נווה חיים
נווה חיים היא שכונה בצפון-מערב חדרה.
גאוגרפיה
נווה חיים שוכנת בחלק הצפון מערבי של חדרה. היא גובלת בכביש חיפה-תל אביב הישן וסמוכה לבית חולים הלל יפה ולכביש החוף. צמודים אליה שכונת יצחק מצפון, שכונת ויצמן ממערב, ושיכון הפועל המזרחי מדרום.
השכונה מורכבת מבתים פרטיים בלבד.
היסטוריה
בשנת 1933 הקימה מועצת פועלי חדרה ועדת שיכון שהחלה לרכוש קרקע במטרה לשכן בה פועלים מחדרה שהתקשו למצוא מגורים במושבה. לשם כך נרכשו 500 דונם, בעזרת חברת "ניר" וקופת מלווה של העובדים במושבה חדרה. הקרקע נרכשה מפיק"א על שטח "ערב אל פוקרה", שנקרא כך על שם כפר ערבי ששכן בסמוך. לכל יחידה הוקצה דונם וחצי והיא כללה משק עזר.
על פי החלטת הקרן הקיימת אליה נמסרה הקרקע, ועדת השיכון מסרה רבע מהקרקע לארגונים אחרים שאינם חברי ההסתדרות. השכונה הוקמה ב-1935 ונרשמה כאגודה שיתופית. ב-1936 נכנסו המתיישבים הראשונים שקודם לכן גרו בצריפים, לבתיהם שנבנו עבורם. חלק מהמתיישבים היו עולים מגרמניה. השכונה נקראה על שם חיים ארלוזורוב, איש תנועת העבודה שנרצח בשנת 1933.
בשנים הראשונים התקשו התושבים בהשגת עבודה קבועה, ונעשו ניסיונות שונים למצוא פתרונות לכך. בין היתר ביוזמת תושבים בשכונה נפתחו בה מספר חנויות, החל בה ייצור בלוקים, לבנים ורעפים, נעשה ניסיון להקמת אגודת דייגים ועוד. בשנת 1937 הקימו תושבי השכונה את קואופרטיב "הזיפזיף" שעסק בכריית חומרי בנייה בחוף הים של חדרה. חברי הקבוצה נעזרו תחילה בגמלים לשם הובלת הזיפזיף, וכן בעגלות רתומות לפרדים. בהמשך נעזרה הקבוצה במיכון להובלה ולכרייה. ב-1945 רכשה הקבוצה משאית לשימושם.
נשות השכונה עבדו במשקי העזר, והיו מהן שעבדו בסלילת כבישים ובעבודות אחרות.
זמן קצר לאחר הקמת השכונה הופעלה בה צרכניה, גן ילדים שמנה 15 מילדי השכונה וספריה. ילדים בגיל בית ספר למדו בבית ספר בחדרה. בשכונה נוסד "בית בוגר" ששימש לפעילות תרבותית. בשנת 1947 נחנך בית קולנוע שהיה בנוי ללא גג וכלל 300 מקומות ישיבה. הקולנוע היה בבעלותם של האחים משה ויוסף שחר, והוא פעל עד לשנת 1958[1].
אנשי השכונה התארגנו מבחינה ביטחונית ורכשו נשק כהגנה מפני ערביי האזור.
שמות הרחובות בשכונה ניתנו על שם מנהיגים והוגי דעות שהשתייכו לתנועת העבודה בהם רחוב על שם יוסף אהרונוביץ', רחוב על שם מנחם אוסישקין, משה בלינסון, א.ד. גורדון, יוסף חיים ברנר ואוסקר כהן, מראשי הקהילה בגרמניה שתרם ספרים לספרייה בשכונה.
בתחילת שנות ה-40 החלה סלילת כבישים בשכונה. הרחוב הראשון שנסלל היה שדרות אהרונוביץ'.
עקב המרחק מחדרה לחצו התושבים להקים בית ספר בשכונה. ב-1944 נפתחו הכיתות הראשונות בשכונה לילדי כיתה א' וב'. בית הספר סונף לבית החינוך במושבה[2]. שרר בו מחסור בכיתות לימוד וילדים משנתנונים שונים למדו יחד. משגדלה השכונה נחנך בה בית הספר "ניצנים" הקיים עד היום.
בשכונה הוקם מחנה עולים. ב-1946 התיישבו בשכונה ראשוני העולים במחנה[3].
עם קום המדינה צורפה השכונה לשטח השיפוט של חדרה. נכסי השכונה ובהם מכון המים, הבאר ומגדל המים שנבנו בכספי המתיישבים הועברו מאוחר יותר לידי העירייה[4].
בשכונת פועל בית הספר הממלכתי "ניצנים" ופנימיית תלפיות לילדים בסיכון. בשכונת יצחק השכנה פועל בית הספר הממלכתי-דתי "מוריה".
לקריאה נוספת
אפרים פרנק, תמר זעירא, אביה בוקשטיין-שמי, שמואל שושני ושרה בן יצחק, שכונה צומחת בחולות, הוצאת ועד אגודה שיתופית נווה חיים בע"מ, 2002
הערות שוליים
- ^ מירית גולן, סרט מפעם: חזרה אל בתי הקולנוע הישנים של חדרה, באתר mynet, 29 ביוני 2018
- ^ ועד נווה חיים בפעולתו, בעיתון על המשמר, 3 ביוני 1945
- ^ 620 עולים לחדרה, בעיתון על המשמר, 20 במאי 1946
- ^ חדרה - 110 שנותיה, מוזיאון החאן לתולדות חדרה, 2002, עמוד 102
24590686נווה חיים