משפחת פורמון

משפחת פורמון (Formon. צורה נוספת: פירמון), היתה משפחת רבנים, בסלוניקי ובטורקיה, במאה ה-16. רבני השושלת מוזכרים בספרות הרבנית של תקופתם. המפורסם בשושלת זו הוא רבי יוסף פורמון.

תולדות המשפחה

בני שושלת משפחת פורמון חיו ופעלו בסלוניקי וטורקיה. לפי השערה מסוימת הם היו מהאשכנזים שנדדו דרך איטליה לטורקיה, ויתכן ששם המשפחה 'פורמון' או 'פירמון' אינו אלא צורה מסוגננת או משובשת של השם האשכנזי 'בערמן'.^[1]

יצוין, שכיום ישנם בארץ ובתפוצות אנשים ממוצא אירופאי בדרך כלל, הנושאים את שם המשפחה פורמן. הנכתב בלועזית בצורות הבאות: FURMAN, FUHRMAN, FORMAN.^[2]

על פי המובא באתר בית בית התפוצות, פורמן היא מילה גרמנית שפירושה "עגלון", זהו שם משפחה הנגזר כנראה מהעיסוק של ראש המשפחה^[3].

רבי יעקב פירמון-סמו"ט

הראשון ממשפחת פורמון המוכר בספרות הרבנית הוא רבי יעקב פירמון המופיע אף בתור רבי יעקב סמוט ואשר מניחים כי מדובר באותו אדם.

רבי יעקב סמו"ט, היה חכם קהל קייאנה (איטליה) בשלוניקי וחתם על הסכמות הקהילה בשנים 1554 - 1565. רבי דוד קונפורטי מציינו בספרו 'קורא הדורות', בתור בן דורו של רבי יוסף קארו ובין אחד מאלה שמותם מובאים בספרו.

הוא הודח מכהונת רבנותו ביוזמת יחידי הקהל, ובין חכמי הדור נתגלעה מחלוקת על הדחה זו. על מחלוקת זו שפרצה אחרי שנת ה'ש"ט כתבו פסקים: רבי יוסף קארו, מהרשד"ם, ורבי יצחק אדרבי.

היה לו שם מתנגד בשם משה רושו (או: רוסו).^[4]

בסופו של דבר הוא נטש את שלוניקי והתיישב במוראה. אחרי שנת ש"ל 1570- שבה כיהן עדיין בראש בית דין בשלוניקי.^[5]

על זיהוי רבי יעקב סמו"ט בתור רבי יעקב פירמון כותב קונפורטי, כי שמע בסלוניקי שרבי יעקב היה חותם לצד שמו את המילים 'בן סמוט' ראשי תיבות של המילים 'סור מרע ועשה טוב'. לזה צירף מובאה שראה בתשובה הלכתית בשם 'החכם השלם כה"ר יעקב פירמון' שעליה חתום 'יעקב סמוט', ומזה הסיק כי רבי יעקב סמוט שמו היה רבי יעקב פירמון, אלא שהיה חותם 'סמוט' מהטעם האמור.^[6] וכן כתב בוודאות רבי חיים בנבנישתי בעל כנסת הגדולה, שרבי יעקב פורמון הוא רבי יעקב סמוט.^[7]

בספר כנסת הגדולה מביא הלכות בדיקת ריאות מספר המיוחס לרבי יעקב סמוט. אמנם בספר זה מובא חיזוק לאחת ההלכות ממנהגו של רבי יעקב סמוט. דבר זה הכריח את בעל כנסת הגדולה שאחת מן השתיים: או שהספר אינו של רבי יעקב סמוט, או שנפלה טעות באזכור. דבר זה הביא את בעל כנסת הגדולה לפקפק על ייחוסו של הספר לרבי יעקב סמוט.

במקום אחר מביא בעל כנסת הגדולה חיזוק לפסק שלו, אודות סוג מסוים של מס שבני עיר אחת רוצים להטיל על בני עיר אחרת המגיעים לעשות שם עסקים, האם יכולים הם לעשות כך, וכתב: "אחר זמן רב שכתבתי זה בא לידי פסק אחד להרב החסיד מהר"ר יעקב פורמון ז"ל, והאריך הרבה בטעמים להתיר עשייתה".^[8]

קיימת גם השערה, כי רבי יעקב פורמון היה אחיו של ר' יוסף פורמון וכי הלך לפטרס בשנת ה'ש"ל 1570 ללמד בישיבת פטרס בה כיהן אחיו מזה כעשר שנים.

עם זאת קיימת שאלה לכאורה בדבר זיהויו של רבי יעקב סמוט בתור רבי יעקב פירמון, בעקבות עדות על מצבה שמשוער שהיא מצבת אביו של רבי יעקב סמוט, שאף עליה נכתב 'סמוט', דבר המלמד לכאורה כי מדובר בשם משפחה.^[9]

רבי יוסף פורמון

ערך מורחב – רבי יוסף פורמון

המפורסם בשושלת הוא רבי יוסף פורמון, כאמור קיימת השערה כי היה אחיו של רבי יעקב פירמון-סמו"ט.

היה רב ופוסק, מרבני טורקיה ומגדולי חכמי סלוניקי במאה ה 16. המבי"ט, שהיה בן זמנו כתב עליו: "רב מפורסם בחכמה וזקנה, והוא יחיד מומחה ואין שום אדם רשאי להורות לפניו".^[10] היה תקיף גדול בהוראה והיו לו דין ודברים קשים עם רבנים שונים, ביניהם המהרשד"ם. הרביץ תורה והעמיד תלמידים הרבה, ביניהם רבי שלמה הכהן המהרש"ך. עם זאת הידיעות אודותיו אינן רבות.

משערים כי כתב הרבה שאלות ותשובות, אלא שאיתרע המזל ורק אחדות מהן נשארו לפליטה, והן מובאות בספרי חכמי דורו: מהרשד"ם, יעקב לבית הלוי, משפטי שמואל והמבי"ט.

מקום הולדתו של רבי יוסף פורמון אינו ידוע. משערים כי נולד באיטליה, משם עבר לטורקיה, ומשם ליון. משנת ש"כ - 1560 בערך^[11] כיהן כראש ישיבה בפטרס, שהייתה נתונה אז תחת השלטון הטורקי.

רבי צדיק פורמון

רבי צדיק פורמון היה בנו של רבי יוסף פורמון.

המהרש"ך, תלמידו של האב רבי יוסף, מציין כי הוא גדל יחד עם בנו של רבי יוסף פורמון בעיר סרס (עיר), דבר המלמד ששם עברו עליו שנות ילדותו. כאביו, גם הוא כיהן כרב בעיר פטרס.

הוא תרגם את הספר תורת חובות הלבבות ללאדינו. הספר נקרא אובליגאשייון די לוש קוראשוניש.^[12].

מהדורה ראשונה של הספר נדפסה כנראה בקושטא 1567, בשנת ה'תע"ג 1713 הובא לבית הדפוס Nalla Stamperia Bragadina בונציה על ידי משה בן שלמה אשכנזי, ונדפס באותיות עבריות מרובעות ומנוקדות.^[13]

רבי צדיק הצטדק על מעשהו זה וכתב: "אני צדיק בכמוהר"ר יוסף פורמון נר"י, הנני מתרגם גם ספר זה מלשון הקודש ללאדינו, היות ושפה זו היה היותר שכיחה בינינו בעוונות".^[14] התרגום המקורי נכתב באותיות עבריות, כשלאחר מכן רבי דוד פרדו פרסם תעתיק של החיבור לאותיות לטיניות.

רבי יוסף פורמון (השני)

רבי יוסף פורמון השני היה נכדו של רבי יוסף פורמון הראשון ונקרא כשמו.

רבי חיים בנבנישתי מזכיר תשובות ממנו בספרו כנסת הגדולה.^[15].

בשלהי המאה ה-16 הוא התמנה לכהן כרב על אחד מקהלי סיציליה שבפטרס.

למינוי זה התנגד, בנו של רבי בנימין הלוי אשכנזי מסלוניקי, היה חכם נוסף באחד הקהלים הסיצילייאנים. שני קהלים חפצו במינוי של אותו חכם, ואילו הקהל השלישי היה מעוניין בהמשך כהונת רבי יוסף פורמון.

מהרש"ך כתב על כך, כי בנוסף למעלותיו של רבי יוסף המקנות לו את הזכות לכהונה זו, הרי שהוא זכאי לכך גם בשל טענת 'חזקה' שהרי אביו רבי צדיק וסבו רבי יוסף כהנו באותה שררה.