נחום אייטינגון

נחום אייטינגון (ברוסית: Наум Исаакович Эйтингон;‏ 1899 – 1981) הידוע כלאוניד אייטינגון היה קצין בכיר באגף הביון של נ.ק.ו.ד. ואחראי על הפעלת רשת מרגלים סובייטים שחדרו לתוכנית מנהטן. תכנן וביצע רציחות פוליטיות של מתנגדי סטלין מחוץ לגבולות ברית המועצות.

ביוגרפיה

אייטינגון נולד ב-6 בדצמבר 1899 בעיירה שקלוב שבמחוז מוהילב (אז בתחומי האימפריה הרוסית) במשפחה יהודית מסורתית. אביו היה פקיד במפעל לייצור נייר בעיר. כשהיה בן 13 נפטר אביו של נחום והוא נאלץ לעזוב את הלימודים בבית הספר ולצאת לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. לאחר מהפכת אוקטובר הצטרף למפלגה הבולשביקית. בשנת 1920 בעיר הומל גויס לצ'קה. במסגרת תפקידו עסק במאבק בארגוני מחתרת אנטי-קומוניסטיים. בשנים 1923-1921 מילא תפקיד דומה במפקדת צ'קה בבשקיריה.

בשנת 1923 הועבר לאגף הביון בגה-פה-או. במשך כשנתיים הוכשר לעבודה כסוכן וכמפעיל סוכנים. בשנת 1925 נשלח לסין תחת כיסוי דיפלומטי. סין באותם ימים הייתה מדינת חסרת שלטון מרכזי. שטחה היה מחולק לכמה אזורים, בהם שלטו גנרלים או שרי מלחמה למיניהם. אייטינגון נשלח למנצ'וריה בדרום מזרח סין, אזור שנשלט על ידי גנרל בשם צ'אנג זואולין. גנרל זה היה אויבו של צ'יאנג קאי שק (אשר נתמך על ידי הסובייטים) ולכן היה עוין כלפי ברית המועצות. בשטחו הוא נתן מחסה לשרידי יחידות הצבא הלבן, אשר נסוגו לשם לאחר שהובסו על ידי הצבא האדום במלחמת האזרחים. יחידות אלו ביצעו תקיפות של אזורים בברית המועצות הסמוכים לגבול עם סין. בנוסף לכך צ'אנג זואולין שיתף פעולה עם המודיעין היפני. אייטינגון הצליח לגייס סוכנים בקרב סביבתו הקרובה של צ'אנג זואולין, אשר סיפקו לו מידע אודות תוכניותיו ותנועותיו. לפי אחת הגרסאות אייטינגון היה אחראי לחיסולו של הגנרל ביולי 1928. באביב 1929 החליט צ'יאנג קאי שק לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ברית המועצות. המשטרה הסינית פשטה על נציגות דיפלומטית סובייטית בחרבין. כל אנשי הצירות (ואייטינגון ביניהם) נעצרו ולאחר מכן גורשו מהמדינה.

לאחר חזרתו מסין נשלח אייטינגון לאיסטנבול כנספח צבאי של השגרירות הסובייטית בטורקיה. תפקיד זה היה רק כיסוי לפעילות ריגול. בתחילת שנות ה-30 שהה תקופה ארוכה במערב אירופה ובארצות הברית (בחלק מהמדינות שהה באופן בלתי לגאלי, בזהות בדויה). בארצות הברית הצליח לגייס סוכנים מבין המדענים האמריקאיים, אשר חלק מהם עבדו לאחר מכן בפרויקט מנהטן.

בשנים 1938-1936 פעל בספרד תחת השם גנרל קוטוב, יועץ צבאי סובייטי לצבא הרפובליקנים. אייטינגון הקים רשת ריגול, אשר סיפקה למודיעין הסובייטי מידע אודות הנעשה בחלק מספרד שהיה בשליטת כוחותיו של הגנרל פרנסיסקו פרנקו. בנוסף הוא הפעיל מרגלים בקרב ארגוני האנרכיסטים והטרוצקיסטים שלחמו לצד הרפובליקנים.

אייטינגון תכנן והוציא לפועל מספר מבצעי חיסול של מתנגדי סטלין באירופה ובאמריקה, המפורסם בהם הוא הרצח של לב טרוצקי במקסיקו בקיץ 1940. אייטינגון היה זה שגייס את מבצע הרצח, רמון מרקדר, במהלך מלחמת האזרחים בספרד.

אייטינגון חזר לברית המועצות לאחר פלישת גרמניה הנאצית למדינה ביוני 1941. הוא מונה לתפקיד סגן מפקד של מנהל מס' 4 בנ.ק.ו.ד. - גוף שעסק בתכנון וביצוע מבצעי חבלה בעורף הצבא הגרמני. המפורסם שבהם הוא מבצע "ברזינו", בו הצליח המודיעין הסובייטי לשכנע את אבווהר בקיום יחידה גרמנית במערב בלארוס, בעורף הצבא האדום, אשר "נתקעה" שם לאחר מבצע בגרטיון. דרך היחידה המזויפת הזין המודיעין הסובייטי מידע כוזב לגרמנים ונטרל סוכנים גרמנים, אשר ניסו לבוא במגע עם היחידה.

בתום המלחמה הועלה אייטינגון לדרגת גנרל והוענקו לו עיטור לנין ועיטור סובורוב. בספטמבר 1945 עבר ל"מחלקה C", יחידה בנ.ק.וו.ד. אשר עסקה בהפעלת סוכנים בארצות הברית במטרה לאסוף מידע על פיתוח הנשק הגרעיני .

בשנים 1951-1949 ניהל מבצעים לחיסול מורדים אנטי-סובייטים בליטא.

באוקטובר 1951 אייטינגון ועוד שלושה קצינים בכירים בק.ג.ב. (כולם יהודים) נאסרו והואשמו בקשירת קשר נגד השלטון. גנרל פאבל סודופלאטוב, מפקדו של אייטינגון, הצליח "לרכך" את תנאי המאסר שלו. אייטינגון הוחזק בדצ'ה של סודופלטוב בבידוד. במרץ 1953, לאחר מותו של סטלין הוא שוחרר ממעצר בהוראתו האישית של לברנטי בריה (דבר שהזיק לו בעתיד).

ביוני 1953 נעצר בריה והוצא להורג. אייטינגון, אשר נחשב לתומכו של בריה, נעצר שוב והוחזק בכלא בוטירקה במוסקבה ללא משפט במשך 4 שנים. בנובמבר 1957 נערך לו משפט, בו הוא הואשם (שוב) בקשירת קשר כנגד המשטר. בית הדין דן אותו ל 12 שנות מאסר, דרגתו וכל עיטוריו נשללו ממנו. לאחר הדחתו של ניקיטה חרושצ'וב מהשלטון ב-1964 שוחרר אייטינגון מהכלא. לאחר שחרורו עבד כמתורגמן.

נחום אייטינגון נפטר בשנת 1981. בשנת 1992 בית המשפט העליון ברוסיה ביטל את הרשעתו וטיהר את שמו.

משפחתו

אייטינגון היה נשוי שלוש פעמים ואב לארבעה ילדים (שתי בנות ושני בנים). בנו הבכור, ולדימיר, שירת כקצין נ.ק.ו.ד. במשך 11 שנים.

קישורים חיצוניים

• ביוגרפיה של אייטינגון באתר הסו"ר (ברוסית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31185765נחום אייטינגון