משרד ההגנה של ברית המועצות
.svg) | |
| למען המולדת הסובייטית | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוכנות קודמת | קומיסריון הצי, קומיסריון הצבא ומשרד המלחמה של האימפריה הרוסית |
| סוכנות מחליפה | משרד ההגנה של רוסיה, משרד ההגנה של בלארוס, משרד ההגנה של אוקראינה, משרד ההגנה של אזרבייג'ן, משרד ההגנה של קזחסטן, משרד ההגנה של קירגיזסטן, משרד ההגנה של מולדובה, משרד ההגנה של טג'יקיסטן, משרד ההגנה של ארמניה, משרד ההגנה של אוזבקיסטן, משרד ההגנה של גאורגיה |
משרד ההגנה של ברית המועצות (Министерство обороны СССР) היה המשרד הממשלתי בסובנרקום של ברית המועצות, שהיה אחראי לניהול הצבא האדום משנת 1953 (עת החליף את הקומיסריון העממי לענייני צבא ואת הקומיסריון העממי לענייני צבא) ועד 1992 (עת התפרקה ברית המועצות).
את מרבית מחלקותיה קיבל משרד ההגנה של הפדרציה הרוסית.
משרד ההגנה הנחה את חמשת השירותים המזוינים ואת כל הפעילות הצבאית על בסיס יומי. הוא היה אחראי על שדה, חימוש ואספקת השירותים המזוינים, ובימי שלום כל הפיקודים הטריטוריאליים של הכוחות המזוינים דיווחו לו. משרד ההגנה היה מאויש כמעט במלואו על ידי אנשי צבא מקצועיים, והיה לו מונופול על מידע צבאי מכיוון שלברית המועצות היו חסרים ארגוני מחקר ביטחוניים עצמאיים הנמצאים לעתים קרובות במדינות אחרות. מונופול זה נתן לקצינים סובייטים בכירים ללא עוררין השפעה על מנהיגי המפלגה והממשל בסוגיות, החל מפיקוח על נשק, לפיתוח נשק ועד מכירת נשק למדינות זרות, המשפיעים על עמדתם ויוקרתם של הכוחות המזוינים.
היסטוריה
עד 1934 הגוף העיקרי האדום הצבא האדום היה הקומיסריון העממי לענייני צי וצבא (Народный комиссариат по военным и морским делам СССР) שבמרץ 1934 נקרא קומיסריון ההגנה העממי (Народный комиссариат обороны СССР).
ב-25 בפברואר 1946 קומיסריון ההגנה אורגן ליצירת הקומיסריון העממי של הכוחות המזוינים של ברית המועצות (Народный комиссариат Вооружённых Сил СССР), שבמרץ 1946 הפך למשרד הכוחות המזוינים (Министерство Вооружённых Сил СССР).
בפברואר 1950 המשרד פוצל למשרד הצבא (Военное министерство СССР) ומשרד הצי (Военно-Морское министерство СССР), אשר במרץ 1953 אוחדו ליצירת משרד ההגנה הסובייטי (Министерство обороны СССР).
במרץ 1992 המשרד פורק סופית.
מבנה
המשרד אורגן כחלק ממועצת השרים והיה כפוף גם לסובייט העליון ולוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.
המשרד הורכב ממטה כללי, מינהל פוליטי ראשי, מינהל המודיעין הראשי, מחלקת ברית ורשה, שירותים ומינהלים מרכזיים.
שרים
 |
ראו גם – שר ההגנה של רוסיה |
| שם | תפקיד | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|---|
| ניקולאי פודווייסקי | הקומיסר העממי לענייני צבא וצי | 1917–1918 | |
| לב קמנייב | הקומיסר העממי לענייני צבא וצי | 1918–1919 | |
| לאון טרוצקי | הקומיסר העממי לענייני צבא וצי | 1919–1925 | שר הצבא הראשון של ברית המועצות |
| מיכאיל פרונזה | הקומיסר העממי לענייני צבא וצי | 1925 | ממלא מקום |
| קלימנט וורשילוב | קומיסר ההגנה העממי | 1925–1940 | |
| סמיון טימושנקו | קומיסר ההגנה העממי | 1940–1941 | |
| יוסיף סטלין | הקומיסר העממי של הכוחות המזוינים של ברית המועצות | 1941–1947 | |
| ניקולאי בולגנין | שר הצבא של ברית המועצות | 1947–1949 | בשנת 1946, הקומיסריונים העממיים הפכו למשרדי ממשלה |
| אלכסנדר ואסילבסקי | שר הצבא של ברית המועצות | 1949–1953 | |
| ניקולאי בולגנין | שר ההגנה של ברית המועצות | 1953–1955 | |
| גאורגי ז'וקוב | שר ההגנה | 1955–1957 | |
| רודיון מלינובסקי | שר ההגנה | 1957–1967 | |
| אנדריי גרצ'קו | שר ההגנה | 1967–1976 | |
| דמיטרי אוסטינוב | שר ההגנה | 1976–1984 | |
| סרגיי סוקולוב | שר ההגנה | 1984–1987 | |
| דמיטרי יאזוב | שר ההגנה | 1987–1991 | |
| יבגני שאפושניקוב | שר ההגנה | 1991 | שר ההגנה האחרון של ברית המועצות |
