נאג'י שווכת
נאג'י שוכת (בערבית - ناجي شوكت; 1893–1980) היה פוליטיקאי עיראקי ששימש כראש ממשלת עיראק, אך בעיקר ידוע כאחד מתומכיו של רשיד עאלי אל-כילאני, וכאיש הקשר של כילאני והמופתי הירושלמי חאג' אמין אל-חוסייני עם גרמניה הנאצית.
מוצא ומשפחה, ילדות ונעורים
שוכת נולד למשפחה בעלת שורשים טורקיים וקווקזיים בעיר כות (אנ') שבעיראק, בה שימש אביו כמושל מטעם האימפריה העות'מאנית. היו לו שלושה אחים, מהם ידוע סאמי שוכת, שהיה מהוגי הדעות של הלאומיות הפאן-ערבית. בשנת 1909 נבחר אביו של שוכת לפרלמנט העות'מאני, והדבר איפשר לו ללמוד משפטים באיסטנבול. לאחר סיום לימודיו שימש כתובע מטעם הממשלה בעיר העיראקית אל-הילה, אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא העות'מאני. במרץ 1917 נפל בשבי בידי הבריטים, והם איפשרו לו להשתחרר אם יצטרף ללוחמים הערבים כנגד האימפריה העות'מאנית, במסגרת המרד הערבי.
קריירה פוליטית מוקדמת
לאחר המלחמה פתח שוכת בקריירה פוליטית בעיראק, ובשנת 1928 מונה לתפקיד שר הפנים.[1] בשנת 1932 נקרא על ידי המלך פייסל הראשון להתמנות כראש ממשלת עיראק ולהקים ממשלה בלתי מפלגתית על מנת להימנע מהוויכוח הפוליטי שסבב את חתימת ההסכם האנגלו-עיראקי ב-1930,[2] ואל מול דרישות האופוזיציה בראשותו של יאסין אל-האשמי לדאוג להקטנת המעורבות הבריטית בענייני עיראק.[3] ממשלתו של שוכת, שניצבה מול אופוזיציה חזקה של מתנגדי ההסכם שרדה רק חמישה חודשים, בין 3 בנובמבר 1932 ל-20 במרץ 1933. לאחר נפילת ממשלתו המשיך שוכת לשמש בתפקידים שונים בממשלת עיראק, בין היתר שימש כשר הפנים בממשלתו של ג'מיל אל-מדפעי שהורכבה בנובמבר 1933.[4] לאחר מכן, בשנת 1935 מונה כשגריר באנקרה.[5]
הקשרים עם הנאצים, מרד רשיד עאלי אל-כילאני
בתקופת מלחמת העולם השנייה הייתה עיראק מחויבת על פי ההסכם האנגלו-עיראקי משנת 1930 לסייע בידה של בריטניה, להכריז מלחמה על אויביה, ולהעמיד לרשותה של בריטניה מתקנים אסטרטגיים - נמלים, שדות תעופה, רכבות. בשנות ה-30 התפתח בעיראק ימין קיצוני ופרו-נאצי שהתנגד לנוכחות הבריטית במזרח התיכון, וחיפש דרכים להקטין את השפעתה של בריטניה, ולתמוך בנאצים במלחמתם כנגד בריטניה. ימין זה קיבל עידוד משמעותי כאשר הגיע לעיראק המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל-חוסייני לאחר המרד הערבי הגדול. בתחילת 1940 מונה רשיד עאלי אל-כילאני, מנציגיו המובהקים של הימין הפרו-נאצי כראש ממשלת עיראק. אל-כילאני מינה את שוכת כשר המשפטים בממשלתו. ממשלתו של רשיד עאלי פסחה על שתי הסעיפים. מחד, ניתקה עיראק את היחסים הדיפלומטיים עם גרמניה הנאצית, כפי שהייתה מחויבת לעשות, מאידך לא הכריזה עליה מלחמה, וכשהצטרפה איטליה הפאשיסטית למערכה, ביוני 1940, לא ניתקה עמה את היחסים, ואיפשרה פעולתם החופשית של דיפלומטים איטלקים בשטחה.
ביוני 1940 נשלח שוכת על ידי אל-כילאני והמופתי לשאת ולתת עם השגריר הגרמני באנקרה, פרנץ פון פאפן. הוא הוסמך להסכים עמו על חידוש היחסים הדיפלומטיים עם גרמניה, ושיתוף פעולה צבאי עם גרמניה, הכולל המרדת ערביי ארץ ישראל ולחימה בבריטים בשטחי ארץ ישראל. כן נשא עמו שוכת מכתב אישי מהמופתי להיטלר, בו הביע המופתי את הערכתו והערצתו להיטלר. השיחות והמכתב הועברו לידיעת משרד החוץ הגרמני, שהחל להדק את קשריה של גרמניה הנאצית עם תומכי הנאצים בעיראק.[6][7]
בפברואר 1941 פוטר רשיד עאלי אל כילאני, על ידי העוצר העיראקי עבד אל-אילה, והוחלף בטה אל-האשמי באותה תקופה התגבש סביב המופתי ואל-כילאני ועד פעולה חשאי של שיבעה אישים, שכלל קציני צבא בכירים, המכונים "מרובע הזהב", ובראשם סלאח א-דין א-סבאע', וכן אישים פרו-נאצים, לרבות שוכת.[8] באפריל 1941 ביצע הוועד הפיכה צבאית בעיראק, הדיח את העוצר עבד אל-אילה ואת ראש הממשלה אל-האשמי ומינה את אל-כילאני לראש הממשלה. בממשלה זו מונה שוכת לשר ההגנה.
עד מהרה הגיע אל-כילאני לעימות צבאי עם הבריטים, סביב דרישתו כי אלו יסלקו ידם מהבסיסים בעיראק בהם הותר להם להחזיק על פי ההסכם האנגלו-עיראקי. עם פרוץ המלחמה האנגלו-עיראקית במאי 1941 נשלח שוכת על ידי אל-כילאני לאנקרה, לנסות ולהשיג את תמיכתה של טורקיה בעימות, וכן לחדש את הקשר עם פון פאפן.[9] שליחות זו כשלה, ושוכת לא הצליח לקבל את שיתוף הפעולה של הטורקים.
לאחר תבוסת צבא עיראק במלחמה האנגלו-עיראקית, בסוף מאי 1941, נמלט שוכת לאיראן ומשם לדרום אפריקה שם נאסר על ידי השלטונות לתקופה של חמש שנים. שוכת מת בבגדאד במאי 1980.
הערות שוליים
- ^ דמותה של ממשלת אל-כילאני בבגדאד, דבר, 14 במאי 1941
- ^ ממשלת פקידים בעיראק, דבר, 6 בנובמבר 1932
- ^ בעיראק מתרחשים מאורעות כבדי חשיבות, דואר היום, 9 בנובמבר 1932
- ^ גמר המשבר הפוליטי בבגדד, דואר היום, 12 בנובמבר 1933
- ^ לסחר תורכיה-עיראק, דואר היום, 9 במאי 1935
- ^ ערב המרד בעיראק הגענו להסכם עם היטלר, מעריב, 6 בינואר 1958
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין שתי מלחמות העולם, ספר ה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992, עמ' 98
- ^ ארליך, 99
- ^ אין תורכיה מרוצה ממיניסטר ההגנה העיראקי, דבר, 14 במאי 1941
