נגרות מסורתית
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
נגרות מסורתית הוא מקצוע שבו מתחקים אחר שיטות העבודה בנגרות העתיקה, אשר כיום משתמשים בו בעיקר אמנים, משחזרי ריהוט, חובבנים, וסטודנטים לנגרות.
שיטות העבודה
קיימים סגנונות שונים של נגרות מסורתית:
- נגרות מסורתית אירופית, שבה מרכז העבודה מתבצע סביב שולחן נגרים כבד בעל מלחציים לרוב בצידו השמאלי, והעבודה נעשית על ידי דחיפה קדימה. הקרש תפוס במלחצי השולחן, והנגר חותר אותו על ידי דחיפה של המסור, או מקציע אותו על ידי דחיפה של המקצועה. ההדבקות נעשות על ידי הצמדה של שני הקרשים בעזרת קליבות.
- נגרות יפנית, בה העבודה מתבצעת על הרצפה, הקרש המעובד נאחז ביד ורגל, לרוב יד שמאל ורגל ימין, וביד ימין הנגר עושה את רוב העבודות במשיכה, כלומר בשביל ניסור הנגר מושך כלפיו את המסור, ובשביל הקצעה מושך כלפיו את המקצועה. ההדבקות מוצמדות על ידי קשירה עם חוט ייעודי.
גימור הרהיט נעשה על ידי שלאק או שמן, או שילוב של שניהם בשיטה הנקראת פוליטורה או פרנץ' פוליש, שבה הרהיט יוצא מבריק מאד.
בין הנגרים המפורסמים שמטיפים לעבודה בשיטות מסורתיות, ניתן למנות את ג'יימס קרנוב (1920 - 2009), נגר רוסי - אמריקאי בית הספר לנגרות עץ לדעת בבית העמק פועל על פי גישתו, ופול סלרס, נגר בריטי שדוגל בהפשטת המושגים והנגשת הנגרות המסורתית לקהל הרחב.