משה בתרון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה בתרון
משה בתרון, נס ציונה, 1961

משה דוד בִּתרון (Moshe D. Bitron, לשעבר ולדהורן, Waldhorn;‏ 17 בינואר 1920, אלטונה, גרמניה – 21 במאי 1992, תל אביב) היה כימאי פיזיקלי ישראלי, מקימה של המחלקה לכימיה פיזיקלית במכון הביולוגי בנס ציונה ועמד בראשה עד לשנת 1975, פרופ' בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, זוכה פרס ביטחון ישראל ב-1967, יושב ראש הוועדה המייעצת לבטיחות גרעינית (בטג"ר) בשנים 1975–1977 ויושב ראש הוועדה לחקר זיהום האוויר בישראל בשנים 1972–1973.

ביוגרפיה

משה בתרון נולד באלטונה, פרבר של העיר המבורג בגרמניה. הוריו היגרו מספר שנים קודם לכן מהעיר סטניסלבוב שבגליציה המזרחית, האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום איוונו-פרנקיבסק באוקראינה). בצעירותו למד בהמבורג בבית הספר היהודי "תלמוד תורה" (גר'), ששילב לימודי דת יחד עם מדעים, שפות, אומנויות וספורט. עם סיום לימודיו התיכוניים ב-1937 ואף על פי שהנאצים כבר שלטו בגרמניה, התקבל ללימודי כימיה ומדעים באוניברסיטת המבורג ולמד שם שלושה סמסטרים עד שסולק מהאוניברסיטה בשל יהדותו.

באוקטובר 1938, בשל היות המשפחה בעלת נתינות פולנית, גורש יחד עם הוריו על ידי השלטונות לזבונשין, עיירת הגבול בין פולין וגרמניה, שם שהו בתנאים קשים כפליטים במשך כ-9 חודשים. בשל הצטיינותו בלימודים הצליח לקבל מלגה מקרן הברון רוטשילד ללימודי כימיה באוניברסיטה העברית וכן סרטיפיקאט לעלייה לארץ ישראל המנדטורית. באוגוסט 1939, שבועיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הגיע לארץ ישראל.

ב-1946 השלים את לימודי התואר השני שלו בכימיה פיזיקלית באוניברסיטה העברית, בהנחייתו של פרופ' לדיסלאוס פרקש. במהלך לימודיו, יצא למשך שנתיים ככימאי למעבדות הנפט של חברת APOC הבריטית (בשנות האלפיים, חברת הנפט הלאומית האיראנית) באבאדאן שבאיראן, מטעם חברת "סולל בונה". עם סיום התואר השני, החל מיד בלימודיו לדוקטורט.

בתרון היה בין המצטרפים לתא הירושלמי של "מחלקת המדע" של ההגנה, שהפך בהמשך לחיל המדע (חמ"ד). במסגרת פעילותו כקצין בחמ"ד במהלך מלחמת השחרור, עסק בפיתוח אמצעי לחימה והשתתף בין השאר בקרב הקסטל, שם נפצע ואושפז בבי"ח הדסה. עם סיום המלחמה, היה בין המדענים הישראלים הראשונים שנשלחו, מטעם מדינת ישראל, להשתלמויות במדינות אחרות. הוא שהה מספר חודשים ב-MIT, בחברת שני מדענים ישראלים נוספים.[1]

המשיך במגוון תפקידים בחיל המדע ואחר כך באגף המחקר והתיכון (אמ"ת) שבמסגרת משרד הביטחון (שהפך ב-1958 ל"רפאל"), ביניהם ניהול מכון 1 בגבעה. ב-1953 סיים את עבודת הדוקטורט שלו בכימיה פיזיקלית באונ' העברית, בהנחייתו של פרופ' אפרים קציר, שנושאה היה "פיזור ואיוד נוזלים על ידי ריסוסם בזרמי גז"[2] ומספר חודשים מאוחר יותר יצא לפוסט דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שם השתלם במחלקה לכימיה והנדסה כימית.

בתרון הצטרף לאחר שובו לצוות המכון הביולוגי בנס ציונה והקים שם את המחלקה לכימיה-פיזיקלית, בראשה עמד עד לשנת 1975. מרביתם המכריע של מחקריו לא פורסמו.

תפקידים נוספים ופרס ביטחון ישראל

במסגרת פעילותו המדעית, מילא בתרון עוד מספר תפקידים ציבוריים ואחרים:

  • יושב ראש הוועדה המייעצת לבטיחות גרעינית (בטג"ר)[3][4] - הוועדה הממונה על ידי ראש הממשלה ומייעצת לו ולראש הוועדה לאנרגיה אטומית בנושאי בטיחות כורים. בתרון שימש כחבר בוועדת הבטג"ר מיום הקמתה ועד 1991, וכן מונה על ידי ראש הממשלה יצחק רבין לשמש כיושב ראשה בין השנים 1975–1977
  • קבלת פרס ביטחון ישראל בשנת 1967 – בתרון היה בצוות של מקבלי הפרס בשנת 1967 ש"עסק בפיתוחים הקשורים באלקטרומכניקה"[5]
  • יו"ר הוועדה לחקר זיהום האוויר בישראל – ועדה ציבורית-מקצועית חלוצית בתחום חקר זיהום האוויר בישראל, שהוקמה כוועדת משנה של המועצה הלאומית למחקר ופיתוח ופעלה בסיוע של ה"שרות לשמירת איכות הסביבה" בראשותו של אורי מרינוב (גרסה מוקדמת של המשרד להגנת הסביבה). בתרון היה יו"ר הוועדה בשנים 1972–1973. הדו"ח שפרסמה הוועדה, שהופק גם הוא בחסות המועצה הלאומית למחקר ופיתוח, היה בסיס לדיון שהתקיים בכנסת בנושא בהשתתפות שר הבריאות וכן להמלצות שעל פיהן פעל השירות לשמירת איכות הסביבה.[6][7]
  • פרופסור בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב – בתרון קיבל מינוי כפרופסור בפקולטה ביוני 1970 והעביר סמינרים לתארים מתקדמים בחוג לפיזיולוגיה ופרמקולוגיה בנושאים של טוקסיקולוגיה סביבתית ותעשייתית, שהיה תחום אקדמי חדשני וייחודי באותה עת. כמו כן, שימש בחלק מהתקופה חבר מועצת הפקולטה. סיים את פעילותו בפקולטה ב-1975[8][9]
  • גשם מלאכותי – היה מעורב בהקמת "ועדת המטר המלאכותי" עוד בתחילת שנות ה-50 על פי הנחיית בן-גוריון. ועדה זו, שפעלה שנים רבות, בנתה יכולות להגברת הורדת הגשמים באמצעות זריעת עננים ביודיד הכסף.[10][11][12]

בתרון התגורר בתל אביב. היה נשוי לאביבה חרי. לזוג שני בנים.

רשימה חלקית של מאמרים שפרסם

  • פיזור ואיוד נוזלים על ידי ריסוסם בזרמי גז, דיסרטציה לעבודת הדוקטורט באוניברסיטה העברית, הספרייה הלאומית, 1954.
  • "אוירוסולים", מדע - עיתון מדעי לכל, בעריכת אפרים קצ'לסקי (קציר), יולי 1957, 21–28.
  • "מהירות התהוות של נבטים בתוך אדים רוויים ביותר", קובץ מאמרים ורשימות לזכר ל. פרקש, עמודים 44–46, ירושלים 1953.
  • Pyrolysis of Iraqi Naphta in the Vapor Phase, M.Sc. Thesis, Hebrew University, Jerusalem, 1944
  • Optical Methods for Measuring Particle Size in Aerosols, in, Symposium on Artificial Rain, D. Zehavy Editor, pp.10-12, Ministry of Agriculture, Hakirya 1951[13]
  • "Problems of Laboratory Research on Artificial Rain", Bulletin of the Research Council of Israel, Volume 2, p. 292, 1952
  • "1955 ,Atomization of Liquids by Supersonic Air Jets", Industrial and Engineering Chemistry, Volume 47, pp.23-28[14]
  • Particle Size Distribution Measurements with Electronic Instrumentation Based upon Light Scattering, Technical Report, U.S. Office of Naval Research, Contract No. ONR 222-12, 53 pages, 1956 (together with C.T. O'Konski and W.I. Higuchi)[15]
  • Light Scattering Instrumentation for Particle Size Measurements, in, Symposium on Particle Size Measurement, ASTM Special Technical Publication No. 234, pp. 180-206, 1959 (together with C.T. O'Konski and W.I. Higuchi)[16]
  • "Photographic Method for Determining the Spread Factor of Droplets on Slides", Journal of Colloid and Interface Science, Volume 23, pp. 140-153, 1967 (together with M. Lotan and G. Ailam)[17]
  • "Ultraviolet Spectrophotometric Determination of Mixture of n-Hexyl Salicylate and Salicylic Acid in Propylene Glycol", Analytica Chimica Acta, Volume 38, pp. 507-516, 1967 (together with Y. Suzin)[18]
  • "Delayed Mortality of Mice Following Inhalation of Acute Doses of CH2O, SO2, Cl2 and Br2", American Industrial Hygiene Association Journal, Volume 39, pp. 129 - 138, February 1978 (together with Ephraim F. Aharonson)[19]

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ "First Israeli Students", ב-Boston Post מ-20 יולי 1949 וגם "MIT Scholarships for Hebrew University Graduates" ב-The Sydney Jewish News, 2 ספטמבר 1949, עמ' 5
  2. ^ משה דוד בתרון, פיזור ואיוד נוזלים ע"י ריסוסם בזרמי גז, באתר הספריה הלאומית, ‏1954
  3. ^ מונתה ועדה מייעצת לבטיחות גרעינית, דבר, 29 בדצמבר 1975
  4. ^ ילקוט הפרסומים מס' 2176: מינוי וועדה מייעצת לבטיחות גרעינית, עמ' 750, 18 בדצמבר 1975; במאגר נבו
  5. ^ מוניה מ. מרדור, רפאל - בנתיבי המחקר והפיתוח לביטחון ישראל, משרד הבטחון - ההוצאה לאור, 1981, עמ' 375
  6. ^ דו"ח הוועדה לחקר זיהום האוויר בישראל, ירושלים: המועצה הלאומית למחקר ופיתוח והשירות לשמירת איכות הסביבה, יולי 1975
  7. ^ דברי הכנסת - מושב שלישי (עמ' 1366-1367), ‏26–28 ינואר 1976
  8. ^ אוניברסיטת תל-אביב הפקולטה לרפואה, ידיעון תשל"ב, 1971, עמ' 47
  9. ^ אוניברסיטת תל-אביב הפקולטה לרפואה, ידיעון תשל"ג, 1972, עמ' 9, 56
  10. ^ עיתון הבקר, מתקדמים הנסיונות בהורדת גשם מלאכותי בישראל, ‏25 ינואר 1951
  11. ^ Bitron, Moshe, Optical Methods for Measuring Particle Size in Aerosols, Symposium on Artificial Rain, 1951, עמ' 10–12
  12. ^ מוניה מ. מרדור, שם, עמ' 103–104
  13. ^ Optical Methods for Measuring Particle Size in Aerosols, ‏נלקח ב-13 בספטמבר 2021
  14. ^ Atomization of Liquids by Supersonic Air Jets, ‏נלקח ב-13 בספטמבר 2021
  15. ^ Particle Size Distribution Measurements with Electronic Instrumentation, ‏נלקח ב-13 בספטמבר 2021
  16. ^ Light Scattering Instrumentation for Particle Size Measurements, ‏נלקח ב-13 בספטמבר 2021
  17. ^ Photographic Method for Determining the Spread Facto, ‏נלקח ב-13 בספטמבר 2021
  18. ^ Ultraviolet Spectrophotometric Determination, ‏נלקח ב-13 בספטמבר 2021
  19. ^ Delayed Mortality of Mice Following Inhalation, ‏נלקח ב-13 בספטמבר 2021
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32280677משה בתרון

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=משה_בתרון&oldid=1851126"