arvonne S. (2013). "UN Decade for Women: The Power of Words and Organizations". Women and Social Movements, International. Alexandria, Virginia: Alexander Street Press, LLC. אורכב מ-המקור ב-8 ביולי 2013. נבדק ב-11 במאי 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Carrington (2003).
- ^ "Welcome". Website of errolandnitabarroweducati!. נבדק ב-2020-07-28.
- ^ "Nita Barrow Collection | United Nations Educational, Scientific and Cultural Organization". unesco.org. נבדק ב-2017-08-29.
39213146ניטה בארו