מרמריי

מרמריי (בטורקית: Marmaray) היא מנהרת רכבת תת-קרקעית מתחת לערים איסטנבול ואיסקידר, שמקשרת את הגדה האסייתית עם הגדה האירופית של הבוספורוס בטורקיה. שמו של המיזם בא מהלחם המילים הטורקיות לים השיש (Marmara) ופס רכבת (Ray). המנהרה נפתחה לתנועה ב-29 באוקטובר 2013.

היסטוריה

הרעיון לחפור מנהרה מתחת לבוספורוס הועלה כבר בשנת 1860, אך בשל עומקו של המצר הדבר לא היה אפשרי באמצעים הקיימים באותה עת, והתוכנית לבשה צורה של מעין גשר תת-ימי. ב-1902 הועלה הרעיון של הנחת מנהרה על קרקעית המצר כפי שנעשה במנהרת הרכבת במישיגן שנפתחה ב-1910. בשל התפתחותה המהירה של העיר, שוב עלה הנושא לדיון בשנות ה-80 של המאה ה-20, וב-1987 פורסמה תוכנית פרטנית. ב-1998 התקבלה ההחלטה הסופית להקים את המנהרה, ושנה לאחר מכן החל גיוס הכספים לשם הוצאתו של המיזם אל הפועל. חפירת המנהרה החלה במאי 2004 והסתיימה ב-2008. המנהרה נפתחה לתנועה ב-28 באוקטובר 2013 לאחר עיכובים רבים, שנבעו בחלקם ממציאת כ-40,000 פריטים ארכאולוגיים בעלי ערך, ובכלל זה בית קברות לכשלושים אוניות ביזנטיות^[1]. השלמת הפרויקט כולו מתוכננת לשנת 2015, ועלות הפרויקט מוערכת ב-2.5 מיליארד אירו. המממנים העיקריים של הפרויקט היו בנק יפן לשיתוף פעולה בינלאומי, אשר העביר לפרויקט סכום של 735 מיליון אירו, ובנק ההשקעות האירופי.

המיזם

המיזם כולל מנהרה תת-קרקעית באורך של 13.6 ק"מ שתחל בקזליצ'שמה (Kazlıçeşme) שבידיקולה (Yedikule) בצידה המערבי של העיר איסטנבול, תחצה את הבוספורוס ותמשיך עד לאייריליקצ'שמה (Ayrılıkçeşme) בחלקה המזרחי של העיר איסקידר (Üsküdar) באסיה; וכן מסילת רכבת שתונח על פני הקרקע באורך של 63 ק"מ. סך הכול יסלל קו רכבת פרברי באורך של יותר מ-76 ק"מ שיאפשר תנועת רכבות רציפה מגבזה (Gebze) במזרח ועד להלקלי (Halkalı) במערב. לאורך רובו של הקו תסלל מסילת רכבת שלישית כדי לאפשר הסעת 75,000 נוסעים בשעה בכל כיוון (במקום 10,000 כיום), וכן תוחלף מערכת האיתות כדי לאפשר מרווחים של שתי דקות בין רכבת לרכבת. המנהרה מתחת לבוספורוס תהיה באורך של 1,400 מטר, והיא תורכב מ-11 חלקים שישוקעו לעומק של 56 מטר מתחת לפני הים.

לאורך הקו יבנו או יחודשו 40 תחנות רכבת, מהן שלוש תת-קרקעיות:

ביניקפי (Yenikapı) תוקם תחנת רכבת שתקושר אל קו הרכבת הקלה (Hafif Metro) המוביל לנמל התעופה הבינלאומי איסטנבול אטאטורק, ואל קו הרכבת התחתית שיוביל לצפונה של העיר. יניקפי תהפוך לתחנה העמוסה בעיר.
בסירקג'י (Sirkeci) תוקם תחנה תת-קרקעית שתחליף את תחנת הרכבת הקטנה והמיושנת המשמשת כיום כנקודת הסיום של קו הרכבת המוביל מהעיר לאירופה. בתחנה זו יתאפשר מעבר אל קו החשמלית העובר במקום כבר היום.
תחנה תת-קרקעית נוספת תוקם באיסקידר בצד האסיתי של הבוספורוס, ובה יתאפשר מעבר אל קו הרכבת הנבנה אל דודולו (Dudullu), ואל קו הרכבת הקלה איסקידר-אורמניה (בבניה).

הרציפים בכל התחנות יהיו רציפי אי שאורכם לא יפחת מ-225 מטר ואשר יוכלו לשרת רכבות בנות עשרה קרונות.

זמן הנסיעה בין שני קצות הקו יעמוד על 105 דקות במקום יותר משלוש שעות כיום (כולל זמן ההפלגה במעבורת מסירקג'י להיידרפאשה). חציית הבוספורוס עצמו תארך 4 דקות בלבד, והמהירות המרבית שתותר לאורך הקו תהיה 100 קמ"ש. ההערכה היא כי בשנת 2015 ישתמשו בקו הרכבת מיליון וחצי נוסעים מדי יום ותוך עשר שנים יעלה מספרם ל-1.7 מיליון. חלקה של תחבורת הרכבת בעיר צפוי לגדול מ-3.6% בלבד כיום ל-27.7%, ולהציב את איסטנבול במקום השלישי בעולם בתחום זה אחרי טוקיו וניו יורק.

בטיחות

איסטנבול שוכנת 20 ק"מ בלבד מצפון להעתק צפון אנטוליה, ורעידת האדמה החזקה האחרונה התחוללה לאורכו ב-1999 סמוך לעיר איזמיט, 85 ק"מ בלבד מזרחית לעיר. ניסיון העבר מגלה כי מנהרות כדוגמת מרמריי הממוקמות באזורים מועדים לרעידות אדמה (כמו מנהרת BART בסן פרנסיסקו ומנהרת קובה ביפן), הוכיחו עמידות בעת אירוע סיסמי. בשל כך מושם דגש על עמידה בתקנים אשר יבטיחו את בטיחות המיזם, והמנהרה מתחת לבוספורוס בפרט, בפני רעידות אדמה בעוצמה החזקה ביותר הצפויה באזור.