רבי משה פרנקפורט

רבי משה פרנקפורט

לידה	1672 ה'תל"ב אמסטרדם
פטירה	16 באוגוסט 1762 (בגיל 90 בערך) כ"ז באב ה'תקכ"ב אמסטרדם
מקום קבורה	מוידרברג
מקום פעילות	אמסטרדם
תחומי עיסוק	דיין
תפקידים נוספים	ראש החברה קדישא, בעל דפוס
בני דורו	חכם צבי, רבי אלעזר רוקח
צאצאים	ראו להלן

רבי משה פרנקפורט (כונה גם פרנקפורטר, ה'תל"ב – כ"ז באב ה'תקכ"ב) היה רב, דיין ומחבר פירוש 'זה ינחמנו' על המכילתא ובאר היטב על שולחן ערוך חלק חושן משפט, שימש כראש החברא קדישא והיה בעל דפוס באמסטרדם.

ביוגרפיה

בית הכנסת הגדול של אמסטרדם

רבי משה נולד באמסטרדם לרבי שמעון, דיין וראש החברא קדישא בעיר, מחבר ספר "החיים" על הלכות אבלות, אמו הייתה בתו של רבי בנימין בן רבי משה – שנקרא על שמו, ממשפחת רבני פרנקפורט.

לאחר פטירת אביו בי' בכסלו ה'תע"ג, מונה לשמש כדיין וראש החברא קדישא במקומו. סבל צרות רבות מיריבים שונים בעיר שנישלו אותו מנכסיו.

בשנים ה'תע"ו – ה'תע"ח היה המגיה הראשי בדפוס של רבי שמואל מרקיס ובשנת ה'ת"פ רכש את זכויות ההדפסה.

בשנת ה'ת"צ עם פטירת האב"ד רבי אברהם ברלין פרצה מחלוקת אודות זהות האב"ד החדש. בשנת ה'תצ"ג, התנגדותם של דייני העיר רבי משה וידידו רבי יוסף דיין (בן רבי עקיבא בר) מנעה מינוי של מועמד לאב"ד ורק בשנת ה'תצ"ה מונה רבי אלעזר רוקח (אבי שושלת בעלז), כשרבי משה בלוויית רבי שמעון שמש קיבלו את פניו בעיר אמרספורט שבמרכז הולנד.

אנדרטת בית הקברות היהודי במוידרברג

בסוף ימיו עבר להתגורר בפרנקפורט עיר אבותיו שם נפטר, נקבר ליד אביו בכפר מוידרברג הסמוך לאמסטרדם.

הספיק לראות 70 מצאצאיו קודם פטירתו.

תלמידו היה רבי מנחם מן אמלנדר, היסטוריון, מחבר הספר "שארית ישראל" (היסטוריה יהודית מחורבן בית שני עד תקופתו).

משפחתו

• גיסו רבי שמואל שאטין כ"ץ (המהרשש"ך) - ר"מ בפרנקפורט ואב"ד דרמשטט, סבו של החתם סופר שאף נקרא על שמו.
• בנו רבי שמואל, ראש החברא קדישא באמסטרדם במקומו.
• מחותנו רבי יהודה אשכנזי מטיקטין, מחבר הבאר היטב.

ספריו

על התנ"ך

שיר מבנו רבי שמעון לכבוד הוצאת הספרים
מנחת בקמצה מלא חפנים נקמצה, על התורה אזכרתה. שיחתו נופת תטופנה במנחה קטנה, תורת אמת לאמתתה. היד הגדולה מנחה גדולה, (דריפתו) [חריפותו] ובקיאותו נראתה. נבחר ונקרב במנחת ערב על הכתובים פרשתה.
בפתיחה לכתובים

• קומץ מנחה על התורה, מנחה קטנה על נביאים ראשונים, מנחה גדולה על נביאים אחרונים, מנחת ערב על הכתובים – פירושיו הם בעיקר ליקוט ממפרשי התנ"ך בתוספת מעט מחידושיו (מנחת ערב מבוסס בעיקר על פירוש האלשיך). נדפסו במקראות גדולות שיצאו בבית הדפוס שלו (אמסטרדם ה'תפ"ד - ה'תפ"ח).

באר היטב

ערך מורחב – באר היטב

• באר היטב (חושן משפט) – נדפס בשנת ה'תק"ט ומאז שש פעמים נוספות.

אף שכתב החיד"א, כי חיבור זה הוא הטוב יותר מבין אותם שחוברו על חושן משפט, החיבור של רבי זכריה מנדל מבלז (ה'תקכ"ד) הוא שהתפרסם במיוחד.

• טוב לכת – על הלכות אבלות, כדוגמת הבאר היטב, נדפס בשנת ה'תק"ו.

בעלי זכויות ההדפסה של הבאר היטב הירץ סג"ל רופא וקאשמאן הזמינו את רבי משה לדין תורה בטענה שהעתיק חלקים מהבאר היטב של מהר"י טיקטין בחיבורו, בזמן שלהם היו זכויות היוצרים. הצדדים הגיעו לפשרה, שבמסגרתו הדפיסו בעלי הזכויות את הבאר היטב של רבי יהודה, ובהלכות אבילות שובץ ה"טוב לכת" עם סימנים מיוחדים להבחין ביניהם.

בשנת ה'תשנ"ו נדפס שוב בשולחן ערוך מהדורת מכון ירושלים, כשהאותיות המקוריות מרובעות וסימן ההיכר להוספות מספר "טוב לכת" הוא על ידי כתב רש"י.

זה ינחמנו

• זה ינחמנו - פירוש על המכילתא, נדפס בשנת ה'תע"ב, חיבור זה היה הראשון מסוגו שביאר את כל דברי המכילתא על הסדר, ומכונה לעיתים "המפרש למכילתא". בהוצאה זו הגיה רבי משה את נוסח המכילתא. הספר מעוטר בהסכמות חכמי עירו, אך לא ניתנה הסכמה מרב העיר האשכנזי החכם צבי. בתחילת הספר הקדמה מאביו רבי שמעון. בספרו זה הוא מביא גם מחידושי ידידו רבי יוסף דיין.

בשנת ה'תרפ"ז נדפס שוב בעיר וורשה יחד עם הפירוש "באר אברהם" (מאת רבי אברהם וינברג מסלונים), שמתבסס בעיקר על פירושו של רבי משה.

בשנת ה'תשע"ו יצאו הפירושים במהדורת "מפרשי המכילתא" של מכון זכרון אהרן.

אנשי שם

• חידושי אנשי שם - ליקוט מפרשי הלכות רב אלפס ופסקי המרדכי.

בשנת ה'ת"פ לאחר שרכש את זכויות הדפוס באמסטרדם יחד עם ידידו רבי יוסף דיין, הדפיס את הלכות הרי"ף, פסקי המרדכי והתוספתא בהגהה מחודשת. מהדורה זו שימשה כמודל למרבית ההוצאות שלאחריה. למהדורה זו צירף רבי משה את ליקוטו הכולל את חידושי מהר"ם טיקטין, רבי נתן נטע שפירא, "דרך תמים" לרבי תם אבן יחיא, "גדולת מרדכי" מרבי ברוך מגניזין ו"שארית יוסף" לרבי יוסף כץ. הגהות "מהר"ם טיקטין" ו"דרך תמים" יחד עם הגהותיהם של רבי בצלאל אשכנזי, האר"י ו"גדולת מרדכי", נדפסו בשולי הדף או הוכנסו לגוף הנוסח בסוגריים מרובעים.

על מנורת המאור

• נפש יהודה – פירוש לספר מנורת המאור של המהר"י אבוהב, נדפס בשנת ה'ת"ס. הספר נקרא על שם אחיו הגדול רבי אריה יהודה שנפטר בצעירותו ולא השאיר אחריו צאצאים.

חיבור זה נכתב בחפזה והגהתו לא התאפשרה. בשנת ה'תפ"א הדפיסו ברשותו את הספר שנית בעיר אופנבך, אך לטענת רבי משה הוסיפו בו שיבושים על הקיימים. לאחר שנה בה'תפ"ב הדפיס שוב רבי משה בעצמו בבית הדפוס שברשותו, והעיד כי זו מהדורה מתוקנת בה סוקלו כל השיבושים. בהמשך נדפס הספר עשרות פעמים במהדורות שונות, ותפוצתו התרחבה עד תימן.

• תרגום הספר מנורת המאור לשפת היידיש - נדפס בשנת ה'תס"א. בהקדמתו הוא מתפלמס עם חכמי דורו על הסתייגותם לתרגום ספרי קודש לשפות זרות, לטענת רבי משה הדבר רק מועיל ומעתה יוכלו לעסוק בתורה גם המון העם.
• שבע פתילות – קיצור לספר מנורת המאור, נדפס בשנת ה'תפ"א. ובסודילקוב בשנת ה'תקצ"ו. בשונה מקיצורים אחרים שיצאו לספר, בקיצור זה לא השמיט מדברי המחבר כלל. בהקדמה לספר מסביר המחבר כי מטרת הספר להקל על הלומד מוסר שיוכל ללמוד בשטף ללא הפסקות במאמרי חז"ל המצריכים עיון, כמו כן תועלתו למי שכבר למדו, שיוכל לשנן את הספר מתוכו. הספר מעוטר בהסכמתו של רבי אברהם ר"ב אב"ד קהילת האשכנזים באמסטרדם.

לטענת הרב אברהם רבינוביץ, פירוש "נפש יהודה" הפך את הספר מנורת המאור לספר מוסר שימושי, ותרגומו הנגישו גם להמון העם.

לקריאה נוספת

• משה נחום צובל, "משפחת סופרים", בתוך: סיני חלק ח' עמ' רצט, ירושלים תש"א.