מריה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (1899–1918)

מריה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה
Великая Княжна Мария Николаевна Романова
לידה	26 ביוני 1899; ארמון פטרהוף, סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	17 ביולי 1918 (בגיל 19); בית איפטייב, יקטרינבורג, הרפובליקה הסובייטית הסוציאל-פדרטיבית של רוסיה
שם מלא	מריה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה
מדינה	האימפריה הרוסית
שושלת בית רומנוב
תואר	הנסיכה הגדולה של רוסיה
כינוי	מאשה
אב	ניקולאי השני, קיסר רוסיה
אם	אלכסנדרה, נסיכת הסן

מריה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (ברוסית Великая Княжна Мария Николаевна Романова‏; 26 ביוני 1899 - 17 ביולי 1918), הייתה נסיכה גדולה של רוסיה, בתם של ניקולאי השני, אחרון קיסרי רוסיה, ושל אלכסנדרה, נסיכת הסן, אשר הוצאה להורג בידי הצ'קה יחד עם כל משפחתה ב-17 ביולי 1918.

בשנת 1991 נמצא קבר האחים שבו נקברה המשפחה הקיסרית, אולם גופה אחת הייתה חסרה, מה שהעלה מחדש את הסברה שמריה או אחותה הקטנה אנסטסיה, אכן הצליחה להימלט. אולם סיפור ההימלטות הופרך סופית בשנת 2007, עת נמצא קבר נוסף ובו גופתה החסרה. בדיקות DNA אישרו כי אלו אכן בני המשפחה הקיסרית.^[1]^[2]

ביוגרפיה

ילדותה

מריה נולדה בארמון פטרהוף שבסנקט פטרבורג ב-26 ביוני 1899, לניקולאי השני, קיסר רוסיה ולאלכסנדרה, נסיכת הסן, בתם של לודוויג הרביעי, הדוכס הגדול של הסן ואליס, נסיכת הממלכה המאוחדת. מריה מתוארת כילדה עליזה, אך מופנמת, ובנוסף היא אהבה ללמוד ולצייר. כאשר נולדה אחותה אנסטסיה, הייתה אמה מדוכאת מעט מהעובדה שלא נולד בן שיהיה יורש לכס המלכות, אבל אחת מנערותיה ציינה כי עכשיו יהיו "זוג גדול" (אולגה וטטיאנה) ו"זוג קטן" (מריה ואנסטסיה). ילדי הצאר גדלו בצורה פשוטה ביותר. הם ישנו במיטות מחנה קשות ללא כריות למעט כשהיו חולים, בבוקר התרחצו באמבטיה קרה והיו אמורים לסדר בעצמם את חדריהם. כאשר הם לא היו עסוקים בדבר מה אחר, היה עליהם להכין מעשי רקמה שנמכרו באירועי צדקה שונים. רוב בני הבית, כולל המשרתים, לרוב פנו אל הנסיכה בשמה הפרטי, או בשם החיבה "מאשה".

בגיל צעיר, מריה הרגישה לא אהובה ולא בטוחה, כפי שמעידים מכתב הרגעה מאמה שבה כתבה לה שהיא נאהבת. כמו כן, היא סבלה כילדה צעירה מעודף משקל, אשר גדל עם גיל ההתבגרות. היא הייתה דומה לסבה אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה, ואף ירשה את כוחו הגופני. מריה סיפרה להוריה כי היא רוצה להתחתן עם חייל, ושיהיה להם משפחה גדולה עם 20 ילדים. לאחר שאחותה אולגה ביטלה את אירוסיה לנסיך הכתר של רומניה, הוא ביקר ברוסיה בשנת 1914 וביקש את ידה של מריה, אך הוריה סירבו משום שהייתה צעירה מדי. לבן דודה הלורד לואי מאונטבטן, שנקרא בקרב בני המשפחה "דיקי", הייתה תמונה של מריה שעמדה ליד מיטתו עד מותו בשנת 1979.

החברות עם רספוטין

ערך מורחב – גריגורי רספוטין

הקיסרית אלכסנדרה והצאר ניקולאי היו בקשר הדוק עם הנזיר גריגורי רספוטין שנודע כבעל כוחות מיסטיים. קשר זה נבע בעיקרו מהתקווה שרספוטין יצליח לרפא את מחלתו של אחיה הצעיר של מריה, נסיך הכתר אלכסיי. בעידוד הוריהם, למדו עד מהרה הנסיכות לחבב ולהעריך את רספוטין. הם חשו בנוח בחברתו, ולעיתים אף נפגשו עמו כשהן לבושות בכותנות הלילה שלהן. הנסיכות נהגו להתייחס אליו כאל "ידידנו" או "החבר שלנו". היחסים החמים של משפחת המלוכה עם רספוטין המשיכו עד רציחתו של זה האחרון ב-30 בדצמבר 1916. על פי תיאורי עדי ראייה, הנסיכות כעסו מאוד כששמעו על הרצח, והיו קודרות מאוד זמן רב לאחר מכן. לאחר מותן התגלה כי ארבע הנסיכות ענדו קמעות עם תמונתו של רספוטין.

המוות

ערך מורחב – רצח משפחת הצאר

במהלך מלחמת העולם הראשונה, הקיסרית ושתי הבנות הגדולות שימשו כאחיות בצלב האדום וטיפלו בפצועי מלחמה. מריה ואחותה הקטנה אנסטסיה, היו צעירות מכדי לעשות זאת, ועל כן הן הסתובבו בין בתי החולים הצבאיים ועודדו את רוחם של החיילים הפצועים באמצעות משחקי דמקה וביליארד. בשנת 1917 אביה הודח משלטונו במהפכת פברואר, ומשפחת המלוכה הושמה במעצר בית בפושקין. לפי עדותו של אלכסנדר קרנסקי קיבלה ממשלת המעבר בקשות רבות של אזרחים להוציא להורג את הצאר המודח. באוגוסט 1917 הועברה משפחת הצאר לטובולסק. הכוונה הייתה להעביר אותה למקום מרוחק ממסילת רכבת כדי להקשות על הבריחה. לאחר מהפכת אוקטובר הוחלט להעביר את משפחת רומנוב למוסקבה ולהעמיד את הצאר לדין. באביב נפל אלכסיי, ובגלל מחלתו לקה בשיתוק ברגליו. בשל כך עברה המשפחה ליקטרינבורג בשני שלבים. ב-22 באפריל הגיעו ליקטרינבורג ניקולאי, אשתו ובתם מריה, וב-23 במאי הגיעו יתר בני המשפחה ומשרתים.

המשפחה שוכנה ב"בית איפטייב". מבנה שהיה שייך לפני כן לקצין הנדסה ונהרס בשנות ה-70 של המאה ה-20. חוץ ממשפחת המלוכה גרו בבית חמישה משרתים, ובהם רופא המשפחה. כמה פעמים הוצע למשרתים לעזוב את המשפחה אך הם העדיפו להישאר למרות הסכנות. המשפחה התגוררה בבית איפטייב 78 ימים. בני המשפחה סבלו מפחד ומחוסר וודאות. מעידים על כך המכתבים שאנסטסיה שלחה באותה תקופה, המלאים בשגיאות כתיב. הבנות תפרו את תכשיטיהן לתוך בגדיהן בתקווה למנוע את החרמתם. הן ואמן המציאו שמות קוד עבור כל אחד מפריטי הערך שלהם כדי להסתיר אותם (חלקם הוחרמו מיד עם הגיעם ליקטרינבורג).

בלילה שבין 17-16 ביולי 1918, נלקחו בני המשפחה ומעגל המשרתים המצומצם שלהם למרתף בטענה שהבית נמצא בסכנת התקפה של אנרכיסטים. כשירדו העצורים למרתף הבית והתאספו באחד החדרים, ביקשה הקיסרית שני כיסאות עבורה ועבור אלכסיי. הכיסאות הובאו, ולאחר מכן הודיע להם המפקד הבולשביקי שהם מוצאים להורג. הצאר רק הספיק להגיד "מה?" לפני שפתחו החיילים באש והרגו את כולם.

מקום הימצאם של שרידי מריה ואחיה אלכסיי לא היו ידועים במשך עשרות שנים, משום שלא היה ניתן למצוא אותם למרות חיפוש נרחב. בקיץ 2007 הם התגלו על ידי צוות ארכאולוגי, ולאחר בדיקת הDNA, אשר פורסם ב-30 באפריל 2008, התברר מעבר לכל ספק כי מדובר בשרידי אלכסיי ומריה.