מריון וולאס דאנלופ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מריון וולאס דאנלופ (באנגלית: Marion Wallace-Dunlop;‏ 22 בדצמבר 1864- 12 בספטמבר 1942) הייתה סופרג'יסטית בריטית מיליטנטית, אמנית, ושובתת הרעב המודרנית הראשונה. מריון וואלאס-דאנלופ נטלה חלק משמעותי במאבק עבור זכות בחירה לנשים, והיה לה תפקיד מרכזי באיגוד הנשים החברתי והפוליטי. היא ידועה בעיקר בשל שביתת הרעב שלה ב-1909.

חיים אישיים

מריון וולאס-דאנלופ נולדה בבטירת לייס (Leys Castle) בעיר אינברנס שבסקוטלנד. היא נולדה לרוברט הנרי וולאס-דאנלופ, פקיד בריטי בבנגל בהודו, ולאשתו השנייה, לוסי דוסון. למריון היו שתי אחיות, מדלין ורוזלינד וואלאס-דאנלופ, שכתבו את הספר "Timely Retreat, or, A Year in Bengal before the Mutinies" שהפך לרב מכר. מריון ומשפחתה עברו ללונדון שבאנגליה, ושם חיה מריון רוב חייה. למרות זאת, מריון נשארה מחוברת לשורשיה הסקוטיים. היא קרויה על שם אשתו של ויליאם וולאס, אביר ופטריוט סקוטי, והחשיבה עצמה כצאצאית של מרגרט קרופורד, אמו.[1] מריון וואלאס-דאנלופ מעולם לא נישאה והולידה ילדים, אך בשנות החמישים לחייה אימצה ילדה מסארי, חבל מגוריה. ב-1928, כשאמלין פנקהרסט מתה, מריון דאגה לבתה המאומצת מרי. מריון וואלאס-דאנלופ נפטרה ב-12 בספטמבר 1942, בבית אבות בגילדפורד, בירת סארי.[2]

סופרג'יזם

מריון וואלאס-דאנלופ הצטרפה לתנועה הסופרג'יסטית כבר ב-1900 ומיד התחברה לאגף המיליטנטי שבתנועה. מ-1906 עד 1913 הייתה מריון חברה בארגון Fabian Women's Group ודרכו הצטרפה ל"איחוד הנשים החברתי-פוליטי" (Women's Social and Political Union (אנ')).[3] האיחוד נוסד על ידי אמלין פנקהרסט תחת המוטו "מעשים לא מילים". במסגרת פעילותה בארגון וולאס-דאנלופ נשאה נאומים, עיצבה כרזות, יזמה תהלוכות, כתבה סיסמאות על קירות, ואפילו צמה למען שילוב נשים במערכת הפוליטית. בנאום שלה ב-1909 אמרה וואלאס-דאנלופ: "נשים גדלו והבינו את האחריות שלהן לא רק כיחידים, אלא גם כחברים בקהילה גדולה.... הן סוף סוף הכירו בכך שהן חלק בלתי נפרד ממה שאנו מכנים 'המצפון הציבורי'".[4]

ביוני 1908 היא הובילה נשים לפרלמנט הבריטי, שם נעצרה והואשמה ב"הפרעה". חודש אחר כך נשלחה ל בית הסוהר לנשים "'הולווי" (HM Prison Holloway). בבית הסוהר התחברה עם נשים צעירות והנהיגה אותן. בנוסף, היא חיברה יומן המספר על חוויותיה בבית הסוהר.[5] בנובמבר 1908 היא הובילה נשים דרך שורת שוטרים מול בית הנבחרים הבריטי ונשלחה שנית למאסר של חודש בהולווי, שם היא הנהיגה מרד נגד ההתייחסות הלקויה לסופרג'יסטיות בכלא.[6] המאסר השלישי שלה, והמשמעותי ביותר, היה ביולי של 1909 בעקבות העתקת קטע מחוק הזכויות 1689 על קיר ב-St Stephan's Hall. הפעולה עצמה זכתה לכיסוי בעיתונות אותה ארגנה מראש. בשובה לבית הסוהר, מריון פתחה בשביתת רעב עצמאית שנמשכה תשעים ואחת שעות, עד שחרורה, שזכה אף הוא לכיסוי תקשורתי נרחב ואף בינלאומי .[7] אופי הפעולה, מעשה עצמאי לגמרי, אומץ אחר כך כמדיניות של איחוד הנשים החברתי-פוליטי. ב-1910 ו-1911 היא עיצבה תהלוכות יוצאות דופן רבות של איחוד הנשים החברתי-פוליטי. היא הייתה אחת הנשים מאחורי קמפיין שבירת החלונות במשרד הפנים הבריטי, ונשלחה למאסר לשלושה שבועות.[8] בנוסף, כמו סופרג'יסטיות רבות אחרות, מריון נהפכה לצמחונית.[9]

קריירה אמנותית

מריון וואלאס-דאנלופ החלה את לימודיה בפריז בשנות ה-90 של המאה ה-19. לאחר מכן היא חזרה ללונדון ולמדה בבית הספר לאומנויות Slade School of Fine Art (אנ') בלונדון. היא כתבה ואיירה שני ספרי ילדים בשנת 1899: "גן הפירות הקסום" ו-"פיות, גמדים, ותינוקות פרחים", אותו כתבה יחד עם מריון ריווט-קרנק. מריון הציגה את יצירותיה בתערוכות בפריז, במכון המלכותי של גלאזגו לאמנויות ושלוש פעמים באקדמיה המלכותית לאמנויות בין השנים 1902 ו-1905.[10]

בתור אמנית אישה בתקופה האדוארדית בראשית המאה ה-20, לא היו לוולאס-דאנלופ הרבה אפשרויות תעסוקה, והיה לה קשה להיתפס בציבור כאמנית רצינית. ב-1908, אמנויות יפות נעשו אצל וואלאס-דאנלופ פחות משמעותיות מפעולותיה כסופרג'יסטית. מעט אמנים בתחילת המאה ה-20 ציירו עבור מטרות חברתיות, ואמנות שנועדה להיות יפה בלבד נהפכה לחסרת תועלת בעיניה.[11] ניתן לראות את עקרונות הפמיניזם דרך יצירותיה של וואלאס-דאנלופ, למשל בספריה, בהם עודדה העזה ואומץ אצל ילדים, ובמיוחד אצל ילדות. בספרה, "גן הפירות הקסום", מסופר על ילדה שנחושה להגיע לגן הפירות הקסום, אף על פי שהיא סובלת מרעב, אנלוגיה למאבקה של מריון עבור זכות הצבעה לנשים. '"אני נעשית רעבה מאוד" היא אמרה "אני תוהה אם אמות מרעב, ואז לא אגיע לגן בכלל"'.[12] וואלס דאנלופ שילבה אמנות גם בפועלה הסופרג'יסטי, בעיקר ביצירת כרזות לתהלוכות. לכן, ישנן תפיסות שונות ביחס לעבודתה האומנותית- האם יש לשפוט אותה כאמנות יפה או כתעמולה.[13]

שביתת הרעב

Suffragette starves herself out of jail

ביולי 1909, מריון וואלאס-דאנלופ נשלחה למאסר בבית הסוהר "הולווי" בעקבות העתקת קטע מחוק הזכויות 1689 על קיר ב-St Stephan's Hall, המקום בו אושרה מגילת הזכויות. הקטע, "זכותם של הנתינים לעתור למלך וכל תביעה או רדיפה לעתירה זאת אינה חוקית", שימש רבות בפעולות סופרג'יסטיות. היא נעצרה במהלך המעשה ולא השלימה את המשפט, ו זמן קצר לאחר שחרורה, השלימה אותו ונשלחה לכלא. שם, בחמישה ביולי 1909, מריון פתחה בשביתת רעב.[14] היא סירבה לאכול כל ארוחה שהביאו לתא שלה. חברתה הסופרג'יסטית של דאנלופ, אני קני (Annie Kenney (אנ')), מספרת שכשאחד מהסוהרים שאל אותה מה היא תרצה לארוחת הערב, מריון ענתה לו "הנחישות שלי!".[15] לאחר 91 שעות דאנלופ שוחררה בעקבות חשש לבריאותה.

זאת הייתה שביתת הרעב הראשונה שתועדה ופורסמה בתולדות האימפריה הבריטית, ומריון וולאס-דאנלופ הפכה לשובתת הרעב המודרנית הראשונה. שיטות דומות היו קיימות לפני 1909 ברוסיה, אירלנד והודו, אך למען מטרות אחרות ובהקשרים שונים.[16] רבות מחברות איחוד הנשים החברתי-פוליטי טענו שרעיון שביתת הרעב היה המצאתה של וואלאס-דאנלופ. מנגד, יש הטוענים כי היא הושפעה משיטות דומות שהיו קיימות קודם לכן. החידוש של וואלאס-דאנלופ היא השאיפה להשפיע על דעת הקהל והממשל דרך תקשורת המונים. שביתת הרעב שלה משכה תשומת לב עיתונאית והגבירה את הלחץ על הממשלה. במכתב לראש הממשלה של הממלכה המאוחדת, ארתור בלפור, היא כתבה: "הם לעולם לא יוכלו להחזיק אותנו בכלא יותר מכמה ימים, שכן כעת למדנו את כוחנו להרעיב את עצמנו אל מחוץ לכלא, ונשתמש בכוח - אלא אם כן הממשלה מעדיפה לתת לנו למות. עם זאת, אני לא חושבת שאפילו הם יאמצו דרך פעולה שכזו, ולו רק כי מעשה זה לא ישתלם להם מבחינה פוליטית".[17]

שביתת הרעב של מריון וואלאס-דאנלופ הייתה בעלת השפעה רבה. השיטה אומצה למדיניות איחוד הנשים החברתי-פוליטי בפרט, ואצל סופרג'יסטיות בכלל. עד מלחמת העולם הראשונה ב-1914, סופרג'יסטיות יצאו ל-240 שביתות רעב, ובפחות מארבע שנים התבצעה הזנה בכפייה של השובתות ביותר מאלף פעמים שונות.[18] השיטה התפשטה ברחבי העולם, ויותר אנשים אימצו את שביתת הרעב כדי להשפיע על דעת הקהל ועל הממשל, ביניהם נמנים מהאטמה גאנדי וג'יימס קונולי.[19]

לקריאה נוספת

  1. Leah Leneman, “Marion Wallace Dunlop”, Oxford Dictionary of National Biography, 2004., http://www.oxforddnb.com/view/article/56257
  2. Elizabeth Crawford, “The Women's Suffrage Movement: A Reference Guide 1866-1928”, UCL press 1999.
  3. Joseph Lennon, "Fasting for the public: Irish and Indian sources of Marion Wallace Dunlop’s 1909 Hunger strike", Enemies of empire: new perspectives on imperialism Literature and History, Four Courts, Dublin (2007).
  4. Joseph Lennon, "The hunger artist”. Times Literary Supplement 5547 (2009).

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מריון וולאס דאנלופ בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Leah Leneman, Marion Wallace Dunlop, Oxford Dictionary of National Biography, 2004
  2. ^ Leah Leneman, Marion Wallace Dunlop, Oxford Dictionary of National Biography, 2004
  3. ^ Leah Leneman, Marion Wallace Dunlop, Oxford Dictionary of National Biography, 2004
  4. ^ Joseph Lennon, The hunger artist, TLS-THE RIMES LITERARY SUPPLEMENT, 2009
  5. ^ Joseph Lennon, The hunger artist, TLS-THE RIMES LITERARY SUPPLEMENT, 2009
  6. ^ Joseph Lennon, The hunger artist, TLS-THE RIMES LITERARY SUPPLEMENT, 2009
  7. ^ Joseph Lennon, The hunger artist, TLS-THE RIMES LITERARY SUPPLEMENT, 2009
  8. ^ Leah Leneman, Marion Wallace Dunlop, Oxford Dictionary of National Biography, 2004
  9. ^ Elizabeth Crawford, The Woman’s Suffrage Movement: A Reference Guide 1866-1928, UCL press, 1999
  10. ^ Elizabeth Crawford, The Woman’s Suffrage Movement: A Reference Guide 1866-1928, UCL press, 1999
  11. ^ Joseph Lennon, The hunger artist, TLS-THE TIMES LITERARY SUPPLEMENT, 2009
  12. ^ Joseph Lennon, Fasting for the public: Irish and Indian sources of Marion Wallace Dunlop’s 1909 Hunger strike, Enemies of the empire: new perspectives on imperialism Literature and History, Four Courts, 2007
  13. ^ Joseph Lennon, The hunger artist, TLS-THE TIMES LITERARY SUPPLEMENT, 2009
  14. ^ Joseph Lennon, The hunger artist, TLS-THE TIMES LITERARY SUPPLEMENT, 2009
  15. ^ Joseph Lennon, Fasting for the public: Irish and Indian sources of Marion Wallace Dunlop’s 1909 Hunger strike, Enemies of the empire: new perspectives on imperialism Literature and History, Four Courts, 2007
  16. ^ Joseph Lennon, Fasting for the public: Irish and Indian sources of Marion Wallace Dunlop’s 1909 Hunger strike, Enemies of the empire: new perspectives on imperialism Literature and History, Four Courts, 2007
  17. ^ Joseph Lennon, Fasting for the public: Irish and Indian sources of Marion Wallace Dunlop’s 1909 Hunger strike, Enemies of the empire: new perspectives on imperialism Literature and History, Four Courts, 2007
  18. ^ Joseph Lennon, Fasting for the public: Irish and Indian sources of Marion Wallace Dunlop’s 1909 Hunger strike, Enemies of the empire: new perspectives on imperialism Literature and History, Four Courts, 2007
  19. ^ Joseph Lennon, The hunger artist, TLS-THE RIMES LITERARY SUPPLEMENT, 2009


ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "מריון וולאס דאנלופ".
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מריון וולאס דאנלופ31326317Q3849278

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מריון_וולאס_דאנלופ&oldid=2763751"