נגרקרטגאמה
נגרקרטגאמה (Nagarakretagama, ידוע גם בשם דסוורנאנה), הוא הספד בשפת ג'אואנית עתיקה[1] על היאם וורוק, מלך ג'אווה ומלך אימפרית מג'פהיט. ההספד נכתב כקאקאווין על ידי מאפו פארפנסה בשנת 1365. נגרקרטגאמה מכיל תיאורים מפורטים של אימפרית מג'פהיט בתקופת תור הזהב שלה. השיר מאשר את חשיבות ההינדו-בודהיזם באימפריית מג'פהיט בתיאור מקדשים וארמונות ומספר מצוות טקסיות.
כתב היד
בשנת 1894, שלחה ממשלת איי הודו המזרחיים ההולנדים משלחת צבאית כנגד בית המלוכה הכקרנגארי, לומבוק. באותה שנה, לקחו ההולנדים את כתב היד רב הערך כחלק מאוצר לומבוק, שלל מלחמה מן הארמון ההרוס "מאטאראם כקרנגארה" בלומבוק. החוקר המערבי הראשון שחקר את כתב היד היה יאן לוראנס אנדריאס ברנדס, פילולוג הולנדי. הוא ליווה את משלחת צבא מזרח הודו ההולנדית בשנת 1894 ללומבוק, והוא זכה להציל אוסף כתבי יד יקרי ערך של הספרייה המלכותית בלומבוק מלהישרף בתוהו ובוהו של הקרב. דור של חוקרים הולנדים השתתפו בתרגום השיר.
רוב הערך ההיסטורי של נובע מהיותו חלק בפעילות אלילית המכוונת להגברת הכוחות מאגיים של השליט. כתב היד נכתב על נייר העשוי מעלי דקל. הספר הוחזק בספריית אוניברסיטת ליידן, ומספרו L Or 5.023. לאחר התרגום שלו בתחילת המאה ה-20, הפך נגרקרטגאמה לבסיס להשראת תנועת העצמאות האינדונזית.
בשנת 1973 במהלך ביקורה של יוליאנה, מלכת הולנד באינדונזיה, הוחזר כתב היד לאינדונזיה. כבר בבקורה השתמשו האינדונסים בכתוב בו כצדוק לתביעתם לשלוט במערב גינאה החדשה כי נכתב בו שבשנת סאקא 1287 בזמן המקביל לספטמבר-אוקטובר 1365 לספירה הנוצרית שלטה ממלכת מאג'אפאהית ב"ואנין" המזוהה על ידי האינדונזים עם חצי האי "אונין" בצפון-מערב גינאה החדשה. כהיום מוחזק הכתב על ידי הספרייה הלאומית של אינדונזיה, ומספרו NB 9. בחודש מאי 2008 אונסק"ו הכיר בחשיבות הנגרקרטגאמה על ידי הגדרתו כ"זיכרון עולמי - רישום אזורי אסיה - פאסיפיק".
תיאורי ממלכת מג'פהיט
היסטוריונים מתעניינים בשיר בגין מה שהוא חושף אודות ההיסטוריה הפוליטית. בפרק 13 - 14, המשורר פארפנסה מונה מספר מדינות בגבולות אינדונזיה המודרנית. ומדווח כי אזורים אלו היו תחת שליטת מג'פהיט. חלק מהמדינות היו חלק ממלכות מג'פהיט ואחרות היו תחת מרותה. הרשימה כוללת אזורים נרחבים משטחי אינדונזיה המודרנית, וחלקים מסומטרה, קמבודיה, לאוס ועוד.
תיאור טקסים
בשיר, מתאר פארפנסה מנהגים דתיים של היאם וורוק במקדש סינגסאהרי, שבו הוא נכנס אל מקדש לקיים את טקס "פוספה" עבור סבא רבא שלו - קרטנאגרה. לאחר הביקור, הוא הלך אל קנאגנגן לבצע פולחן עבור מייסד הממלכה סינגסאהרי ראג'אסא.
פרפאנסה סיפר פרטים על הטקס "סרדאה", שבוצע לכבד את נשמתו של הנפטר. הוא תיאר במיוחד את הטקס לנשמה המלכה הסבתא ראג'אפתאני, שמתה 12 שנים קודם לכן. בפרק 63, בית 4, פרפאנסה מספר על הכנת הטקס על ידי בעלי מלאכה עובדי הממלכה. במהלך הטקס, כיסאות בצורת אריה הוקמו, שם הכהנים הניח בובת פרח ("puspa") המסמלת את נשמת המלכה הסבתא.
הטקס נמשך שבעה ימים. תהלוכות צבעוניים מילאו את החצר המרכזית. הטקס כולו בוצע כדי לרצות את נשמתה של ראג'אפתאני בתקווה שזכותה תגן על שלטונו של צאצאיה. הטקס לאחר מותה המשיך והמלך הורה להפוך את פונדק כמאל למקדש עבור סגידתה כפרג'ניאפארמיטא.
דמויות ומנהגים
אחד המנהגים הדתיים של משפחת המלוכה המג'פהיטית היה "הליכה מלוכתית". הם ביקרו בקצוות האימפריה כמחווה לאבותיו של המלך. השיר גם מתאר את מותו של אחד מנאמניו הקרובים של וורוק, ג'ג'ה מאדא.
למלכה הסבתא ראחאפטני מוקדש מקום מיוחד בשירו של פארפנסה. בעמדה אחת, השיר מתאר את סבתא המלכה כ"chattra ning rat wisesa" ("המגינה הדגולה של העולם"). ראג'אפתאני הייתה מאבות ממלכת מג'פהיט, כי היא הייתה בתו של קארטנגארה, המלך האחרון של ממלכת סינגסאהרי, והיא הייתה גם אשתו של ראדן ויג'איא, מייסד מג'פהיט. לפיכך היא נראתה כמגן העולם. המלכה הסבתא אמורה בשיר לגלם את "Pramabhagavati"; בהגוטי הוא שם אחר של פרג'ניאפארמיטא (אלת החוכמה במהאיאנה). השיר מתאר את קארטנאגרה כבודהיסט נלהב, כפי שתואר "כנוע לרגלי האריה-שאקיה המהולל".
הערות שוליים
24920270נגרקרטגאמה