מרד הוגן
 | ||||||||||||||
| קרב במרד הוגן | ||||||||||||||
| מערכה: עימותים שבטיים בתקופת הייאן | ||||||||||||||
| תאריכים | 28 ביולי 1156 – 16 באוגוסט 1156 (20 ימים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | מרד הייג'י | |||||||||||||
| מקום | קיוטו, יפן | |||||||||||||
| עילה | ירושת הכתר | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לקיסר גו-שירקאווה | |||||||||||||
| ||||||||||||||
מרד הוגֶן (Hōgen no ran 保元の乱 ; 28 ביולי-16 באוגוסט 1156) היה מלחמת אזרחים קצרה שמטרתה הייתה לפתור את הסכסוך לגבי ירושת כס הקיסרות היפני. הסכסוך נסב גם על היקף ההשפעה בה החזיק בית פוג'יווארה, אשר היווה שושלת עוצרים במהלך תקופת הייאן.
מרד הוגן הניב מספר תוצאות בלתי צפויות: הוא יצר בסיס עליו התבססה בהמשך עליונות מעמד הסמוראים. המרד נחשב לתחילת השתלשלות האירועים אשר הניבה בסופה את שלוש הממשלות המונהגות על ידי סמוראים בהיסטוריה של יפן.
רקע
בשנת 1155 התמקדו מאבקי הכוחות בחצר הקיסרות בשלוש דמויות. לאחר שהקיסר לשעבר טוֹבָּה והקיסר לשעבר סוטוקו ויתרו על כסם, התכוון כל אחד מהם לשמור על השפעה כלשהי בחצר במהלך שלטונו של הקיסר קונואה. אולם, כאשר נפטר קונואה הצעיר, הדינמיקה של הכוחות המתמודדים השתנתה.
- 23 באוגוסט 1155 (קיוג'ו 2, היום ה-24 בחודש השביעי): בשנה ה-14 לשלטונו של קונואה, הקיסר נפטר, ועל אף הסכסוך שבא בעקבות זאת סביב זהות מחליפו כשליט, מלומדי התקופה הכריזו כי תואר הקיסרות עובר לאחיו הצעיר, הבן ה-14 של הקיסר לשעבר טובה. זמן קצר לאחר מכן, הקיסר גו-שירקאווה קיבל על עצמו את התואר.
- כאשר גו-שירקאווה עלה לכס, שלב חדש במאבק הכוחות מרובה המשתתפים החל: עימות מר בין שניים מבניו של טובה התפתח במקביל לחיכוכים בין משפחות האצולה בחצר הקיסרית. טובה כפה על אחד מבניו לותר על הכס לטובת בנה של אחת מנשותיו האחרות; ולאחר 1142, הקיסר לשעבר סוטוקו טיפח ציפיות שבנו שלו יירש את מקומו של קונואה. תקוותיו של סוטוקו נגוזו בעקבות השמתו של אח אחר, גו-שירקאווה, על כס הקיסר.
- 20 ביולי 1156 (הוגן 1, היום השני בחודש השביעי): הקיסר לשעבר טובה נפטר בגיל 54. לאחר מותו של טובה, כוחות הנאמנים לקיסר גו-שירקאווה וכוחות התומכים בקיסר לשעבר סוטוקו התעמתו בנוגע לעלייתו של גו-שירקאווה לשלטון והמשך שלטונו. הצדדים הניצים התעמתו אף סביב המשך קיומה של המסורת לפיה הקיסר הפורש ממשיך להחזיק בהשפעה בחצר הקיסרית.
קרב
פוג'יווארה נו טָדַמיצ'י, בנו של העוצר פוג'יווארה נו טדזאנה, צידד בגו-שירקאווה, בעוד אחיו הצעיר, פוג'יווארה נו יורינאגה, צידד בסוטוקו. כל צד בעימות זכה לתמיכת שבטי הסמוראים הגדולים מינאמוטו וטאירה. מינאמוטו נו טָמֵיושי, מנהיג שבט מינאמוטו, וטאירה נו טדמאסה צידדו בסוטוקו וביורינאגה, בעוד מינאמוטו נו יושיטומו, בנו הבכור של טמיושי, וטאירה נו קיוֹמוֹרי, מנהיג שבט טאירה, תמכו בגו-שירקאווה ובטדמיצ'י.
- 28 ביולי 1156 (הוגן 1, היום העשירי בחודש השביעי): הצדדים הלוחמים התעמתו בבירה בקיוטו. בצידו של סוטוקו, הציע מינאמוטו נו טָמֵטוֹמו (בנו של טמיושי) מתקפה לילית על ארמון האויב, אך יורינאגה דחה רעיון זה. בד בבד, מן העבר השני, הציע יושיטומו הצעה דומה, שהתקבלה ואף יצאה לפועל.
- 29 ביולי 1156 (הוגן 1, היום ה-11 בחודש השביעי): בשעת לילה, קיומורי ויושימוטו הובילו 600 פרשים ותקפו את אחד מארמונותיו של סוטוקו. קיומורי תקף את השער המערבי, אך נהדף בשל עליונות קשתיו של טמטומו. מאוחר יותר יושיטומו נהדף גם הוא בידי כוחותיו של טמטומו.
יושיטומו הציע להעלות את הארמון באש, וכך היה. כעת היה על לוחמיו של סוטוקו להאבק בלהבות תוך הגנה מפני כוחותיו של גו-שירקאווה, ולבסוף נאלצו לסגת בהשאירם את כוחותיו של האחרון כמנצחים בשדה הקרב.
תוצאות הקרב
כוחותיו של הקיסר גו-שירקאווה הביסו לבסוף את כוחותיו של סוטוקו, ובכך למעשה איפשרו לו לרדת מכס הקיסר תוך שמירה על כוח רב בחצר. הוא המשיך לשמור על כוחו במהלך כהונתם של חמישה קיסרים (ניג'וּ, רוֹקוּג'וֹ, טָקַקוּרה, אָנטוֹקוּ וגו-טוֹבָּה) עד מותו בשנת 1192. סוטוקו הוגלה לפרובינציית סָנוּקי (כיום מחוז קאגווה באי שיקוקו), יורינאגה נהרג בקרב, וטמיושי וטדמאסה הוצאו להורג. טמטומו שרד את הקרב אך נאלץ לנוס. יושיטומו הפך לראש שבט מינאמוטו בעקבות מות אביו, ויחד עם קיומורי, הצליח לבסס את מעמדם של שני שבטי הסמוראים ככוח הפוליטי החדש בבירה.
מורשת
תוצאות מרד הוגן והיריבות שנוצרה בעקבותיו בין שבט מינאמוטו לשבט טאירה הובילו למרד הייג'י בשנת 1159. האפוס מתקופת קאמאקורה עלילות הוגן מתאר את קורות הסמוראים שלקחו חלק במרד. יחד עם עלילות הייג'י ועלילות הֶייקֵה הם מתארים את עלייתם ונפילתם של שבטי מינאמוטו וטאירה.
לקריאה נוספת
- Brown, Delmer M. and Ichirō Ishida, eds. (1979). Gukanshō: The Future and the Past. Berkeley: University of California Press. מסת"ב 0-520-03460-0; מסת"ב 978-0-520-03460-0; OCLC 251325323
- Keene, Donald. (1999). Seeds in the Heart: Japanese Literature from Earliest Times to the Late Sixteenth Century. New York: Columbia University Press. מסת"ב 0231114419/מסת"ב 9780231114417; OCLC 246429887
- Kitagawa, Hiroshi and Bruce T. Tsuchida. (1975). The Tale of the Heike. Tokyo: University of Tokyo Press. OCLC 262297615
- Ponsonby-Fane, Richard Arthur Brabazon. (1959). The Imperial House of Japan. Kyoto: Ponsonby Memorial Society. OCLC 194887
- Titsingh, Isaac. (1834). Nihon Odai Ichiran; ou, Annales des empereurs du Japon. Paris: Royal Asiatic Society, Oriental Translation Fund of Great Britain and Ireland. OCLC 5850691
- Varley, H. Paul.(1980). Jinnō Shōtōki: A Chronicle of Gods and Sovereigns. New York: Columbia University Press. מסת"ב 0-231-04940-4; מסת"ב 978-0-231-04940-5; OCLC 59145842
23179808מרד הוגן