משומד לדבר אחד

משומד לדבר אחד
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ד' עמוד ב' ודף ה'
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, ספר נזיקין, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ד', הלכה י'
שולחן ערוך	שולחן ערוך, חושן משפט, סימן תכ"ה, סעיף ה'

משומד לדבר אחד (בעקבות הצנזורה הנוצרית נקרא גם מומר לדבר אחד) הוא מונח הלכתי תלמודי, המתאר יהודי אשר הוחזק כמשומד, למצווה מסוימת.

מעמדו ההלכתי

מקור הדין

הסוגיה במסכת חולין, דנה האם אדם אשר הוחזק (אם על ידי עדים שראו אותו כמה פעמים, או בדרכים שונות) כמשומד על ידי כך שבקביעות הוא עובר על עבירה מסוימת, או אינו מקיים מצווה מסוימת (כדברי רש"י: "מבעט במצווה זו"), נחשב כמשומד לכל התורה, והוא בגדר של משומד לכל דבר (אשר לפי דעות מסוימות אינו תחת ההגדרה של יהודי), או שהוא בגדר של יהודי, רק שהוא משומד לדבר אחד, ומקבלין ממנו קרבן נדבה (על פי דברי הגמרא שם, מפני הסיבה שיחזור בתשובה). מסקנת הסוגיא היא, שאכן משומד לדבר אחר נחשב למשומד לכל התורה כולה.

עוד דנו חכמי התלמוד, רב אחא ורבינא,, באדם שעושה עבירה להכעיס את בוראו ולא רק לתיאבון, אם הוא נחשב גם אז למשומד בלבד, או שמא נחשב הוא ל"מין". ההלכה נפסקת כמו הדעה שלהכעיס נחשב למין.

במצוות מסוימות

שונה היא הסברא במצוות מסוימות אשר לכל הדעות, אם הוא משומד להן, הוא נחשב משומד לכל התורה, ויש שאלה על יהדותו. למשל עבודה זרה, אשר אם אדם מוחזק כמשומד לעבודה זרה, הוא נחשב משומד לכל התורה כולה. וכן המומר ליין נסך, והמשומד לחילול שבת בפרהסיה (בפני עשרה יהודים), אשר דינו הוא כמשומד לכל התורה כולה.

ראו גם

• רשע (הלכה)
• משומד

קישורים חיצוניים

• דין מחלל שבת בפרהסיה בזמן הזה, מאת הרב שלמה גורן.
• מומרים ואנוסים.
• מומר לדבר אחד.