מרק אלטן
מרק יוזף אלטן (בפולנית: Marek Józef Alten, באנגלית: Mark Alten; 1883–1942) היה עורך דין פעיל חברתי ופעיל ציוני יהודי. היה סגן יושב ראש היודנראט ולאחר מכן נשיא היודנראט בגטו לובלין.
נעוריו ושירותו הצבאי
מרק יוזף אלטן נולד ב-22 בדצמבר 1883 בזולוצ'יב בגליציה, בנו של ג'קוב ורבקה. בוגר בית הספר התיכון בלבוב, כאשר סיים את לימודי בלבוב ובווינה השלים תואר דוקטור למשפטים באוניברסיטת יאן קז'ימייז בלבוב. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, מונה לצבא האוסטרו-הונגרי שבו שירת עד נובמבר 1918. על אלטן הוטל לשרת בחיל השיפוט בחזיתות האלבניות, האיטלקית והפולנית, כהוקרה להקרבתו הוא הועלה לדרגת סגן שני ועוטר בצלב הזהב של חיל. לאחר פיטוריו התגורר בלובלין, שם פתח משרד עורכי דין, אותו ניהל עד פרוץ המלחמה. לאחר מכן, התגורר בעיר עם אשתו דורה.[1]
פעילויות ציבוריות ופוליטיות
בעקבות תמיכתו בפיתוח מלאכת יד וחקלאות יהודית, היה אלטן יו"ר הארגון לפיתוח מלאכה תעשייתית וחקלאות בקרב האוכלוסייה היהודית בלובלין בפולין (אורט). פעילותו של אלטן הייתה למען הקהילה היהודית הדתית (GW), בה שימש בהתחלה בתפקיד המזכיר.
עוד לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא היה מעורב בפעילות פטריוטית, בשנת 1908 הצטרף לחברת ההתעמלות הפולנית "סוקול" בדולינה.
ב-1919 הוקמה התנועה הציונית שאיחדה ארגונים שונים, התנועה פעלה בעקבות עקרונות עיקריים (לפי דעתם) עקרון הציונות הסוציאליסטית ואיחדה ארגוני נוער כגון: השומר הלאומי, החלוץ, ברית טרומפלדור, ברית החיל והחלוץ הצעיר. בשנת 1920 אלטן הצטרף לתנועה הציונית עקב ביקורו של אברהם פודלישבסקי ויצחק גרינבוים, ב-1923 התקדם אלטן ממזכיר הקהילה היהודית הדתית (GW) לחבר מועצה ולקח חלק ניכר בהתנהלותם.
כחלק מהתגוררותו בלובלין הצטרף אל ועד הקהילה של לובלין בשנת 1928, ועד הקהילה כלל אז 23 אנשים.
אלטן היה חלק מוועד הקהילה הישן אשר התקיים בין השנים 1928–1932, ועסק בניהול התקציב של לובלין (חוץ מהתקציב הצבאי), לרוב התעסקו בגביית מיסים וחלוקתם בהתאם למצב הכלכלי. בנוסף לכך, יכול היה לקבוע את חובותיהם של אלו אשר לא שילמו. במארס 1929, בישיבה בנושא ניהול התקציב לשנת 1929, אלטן הציע להכניס סעיף חדש לסדר היום בדבר פתיחת בתי ספר מקצועיים. הצעתו התקבלה.
בסוף 1932 נערכו בחירות לראש חברי ועד הקהילה, בבחירות אלה נבחר ברוב קולות עורך הדין א. לוינסון, יהודי מתבולל שלא היה עד כה פעיל בחיים הציבוריים. כעבור זמן קצר התפטר ממשרתו ותפס את מקומו שלמה הלברשטדט, אשר החל בחלוקה מחודשת ויעילה יותר של עבודות בין חברי הוועדה. ובכך גרם לראורגניזציה (ארגון מחדש) מקיפה של ועד הקהילה וקרא לה הקהילה החדשה של לובלין. ועד הקהילה כלל חמישה נציגים מהרשימה הציונית וביניהם ד"ר מרק אלטן שהיה סגנו של הלברשטדט. מאז החלו לדאוג יותר לבתי היתומים והגנים, חלוקת התקציב השתנתה לחלוקה שווה בין התקציב הביטחוני לציבורי. ובנוסף לכך עודדו נציגים של המועצה להתנדב במוסדות חינוכיים אשר זקוקים למשאבי אנוש.[2]
עד לפרוץ המלחמה לא הופסקו פעולות ועד הקהילה להפך, אף על פי שמצבה הכספי היה רחוק ממשביע רצון השתדלו וראו את עיקר תפקידם בהקלת גורלם של הפליטים, על ידי הספקת מחסה ומזון.
בספטמבר 1939 הפך לחבר במאבטח האזרחי של העיר לובלין. עקב סגירת ועד הקהילה של לובלין בגלל האנטישמיות. בנוסף לכך, מרק אלטן התחייב לדאוג לקורת גג ליהודי לובלין אשר בתיהם נהרסו בהפצצות.
פעילותו ביודנראט
ב-25 בינואר 1940 שונה מעמדו של הוועד, והוא הפך רשמית ליודנראט בן 24 חברים. לשינוי במעמד כמעט שלא נלוו שינויים אישיים, והיו בו חברים שהשתייכו לפני המלחמה למפלגות שונות, מאגודת ישראל עד הבונד. היודנראט המשיך במדיניות הוועד: הוא בנה רשת ענפה של מוסדות סעד ומטבחי ציבור, הקדיש תשומת-לב מיוחדת להקמת בתי-יתומים ומוסדות לילדים עזובים, והשקיע מאמצים רבים בתחום הבריאות. אך, החרפת מדיניות הגרמנים כלפי היהודים צמצמה את אפשרויות היודנראט לתמרן בין מילוי דרישות הגרמנים ובין הטיפול בבעיות חיוניות של הקהילה.[3]
מתחילת עבודתו של אלטן ביודנראט, היה חבר בנשיאות שהייתה גוף המבצע של המועצה. בראש היודנראט עמד המהנדס הנריק בקר, בסוף ינואר 1940 נבחר אלטן שהיווה דמות מרכזית ביודנראט לסגן יושב-הראש. את תפקיד זה מילא עד סוף מרץ 1942. בנוסף לכך, בסוף 1940 הוא נכנס לתפקיד היועץ לעזרה עצמית חברתית יהודית לראש מחוז לובלין.
ב-31 במרס 1942, הקטינו הגרמנים את מספר חברי היודנראט מ-24 ל-12. אחדים מחברי היודנראט שלא נכללו בהרכבו החדש שולחו אף הם להשמדה מתוכם גם הנשיא הנריק בקר שנשלח למחנה ההשמדה בלז'ץ. לאחר מכן, אלטן מונה ליושב ראש היודנראט המצומצם. בעקבות כך, היה פעיל בוועדה למשכורות לחברי מועצה, ובמהלך חיסול גטו פודזמזץ השתתף בעבודתה של הוועדה להפרדת ג'-אוויסיי. הערכת התנהגותם של חברי היודנראט, ושל ד"ר אלטן כדמות מרכזית בו, אינה אחידה, ובצד הערכות המגלות הבנה למדיניותו של היודנראט והמבליטות את מאמציו לעשות למען הקהילה, ישנן עדויות המבקרות את היודנראט על ניתוק מבני הקהילה, על התנשאות אישית ועל כניעה לדרישות הגרמנים. בכל תקופת גטו לובלין, עם הפסקה קצרה בתחילת אפריל 1942, פיקח אלטן גם על שירות המסדרים היהודי 1 .[1]
בגטו מיידן טטרסקי
לאחר שהועברו הוא ואשתו לגטו שנותר במיידן טטרסקי, הוא ואשתו גרו באול. מיידנק 26 או 34. ככל הנראה בגלל אכלוס יתר הם נאלצו לחלוק את הדירה עם דייר משנה.
המשיך אלטן לעמוד בראש היודנראט. כיהן אלטן בראש היודנראט עד 9 בנובמבר 1942, אז משטרת הביטחון הגרמנית חיסלה את הגטו במיידן טטרסקי.[4] אלטן נורה בגטו על ידי אחד מקציני האס אס בפיקוד.[1]
לקריאה נוספת
- לני יחיל, כרך ראשון, "השואה", גורל יהודי אירופה 1932–1945 .
קישורים חיצוניים
- (Marek Józef Alten (1883–1942
- בקשה לעזרה שהוגשה למרק אלטן, ארכיון בית לוחמי הגטאות
- תמונה, ארכיון בית לוחמי הגטאות
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Jakub Chielielski, Marek Józef Alten (1883–1942), Ośrodek „Brama Grodzka ‐ Teatr NN”
- ^ נחמן בלומנטל, תעודות מגטו לובלין - יודנראט ללא דרך, יד ושם, 1967, עמ' 372-381
- ^ לובלין (Lublin), באתר יד ושם
- ^ על גטו מיידן טטרסקי באתר יד ושם
31418361מרק אלטן