סורא
סורא (מתא מחסיא) הייתה עיר בדרום בבל, אשר הייתה ממוקמת ממערב לפרת. בסורא פעלה ישיבת סורא, שהייתה מרכז תורה חשוב ביותר. אדמות הסביבה של סורא התפרסמו בגידוליהם, בעיקר כרמים, שדות חיטה ושעורה ומטעי פירות.
הסטוריה
יוסף בן מתתיהו כותב בספרו קדמוניות היהודים, שלאחר ביטול ממלכתם הקטנה (שהייתה על אדמות בבל, והוקמה על ידי חסינאי וחנילאי, יהודים בבלים, כ-45 שנים לפני חורבן בית המקדש השני), פקד משבר חמור ביותר את יהודי דרום בבל. לאחר מותם של האחים חסינאי וחנילאי, התנקמו עמי הארץ ביהודים על מעשיהם, מה שהוביל להגירה המונית משם. חלק מהיהודים נמלטו לעיר סלוקיה שעל שפת החידקל. בעיר זו, הייתה מלחמה בין היוונים ובין הסורים, ולאחר בואם של היהודים לשם, הם השלימו, ועשו יד אחת נגד היהודים. התוצאות היו הרס וחורבן של סלוקיה היהודית, ומותם של רבים מהיהודים שהיגרו לשם. לאחר ההרס הרב, פנו יהודי סלוקיה (לשעבר) לעיר קטסיפון, בירת מלכות הפרתים, אך גם שם התנכלו אליהם התושבים, והם נאלצו להמשיך לנדוד. כדי להציל את נפשם מבעוד מועד, ברחו רוב יהודי המקום לערים נהרדעא ונציבין, שהיו ערי מבצר, שבהם יד היהודים הייתה על העליונה. מכיוון שרוב יהודי דרום בבל עברו דרך תלאות זו עד לערים אלו, נתדלדל היישוב היהודי בדרום בבל, וקהילות סורא וסביבותיה נחרבו.
כ-180 שנה לאחר חורבן והתדלדלות העם הזו, החלה קהילת סורא להתאושש, ואף נמצאו שם יהודים רבים במאה השלישית.
לאחר שרב חזר לבבל בסמוך לתחילת האלף החמישי, הוא נוכח במצב הרוחני העגום של קהילת סורא ולכן בשנת ג'תתקפ"ה, בחר לעזוב את המרכז התורני של יהודי בבל אז, נהרדעא, ולהקים ישיבה בסורא. ישיבה זו הפכה למרכז תורני חשוב בדרום בבל ובבבל בכלל, ולימים הפכה לאחת משתי ישיבות בבל הגדולות, סורא ופומבדיתא.
סורא הייתה עיר חשובה ליהדות, ושימשה כמרכז תורה חשוב, בו חכמיה למדו, לימדו, וגם עסקו בחקלאות. היא התפרסמה בקרב היהודים בעיקר בזכות ישיבת סורא.
על פי הרב שרירא גאון,[1] סורא היא העיר מתא מחסיא המוזכרת בתלמוד[2], ואולם, מתא מחסיא, המוזכרת בתלמוד, מובאת שם פעמים רבות כעיר סמוכה או בפרבר של העיר סורא, והישיבה שהתקיימה במתא מחסיא הועברה לשם מסורא או ולפעמים שימשה כסניף נוסף לישיבת סורא.
ערים נוספות בשמות אלו
מתא מחסיא
בארץ ישראל הייתה עיר נוספת שנקראה מאתא מחסיא, הסיבה שהעיר נקראה כך היא משום שבעיר פרצה מגפה קשה, ולאחר שרבי אחא עצר את המגיפה הוא שינה את שמה למתא מחסיא מלשון שמהשמיים חסו על העיר (מתא = עיר מחסיא = מלשון חסו). לפני כן נקראה העיר כפר טרשא[3].
סורא
סמוך לפרת היה עיר נוספת בשם סורא[4] ובה התגורר אמורא בשם רב חביבא מסורא[5] ולעיתים נקרא בשם רבי חנינא מסורא[6] הוא חי בזמנו של רבינא ודן עימו בהלכה[7][8]
לקריאה נוספת
- מ. יודלביץ, העיר סורא: (פרקים א-ב), סיני, שנה א, עמ' קסח-קעד; (פרקים ג-ד), שנה א, עמ' רסח-רעה.
קישורים חיצוניים
- יואל פלורסהיים, ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל - סורא ופומבדיתא, באתר פשיטא.
הערות שוליים
סורא30549003