נחמן דושנסקי
נחמן דושנסקי (בליטאית: Nachmanas Dušanskis, ברוסית: Нахман Ноахович Душанский; 29 בדצמבר 1919 בשאולאי - 20 בפברואר 2008 בחיפה) היה קצין יהודי של סוכנויות הביטחון הנ.ק.ו.ד. והק.ג.ב. בברית המועצות למעלה משלושים שנה. הוא היה מעורב מאד בדיכוי הפרטיזנים הליטאים, שלחמו נגד הכיבוש הסובייטי של ליטא. ברוסיה הוא נחשב לגיבור מלחמה וקיבל את מדליית האומץ, מסדר המלחמה הפטריוטית ועיטור לנין, ואילו הליטאים ראו בו פושע מלחמה. בשנת 1989 עלה לישראל. לאחר שליטא הכריזה על עצמאותה ב-1990, היא תבעה מממשלת ישראל להסגירו, אך ישראל סירבה.
ראשית חייו
דושנסקי נולד ב-1919 בשאולאי. אביו התעוור במהלך מלחמת העולם הראשונה ולא יכול היה לפרנס את משפחתו הגדולה. לאחר שסיים את הכיתה השישית בבית הספר היסודי החל דושנסקי בעבודה. חשיפה מוקדמת זו לעבודת כפיים דחפה אותו לקומוניזם-סוציאליזם, ובשנת 1934 הצטרף לסניף הליטאי הבלתי חוקי של הקומסומול (איחוד הנוער הקומוניסטי) ועזר בחלוקת פרסומים קומוניסטיים מחתרתיים. בגין פעולות אלו נעצר ביוני 1936. בכלא הצטרף דושנסקי למפלגה הקומוניסטית הליטאית. הוא שוחרר עם כיבוש ליטא בידי ברית המועצות ביוני 1940. מאותו זמן הוא החל בעבודה כקצין ביטחון של הנ.ק.ו.ד. בטלז. תפקידיו כללו הבטחת הגבול ברית המועצות – גרמניה הנאצית. הוא היה מעורב במעצרים המוניים של מי שכונו אז "אויבי העם" ו"גירוש יוני" בו גורשו אלפי פעילים לאומיים ליטאים לתוככי ברית המועצות. עדויות סותרות קיימות על מעורבותו בטבח ביער רייני, בו נרצחו עשרות אסירים פוליטיים עם תחילת מבצע ברברוסה. לדברי דושנסקי, באותה תקופה הוא חזר מחופשה בקרים וניסה לפנות את משפחתו משאוליאי לרוסיה. עם זאת, הרכבת לא עזבה את התחנה והוריו ושלושת אחיו נספו בשואה. רק אחיו יעקב שרד.
קצין ביטחון הסובייטי
דושנסקי פונה ללנינגרד. הוא היה מוצב במוסקבה במהלך קרב מוסקבה. בין אביב 1942 לקיץ 1943, למד בקורסי הכשרה אינטנסיביים של ה-נ.ק.ו.ד. לזיהוי המרגלים, גיוס, וחקירה וזאת כהכנה לעבודה מאחורי הקווים הגרמניים. הוא הפך לסגן משנה בקג"ב בינואר 1943, סרן ב-1945, וסגן-אלוף ב-1956. הוא הוצב באזור סמולנסק כדי ללכוד קצינים גרמנים ומשתפי פעולה אחרים. דושנסקי וסוכנים אחרים היו מתלבשים במדים גרמניים, חוצים את הקו הקדמי ועוצרים קצינים גרמנים. לאחר המערכה במינסק חזר דושנסקי לליטא, שם הוטל עליו למלא תפקידים בדיכוי הפרטיזנים הליטאים שלחמו נגד הסובייטים. הוא היה מעורב בחיסול המיפקדות של הפרטיזנים וחיסול כמה ממנהיגיהם. היה מעורב גם במעצר של משתפי פעולה עם הנאצים, משתפי פעולה שרצחו יהודים ואנשי יחידות ביטחון ליטאיות שעבדו ביחד עם הנאצים.
ב-1964 סיים את לימודי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת וילנה. הוא פרש מסוכנות הביטחון הסובייטית ב-1971.
לאחר קריסת ברית המועצות
דושנסקי עלה לישראל בשנת 1989, ממש ערב קריסת ברית המועצות. בשנת 1996 תבעה ממשלת ליטא העצמאית את הסגרתו מידי ישראל. הוא הואשם בדיכוי נגד הפרטיזנים הליטאים. לאחר התייעצות במשרד המשפטים הוחלט לסרב לבקשה הליטאית. ישראל טענה שלפחות 20 קצינים בכירים ממנו בשירותי הביטחון הסוביטיים שפעלו בליטא באותו זמן כלל לא נעצרו. וכן שלטענתו הוא כלל לא היה בליטא בזמן שקרו המקרים בהם הוא הואשם.
ההנחה במשרד המשפטים הייתה שלנוכח הלחצים של ישראל על ליטא לטפל בסוגיית פושעי המלחמה שחיים על אדמתה, וחוסר הטיפול של ליטא בנושא, ביקשו הליטאים לטעון טענות כנגד ישראל לגבי מי שלדעתם ביצע פשעים בליטא נגד העם הליטאי.
לקריאה נוספת
- אפרים זורוף ורוטה ונאגייטה, מסע עם האויב, הוצאת ידיעות אחרונות, 2018, עמ' 124–126
קישורים חיצוניים
- יוסי מלמן, ליטא רוצה את נחמן דושנסקי, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2011
25215090נחמן דושנסקי