נוירופתולוגיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תמונת פתולוגיה מההיפוקמפוס של איש מבוגר עם מחלת אלצהיימר. הצביעה - אימונוהיסטוכימיה לחלבוני טאו המאפיינים את המחלה.

 

חתך דרך רקמה של עצב פריפרי עם פגיעה בשל דלקת של כלי דם (Vasculitic neuropathy). צביעת טולואידין כחול, הטבעה בפלסטיק.

נוירופתולוגיה היא חקר מחלות של רקמת מערכת העצבים בעזרת לימוד של ביופסיות כירורגיות קטנות או נתיחות שלאחר המוות. נוירופתולוגים עובדים בדרך כלל במחלקה לפתולוגיה אנטומית, בשיתוף פעולה הדוק עם הדיסציפלינות הקליניות של נוירולוגיה ונוירוכירורגיה, אשר תלויות לעיתים קרובות בנוירופתולוגיה לצורך אבחנה. נוירופתולוגיה פועלת גם בתחום הרפואה המשפטית, מכיוון שמחלות או פגיעות של המוח יכולות להיות קשורות לסיבת המוות. אין לבלבל בין נוירופתולוגיה לבין נוירופתיה, המתייחסת להפרעות בעצבים עצמם (בדרך כלל במערכת העצבים ההיקפית). בנוירופתולוגיה, ענפי ההתמחות של מחקר מערכת העצבים מתחברים לתחום לימוד אחד.

שיטות עבודה

עבודתו של הנוירופתולוג מורכבת ברובה מבדיקת רקמת מוח בנתיחה שלאחר המוות או של ביופסיה מהמוח, מחוט השדרה ומעצבים פריפריים, זאת כדי לסייע באבחון המחלה או סיבת מוות[1]. הביופסיה, באופן טיפוסי, מתבקשת לאחר זיהוי גוש בהדמיה רדיולוגית. ההדמיה עצמה מונעת על ידי התסמינים של המטופל. כיום מתבצעות ביופסיות של המוח גם לצורך איבחון של תהליכי מחלות ניווניות או דלקתיות של המוח. באשר לנתיחה שלאחר המוות, עבודתו העיקרית של הנוירופתולוג היא לסייע באבחון שלאחר המוות של צורות שונות של דמנציה ומצבים אחרים המשפיעים על מערכת העצבים המרכזית.

בדיקות נוירופתולוגיות יכולות להיות גם מביופסיות של העור, אותו מעצבבים העצבים הפריפריים. בדיקת צפיפות סיבי עצב באפידרמיס ( Epidermal Nerve Fiber Density - ENFD) היא בדיקה נוירופתולוגית שפותחה לאחרונה שבה נלקחת ביופסיית עור שטחית לזיהוי פגיעה בסיבי עצב קטנים (נוירופתיה של סיבים קטנים) על ידי ניתוח צפיפות סיבי העצב האלה בעור. תבחין זה נחשב רגיש וספציפי, והוא משמש לזיהוי נוירופתיה כואבת של הסיבים הקטנים התחושתיים. שיטות הבדיקה של הרקמה דומות לשיטות ההיסטולוגיות לבדיקת רקמת מוח.

נוירופתולוגים בישראל עובדים במעבדות בתי החולים ובבתי הספר לרפואה באוניברסיטאות, או במכון לרפואה משפטית. בדרך כלל הם לא עובדים ישירות מול המטופלים ומשפחותיהם אלא רק מול אנשי המקצוע הרפואיים (נוירולוגים ונוירוכירורגים) או גורמים אחרים מאחורי הקלעים.

תהליך ההתמחות

במדינות רבות דוברות אנגלית נוירופתולוגיה נחשבת לתת-תחום של פתולוגיה אנטומית. לעומת זאת, במדינות דוברות גרמנית ישנן מספר מחלקות אוניברסיטאיות עצמאיות לנוירופתולוגיה ואף מכונים ייעודיים לנוירופתולוגיה, בשל רקע היסטורי שונה להתפתחות המקצוע. הרופא המומחה בנוירופתולוגיה נדרש בדרך להשלים התמחות בפתולוגיה אנטומית או כללית, ורק אז להוסיף התמחות משנית בנוירופתולוגיה. בפרקטיקה הקלינית היומיומית, נוירופתולוג הוא יועץ לרופאים אחרים. אם יש חשד למחלה של מערכת העצבים, ולא ניתן לבצע את האבחנה בשיטות פולשניות פחות, נלקחת ביופסיה של רקמת עצב ונשלחת לנוירופתולוג, הבודק אותה באמצעות מיקרוסקופ או שיטות מולקולריות מסוימות כדי לקבוע אבחנה סופית.

בעבר היה לנוירופתולוגים רבים באירופה גם רקע במדעי המוח הקליניים (נוירולוגיה, פסיכיאטריה), וכן בפתולוגיה. גם היום, התחום נחשב מוטה-מחקר יחסית לתחומים אחרים ברפואה.

היסטוריה של הנוירופתולוגיה

נוירופתולוגיה בעולם, כענף של פתולוגיה כללית, התפתח בעצם עצמאית מהדיסציפליה הראשית הזו. ההשפעות המרכזיות בהתפתחות התחום באו משלושה כיוונים מרכזיים[2]:

  • התפתחות מקצוע הנוירוכירורגיה החל בחצי השני של המאה ה - 19.
  • הפסיכיאטריה הגרמנית שכבר בתחילה התבססה על ממצאים נוירופתולוגיים, ויסוד מכון המחקר הגרמני לפסיכיאטריה במינכן.
  • התקדמות בשיטות של ההיסטולוגיה והפתולוגיה האנטומית שסיפקה את יכולות המחקר בתחום.

נוירוכירורגיה ונוירופתולוגיה

סר ויקטור הורסלי, במחצית השנייה של המאה ה - 19 נחשב המייסד של הנוירוכירורגיה המודרנית, הראשון שהצליח להפוך את ניתוחי המוח לפרוצדורה רפואית מעשית. התפתחות הנוירוכירורגיה הביאה איתה את הדרישה להבנת התהליכים הפתולוגיים של המוח, והתפתחות הנוירופתולוגיה. הבולט בין הנוירוכירורגים של הדור הבא היה דר' הרווי קושינג, נוירוכירורג אמריקאי שפיתח את התחום, ועבד בצמוד עם נוירופתולוג ללמוד באופן שיטתי את גידולי המוח השונים, ואף הקים אוסף של רקמות לצורכי לימוד ובכך פרץ את הדרך לתחום הנוירופתולוגיה[3] .

פסיכיאטריה ונוירופתולוגיה

בשילוב התחומים הזה בולטת האסכולה הגרמנית. אחת הדמויות הבולטות כבר בסוף המאה ה-19 היה פרנץ ניסל, ששילב פסיכיאטריה ומחקר נוירופתולוגי. על שמו נקראים צביעת ניסל הצובעת את גרעיני התאים וגופיפי ניסל בציטופלסמה. באותה תקופה פעל בגרמניה גם אלויס אלצהיימר שתיאר לראשונה את מחלת השיטיון הנקראת עד היום על שמו.

מכון המחקר הגרמני לפסיכיאטריה (היום - מכון מקס-פלאנק לפסיכיאטריה) נוסד במינכן ב 1917, והיה למוביל בתחומו[4]. המייסד היה הפסיכיאטר אמיל קרפלין שהצליח לגייס למכון דמויות בולטות כמו פרנץ ניסל, קורביניאן ברודמן, ובתקופה מסוימת גם אלויס אלצהיימר. זו הייתה קבוצת חוקרים פרודוקטיבית בעלת גישה ביולוגית למחלות פסיכיאטריות, שהביאו להתקדמות בתחום הנוירופתולוגיה.

כתבי עת

קיימים כיום מספר כתבי עת הממוקדים במחקר בנוירופתולוגיה. חלקים יוצרים לאור על ידי בתי הוצאה פרטיים, אחרים ממומנים, לפחות חלקית, על ידי חברות מקצועיות של נוירופתולוגים, לאומיות או בינלאומיות.

  • Acta Neuropathologica הוא כתב העת הנוירופתולוגי עם מדד ההשפעה הגבוה ביותר[5].
  • Brain Pathology הוא כתב העת הרשמי של האגודהבינלאומית לנוירופתולוגיה[6].
  • Journal of Neuropathology and Experimental Neurology - כתב העת הרשמי של האיגוד האמריקאי של הנוירופתולוגים (AANP) [7]
  • Neropathology - הוא כתב עת המתפרסם פעמיים בחודש, ומהווה כתב העת הרשמי של האגודה היפנית לנוירופתולוגיה[8].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נוירופתולוגיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Neuropathology". UPMC. נבדק ב-4 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Prof. Dr. Hans Dieter Mennel, A brief history of neuropathology
  3. ^ Nancileigh M Doyle, James F Doyle, Edward J Walter, The life and work of Harvey Cushing 1869–1939: A pioneer of neurosurgery, Journal of the Intensive Care Society 18, 2017-5, עמ' 157–158 doi: 10.1177/1751143716673076
  4. ^ History, www.psych.mpg.de (באנגלית)
  5. ^ "Acta Neuropathologica". springer.com. ארכיון מ-9 באפריל 2018. נבדק ב-9 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ אתר כתב העת: Brain Pathology
  7. ^ כתב העת Journal of Neuropathology and Experimental Neurology:, באתר academic.oup.com
  8. ^ אתר כתב העת Neuropathology
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37878526נוירופתולוגיה