נזיהה א-דוליימי
| עיסוק | רופאה |
|---|---|
|
| |
נזיהה ג'וודת א-דוליימי (בערבית: نزيهه الدليمي ; 1923 - 9 באוקטובר 2007) הייתה רופאה, פעילה עיראקית בתחום זכויות הנשים, והאישה הראשונה שכיהנה בתפקיד שרה בעולם הערבי.
אחת מהחלוצות של התנועה הפמיניסטית העיראקית, תרמה למאמצי החקיקה של חוק המעמד האישי בעיראק בשנת 1959, שנחשב לחוק המתקדם ביותר במזרח התיכון במונחים של הזכויות שהעניק לנשים.
ב-2009 הוציאה מועצת השרים העיראקית הנחיה לעיריית הבירה העיראקית בגדאד להקים פסל של א-דוליימי וכך הפכה להיות האישה הפמיניסטית הראשונה שהוקם לה פסל בעיראק.
ילדותיה והכשרתה המקצועית
א-דוליימי נולדה בשנת 1923 בבגדאד, בת בכורה למשפחה בת ארבעה אחים ושתי אחיות מהמעמד הבינוני. הכנסת המשפחה הייתה ממוצעת והתבססה על משכורתו של אביה שעבד כשכיר בחברת המים בבגדאד. האב רצה להרחיב את אופקיהם התרבותיים של ילדיו ולכן עודד את בניו ובנותיו לקרוא ספרים העוסקים בהיסטוריה ובסוגיות חברתיות. במקביל לחינוך שקיבלה בבית א-דוליימי הייתה תלמידה בשנות מלחמת העולם השנייה בבית הספר היסודי. לאחר מכן למדה בחטיבת ביניים .[1] א-דוליימי השלימה את לימודיה התיכוניים בבית ספר התיכון המרכזי לנערות וב-1941 החלה את לימודי הרפואה בפקולטה לרפואה בבגדאד.
התפתחות התודעה והמעורבות הפוליטית לפני מהפכת הקצינים
בשנת 1941, בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר קצינים בצבא עיראק ארגנו הפיכה נגד השלטון הבריטי בסיוע מדינות הציר, א-דוליימי פעלה נגד השלטון הבריטי. היא הושפעה מדעות החברים והחברות שלה שחלקם החזיקו בדעות נאורות ורעיונות הדמוקרטיים. היא הרחיבה את ידיעותיה וגיבשה את דעותיה באמצעות הדו-שיח איתם. בשנת 1948 א-דוליימי הצטרפה למפלגה הקומוניסטית בשנת אולם באותה שנה הפסיקה את חברותה במפלגה והמשיכה את החיים הפוליטיים שלה בלי להצטרף לשום מפלגה.
במהלך לימודיה במכללה לרפואה היא השתתפה בקבוצות דיון פוליטיות בקרב התלמידים בית הספר לרפואה שהדיון בהם שיקף את הסכסוך הקיים בין התנועה הלאומית בארץ ובין אנשי הממשלה בזמן השלטון הבריטי.[2]
במכללה לרפואה פגשה דוליימי עמותה של נשים שהתנגדו לציונות ולפשיזם והצטרפה לשורותיה בהזמנתה של חברתה הסטודנטית למשפטים ויקטוריה נועמאן. עמותה זו שינתה את שמה, לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה, לאיגוד האישה העיראקית (ראבטת אל-מראה אל-עראקיה) שהפך בהמשך לעמותה ציבורית עם 40 אלף נשים חברות. הכנס הראשון של העמותה התקיים באביב 1953, ד"ר א-דוליימי נבחרה לנשיאת העמותה.[3]
לאחר שסיימה את לימודי הרפואה ובמהלך המחצית הראשונה של שנות החמישים התמסרה ד"ר א-דוליימי לרפואה ולקחה חלק בקמפיינים שנלחמו במחלות מידבקות באזורים כפריים. העבודה שלה בכפרים נידחים ובביצות נתנה לה ההזדמנות ללמוד על תנאי המחיה של הנשים וסבלן שהושפעו מהעוני והמחלות.
כהונתה בממשלה לאחר המהפכה
בשנת 1958 ביצע עבד אל-כרים קאסם, בסיוע של קולונל עבד א-סלאם עארף, הפיכה עם מספר חטיבות נוספות שסייעו להם. במהלך ההפיכה נרצחו גם המלך פייסל השני, אשתו ושלושת ילדיו. קאסם מונה לראש ממשלת עיראק, שהייתה מורכבת מחברים במפלגה הקומוניסטית הפרו-סובייטית שקאסם היה תומך נלהב שלה. בשנת 1958/1959 כשהייתה ד"ר א-דוליימי בת 35, מונתה על ידי קאסם לשרה לעניינים מוניציפליים. בכהונתה היא הפכה את משרדה למשרד הממשלה שכל המוסדות המתמחים בשירותים העירוניים הלכו בעקבותיו.
במסגרת תפקידה היא נסעה ברחבי עיראק וקיימה פגישות עם כל ראשי העיריות. כמו כן ערכה ועדה משפטית כדי לנסח חוק המסדיר את הבחירות של חברי מועצות העיריות בהיותן עצמאיות מהממשלה. קאסם לא תמך בפרויקט זה והוא נכשל. יחד עם זאת קאסם הסכים לפרויקט אחר שהוגש על ידי איגוד האישה לחקיקת חוק חדש למעמד האישה. החוק המיועד היה חוק אזרחי אחיד לכל הדתות והכתות, המסדיר ענייני נישואים, גירושין, מזונות, ירושה, ומשמורת ילדים ועוד. לפיכך, נחקק בשנת 1959 חוק מס 188 שהתקבל בברכה על ידי החוגים הנאורים, בעוד שאחרים תקפו אותו בחריפות היות שהוא השווה את חלקן של נשים בירושה לחלקם של הגברים.
מעורבות חברתית ופעילות פמיניסטית
כפעילה למען זכויות נשים פעלה ד"ר א-דוליימי גם ברמה הבינלאומית. היא השתתפה ב-1953, בקונגרס הנשים העולמי בקופנהגן. בקונגרס זה הפך איגוד האישה העיראקית לחבר באיחוד הנשי הדמוקרטי הבינלאומי, שמיקומו באותה עת היה בברלין. האיגוד העיראקי הפך לחבר קבוע במזכירות של האיחוד וד"ר א-דוליימי נבחרה מאוחר יותר לחברה במועצת האיחוד ולאחר מכן סגנית הנשיא של האיחוד הנשי הדמוקרטי הבינלאומי.
ד"ר א-דוליימי השתתפה בכל הפגישות של האיחוד והכנסים שלו ומילאה תפקיד משמעותי במערכת של האיחוד בהגיית התוכניות שלו ועבודתו ביחס למעמד נשים ותנועות נשים, בין אם במדינות ערביות או מדינות העולם השלישי. ד"ר א-דוליימי נבחרה ומילאה תפקידים אלו באיחוד עד שנת 1979.
אחרית ימיה
עקב כל השינויים הפוליטיים שהתרחשו בעיראק ועלית מפלגת הבעת' לשלטון בראשית שנות השבעים שעמדותיה היו מנוגדות לאדיאולוגיה של א-דוליימי, היא החליטה ומתוך בחירה לעזוב את עיראק בשנת 1977 והיגרה לגרמניה.
בגרמניה היא למדה את ההיסטוריה של עיראק, קראה הרבה וצפתה בטלוויזיה. בשנים אלו גם השתתפה במספר קטן של פורומים של נשים ערביות. לאחר שלקתה בבריאותה פרשה מפעילות ציבורית. א-דוליימי חייתה 85 שנים ומתה, ב-9 באוקטובר 2007 בעוד עיראק תחת הכיבוש האמריקאי.
קישורים חיצוניים
- ד"ר נזיהה א-דוליימי מובילת תנועת הנשים בעיראק, סרטון ביוטיוב (בערבית)
- לאישה העיראקית נושא (בערבית)
- נזיהה א-דוליימי: כריזמה האישה העיראקית בהיסטוריה המודרנית (בערבית)
- הזיכרון שלך יישאר מואר (בערבית)
- השרה מס' 1 (בערבית)
- נזיהה א-דוליימי: יוזמת ומובילת נשים עיראקית, שאין אישה עיראקית הגיעה למעמדה (בערבית)
- נזיהה א- דוליימי רפא שהתעסקה בפוליטקה . בערבית
הערות שוליים
34246489נזיהה א-דוליימי