משה הדרעי
רבי משה הדרעי (או: משה דרעי), פעל בעיר פאס שבמרוקו, בשנות העשרים של המאה ה-12. חזה חזיון שווא אודות בואו הקרוב של המשיח. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל ושם נפטר.
ביוגרפיה
מוצאו של רבי משה דרעי מדרעא שבמרוקו. מדרעא נסע לאלאנדלוס והיה לתלמידו של רבי יוסף מיגאש.[1]
הובלה של התעוררות משיחית בפאס
בשנת 1125 שהה בפאס ועורר את בני הקהילה על בואו הקרוב של המשיח. בדבריו גרם לתסיסה משיחית בקרב היהודים בפאס ואמונתם בדבריו גרמה לנזקים כבדים. על כך סיפר הרמב"ם באיגרת תימן בנוסחה המקוצר: ”וכמו כן עמד איש אחד במערב במדינת פאס, היום ארבעים ושמונה שנה, ואמר שהוא מבשר ושלוחו של משיח, ואמר שבאותה שנה יגלה, ולא יצא דברו לאור, והתחדשו לישראל בגללו צרות. והודיעני הדבר הזה מי שהיה מצוי בכל.”
לדברי החוקר חיים זאב הירשברג, יש לראות את הנוסח המקורי של איגרת תימן בגרסתה המורחבת,[2] בה מרחיב הרמב"ם על המאורע:
אבל מה שנספר עתה ידוע לנו לאמת, ותהינו על דיוקה, מפני שהדבר אירע לפני זמן קרוב.
איש חסיד ונעלה, אחד מחכמי ישראל, הנודע בשמו מר משה דרעי. בא מדרעא לארץ אנדלוס ללמוד תורה מרבי יוסף הלוי ז"ל אבן מיגאש, אשר שמעו הטוב הגיע אליך. מר משה שב אחרי כן למרכז ארץ המערב, היינו עיר פאס, והעם התקבץ אליו מפני חסידותו, מעלתו ותורתו. הוא הודיע להם שהמשיח נתגלה ושה' הודיע לו את זה בחלום. אבל לא החזיק את עצמו למשיח כמשוגע הנ"ל, הוא רק טען שהמשיח כבר הופיע. העם נהר אחריו והאמין לדבריו, ואדוני אבי ז"ל, השתדל למנוע את העם מלכת אחריו... וכמעט כולם הלכו את מר משה ז"ל, אחרי כן התחיל לנבא דברים שנתקיימו לנכון... אמר להם שהמשיח יופיע בליל פסח וייעץ להם למכור את כל נכסיהם ולהגדיל חובות אצל המוסלמים - לקנות מהם כל דבר ששווה דינר אחר בעד ששה דינרים... כי אחרי פסח לא יראו אותם לעולם. כשהגיע הפסח וכלום לא אירע גוועו האנשים ברעב, מפני שמכרו כל נכסיהם. וגם החובות עלו והגדילו עליהם. הדבר נודע לגוים ולעבדיהם, והאיש הזה היה נהרג על ידיהם לו מצאו אותו. ארץ ישמעאל לא יכלה עוד לשאת אותו, ובכך הלך לא"י ומת שם. יהיה זכרו ברוך.— איגרת תימן, עמ' נג, בני ברק, תשנ"ג.
לדברי הירשברג, קבלת דבריו של רבי משה באה על רקע מסעו של מוחמד אבן תומרת בפאס ובערים אחרות במגרב, שנים קודם לכן, במהלכו ניהל וויכוחים תאולוגים כנגד השיטות השולטות באסלאם של אותה התקופה והביא לתבוסתן. מצב זה הביא לחיזוק תקוותם של היהודים לגאולה ולבואו הקרוב של המשיח. לדבריו, הכזבת נבואותיו של רבי משה הביאה להפקעת קרקעות מיהודים לצורך בניית מסגדים, שנים אחדות לאחר מכן, והיוותה חיזוק לאל-מוואחידון בביצוע הפרעות ביהודים כעשרים שנה לאחר מכן.[2]
בארץ ישראל
כאמור, רמב"ם מסר כי רבי משה נמלט לארץ ישראל. בבואו לארץ ישראל נתקל בהבדלי המנהגים שבין המגרב לארץ ישראל בעניין סדר הפרשיות בתפילין. לאחר שחקר את הנושא הגיע למסקנה כי האמת עם השיטה הנהוגה בארץ, ומשום כך השליך את תפיליו הקודמים ועשה תפילין לפי מנהג הישראלי. הרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל הביא עובדה זאת כראיה שהשיטה הישראלית שרווחה אז היא הנכונה.[3]
כאמור בדברי הרמב"ם, רבי משה נפטר בארץ ישראל.
לקריאה נוספת
- יעקב מאן, "התנועות המשיחיות בימי מסעי-הצלב הראשונים", בתוך: התקופה כד, עמ' 335 - 358, תרפ"ח.
- חיים זאב הירשברג, תולדות היהודים באפריקה הצפונית ב, עמ' 86 - 89, ירושלים, תשכ"ה.
- הרב יצחק שילת, אגרות הרמב"ם, עמ' קסד ואילך, ירושלים, תשנ"ה.
קישורים חיצוניים
- יעקב משה טולידאנו, נר המערב עמ' 26, באתר היברובוקס
- משה דוד גאון, יהודי המזרח בא"י, ב, עמ' 25, באתר היברובוקס
- חיים זאב הירשברג, "מקומה של אפריקה הצפונית בתקופת הגאונים", בתוך: חורב, יג, עמ' 103, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ ראו להלן בציטוט מ"איגרת תימן".
- ^ 2.0 2.1 2.2 ראו: חיים זאב הירשברג, בפרק: קישורים חיצוניים.
- ^ ראו: רבימשה בן מימון, תשובות הרמב"ם, חלק ב, עמ' 543, באתר היברובוקס. אודות הסברה שמדובר באותו רבי משה דרעי המוכר מאיגרת תימן, ראו עוד בהערה[2] ואצל הירשברג ושילת בפרק "לקריאה נוספת".
36412295משה הדרעי