מרצל ברייטפלד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרצל ברייטפלד
Breitfeld Marcell

מרצל ברייטפלד בשמו המלא מרצל משה ברייטפלדהונגרית: Breitfeld Marcell;‏ פרמישלן, 9 בפברואר 1888בואנוס איירס, 1959) היה אמן פרוות, יצרן וסוחר פרוות, יצרן דגמי בדים יהודי-הונגרי. ברייטפלד היה מגדולי הפרוונים בממלכת הונגריה וממובילי תעשיית הפרוות והאופנה הקשורה אליה בין שתי מלחמות העולם.

ביוגרפיה

ראשית דרכו

מרצל ברייטפלד נולד במשפחה יהודית כבנם של יעקב ברייטפלד ושל חיה'לה ברוך. כבר בספטמבר 1911 (בגיל 23!) זכה במדליית כסף בתערוכת האופנה של תעשיית הפרוות (שאורגנה על ידי האגודה הלאומית של אמני הפרוות ההונגרית) בוויגדו של פשט (ויגאדו פירושו מקום של שמחה והוא אולם הקונצרטים השני בגודלו בבודפשט, הממוקם על הגדה המזרחית של הדנובה). במחצית הראשונה של מאי 1912, הוא קיבל רישיון עסק לייצור ויחד עם פאל וייצנר פתח חנות חייטות לנשים ברחוב ואצי 21. ב-26 בפברואר 1914 נשא לאישה את טילי, בתם של אדולף בראק ושל עמליה זינגר.[1] [2]

כתובת העסק המשתנה

חנויותיו (אולי כמה) נשאו כתובות שונות בספרי הטלפונים של בודפשט אך כולן בקרבה ובמרכז היוקרתי של בודפשט:

  • ספר הכתובות משנת 1916 מדובר ברחוב קורונה 1 ככתובת בית העסק המוזכר גם בתעודות המשלוח
  • בשנות ה-20 הכתובת היא רחוב ואצי 10 (מופיעה בין הכתובות לראשונה בפנקס הכתובות משנת 1922)
  • במקביל, שיפץ ברייטפלד מקום החדש במספר 21 בשנת 1924
  • משנות ה-30 מופיע גם המספר 14 (דירתו הייתה אז בסמוך)
  • מ-1933 רק מספר זה (14) מופיע בפנקסי הכתובות והטלפונים
  • אזכורו האחרון של בית העסק הוא מ-1946

בשנת 1917 בחרו חברי הנהלת אגודת תעשיית הפרוות בברייטפלד כחבר חליף ובשנת 1932 היה כבר נשיא האגודה של היצרנים. הוא תרם פעמים רבות לצדקה, ערך באופן קבוע תצוגות אופנה, קיים מבצעי הנחות עונתיות, ואת בגדיו פרסמו ולבשו במגזין האופנה רביו.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנות ה-20 של המאה ה-20, הוא תבע מספר פעמים לקוחות, כנראה בשל אי תשלום חוב בתקופה הסוערת של המלחמה.

מלחמת העולם השנייה

בגלל מוצאו היהודי, הוא הושפע לרעה מהחוקים היהודיים משנת 1938 ואילך. ב-1943 היה חבר במועצה הנשיאותית של "פעולת הסיוע הלאומית ליהודי הונגריה". בשנת 1944, הוא ומשפחתו גורשו למחנה הריכוז ברגן בלזן, לאחר 7 חודשים שוחררו ב-7 בדצמבר 1944 בעזרתו של ישראל קסטנר.[3] הם הצליחו להגיע לשווייץ בשיתוף וסיוע הג'וינט (American Jewish Joint Distribution Committee ), העיתון "עתיד הונגרי" (Hungarian Daily Journal) בגיליונו מ-28 בדצמבר 1944 פירט את היהודים שחולצו לשווייץ ברכבת קסטנר וברייטפלד ומשפחתו נמצאים ביניהם. הם נשארו בשווייץ עד 1945. בנובמבר 1945 הוא פרסם שוב את עסקיו בכותרת "שוב".

לאחר המלחמה ברייטפלד היגר לסטוקהולם, וב-1948 פורסם עליו מאמר בהונגריה בנימה סוציאליסטית, אך הוא עדיין היה רשום במדריך הטלפונים ההונגרי של 1948 ועדיין פרסם מודעות מכירה בדצמבר אותה השנה. בימים הראשונים של ינואר 1949 פרסם מודעה המכילה את כל המלאי שלו, אותו פרסם במבצע זול עוד יותר בסוף אותו החודש. המודעות האחרונות בעיתון הן ממאי 1949. ב-1949 עבר לניו יורק וב-1953 לבואנוס איירס, שם נפטר ב-1959.[4] [5]

החברה (ככל הנראה באותה תקופה רק שמו היה ברייטפלד, אבל כבר לא הייתה בבעלותו) הולאמה לאחר מרץ 1948, ותעשיית העורות והפרוות עברה לשליטת המדינה באביב 1948. מנהלת תעשיית העורות, או הנהלת תעשיית הפרוות הוקמה, באוגוסט 1948.

גלריית תמונות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest II. kerületi polgári házassági akv. 163/1914. folyószáma alatt". נבדק ב-2022-07-28.
  2. ^ Brak Tilli, másképp Brak Matild
  3. ^ "Kasztner Memorial Site". www.kasztnermemorial.com. נבדק ב-2022-07-27.
  4. ^ "(91.) 2018: THREE WWW-SOURCES OF THE MARCEL BREITFELT CASE :". Referat & citat = European contemporary history & policy: * Raoul Wallenberg (בשוודית). 2018-01-05. נבדק ב-2022-07-27.
  5. ^ https://www.crt-ii.org/_awards/_apdfs/Breitfeld_Marcel.pdf
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36082071מרצל ברייטפלד