מקס שניידר
| לידה |
8 בספטמבר 1912 שננדואה איווה |
|---|---|
| פטירה |
25 במרץ 1959 (בגיל 46) דרום קוריאה |
| השתייכות |
 צבא ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1939–1959 (כ־20 שנה) |
| דרגה |
 קולונל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד גדוד הריינג'רים ה-5 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה: מבצע לפיד פלישת בעלות הברית לסיציליה פלישת בעלות הברית לאיטליה הפלישה לנורמנדי מלחמת קוריאה | |
| עיטורים | |
 צלב השירות המצוין כוכב הכסף | |
מקס פרגוסון שניידר (באנגלית: Max Ferguson Schneider; 8 בספטמבר 1912 - 25 במרץ 1959) היה קולונל אמריקאי שהתפרסם בתפקידו כמפקד גדוד הריינג'רים ה-5 במהלך הפלישה לנורמנדי[1].
חייו
שניידר נולד וגדל בעיירה שננדואה באיווה.
בשנת 1939 התגייס שניידר למשמר הלאומי של ארצות הברית, עבר קורס קציני מילואים של צבא ארצות הברית, והוסמך כקצין חי"ר. שניידר שימש כמפקד מחלקה ולאחר המתקפה על פרל הארבור, עם כניסת ארצות הברית מלחמת העולם השנייה, הוצב כסגן בגדוד השני של רגימנט ה-168 שבדיוויזיית החי"ר ה-34. במאי 1942, משהוחלט להקים יחידה דומה לקומנדו הבריטי בצבא ארצות הברית והוקם נוסד גדוד הריינג'רים ה-1, התנדב שניידר ומונה למפקד פלוגה ה'[2].
שניידר הוביל את פלוגתו בנחיתה בעיירה ארזיו (Arzew)[3]. ב-11 בפברואר 1943 פיקד על הפלוגה בפשיטה על מוצב סאנאד שבמרכז תוניסיה, 19 קילומטרים בעומק קווי האויב. המוצב אויש על ידי חיילים איטלקים מאוגדת קנטאורו ומחטיבת החי"ר העשירית ברסאגלירי, שנחשבה לחטיבה עילית ללוחמה ההררית. בקרב נפצעו עשרים מלוחמי הגדוד נפצעו ואחד נהרג. הכוח הפושט בפיקוד דארבי הרג כשבעים וחמישה חיילים ושבה עשרה[4]. על האופן בו פעל בפשיטה עוטר שניידר בכוכב הכסף על גבורתו[5]. לאחר מכן לחמה הפלוגה בפיקודו בקרב על רכס אל-גואטר[6].
לאחר מכן שימש כסגן מפקד גדוד הריינג'רים ה-4 ולקח חלק בפלישת בעלות הברית לסיציליה, במסגרתה ביצע הגדוד בנחיתת סער אמפיבית בג'לה, ובמערכה על איטליה הוטלה על צוות הקרב המשימה לכבוש את העיירה ציסטרנה. במהלך הלחימה על היעד נקלעו שניים מן הגדודים של כוח הריינג'רס ה-6615 למארב של כוח גרמני עדיף בהיקף שני רגימנטים. הכוח ספג כמות נפגעים אנושה ולמעשה חדל מלהתקיים ככוח לוחם[7]. לאחר מכן הוצב שניידר כסגן מפקד גדוד הריינג'רים השני שבפיקוד ג'יימס ארל ראדר.
זמן קצר בטרם הפלישה לנורמנדי מונה למפקד גדוד הריינג'רים ה-5. שניידר הוביל את גדודו בנחיתה בחוף אומהה[8] ובפריצה ללב צרפת[9]. על האופן שבו פיקד על גדודו בקרב הוענק לשניידר צלב השירות המצוין. לאחר המלחמה שימש בשורת תפקידי מטה ולחם במלחמת קוריאה.
שניידר סבל מתסמונת פוסט טראומה, ובשנת 1959 בעודו מוצב בדרום קוריאה, חלה התדרדרות במצבו הבריאותי והוא נפטר.
הערות שוליים
- ^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 316-317.
- ^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 52.
- ^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 116-141.
- ^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 196-229.
- ^ Valor awards for Max Ferguson Schneider, מתוך אתר "Military Times".
- ^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 236-241.
- ^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 308-313.
- ^ סטיבן אמברוז, "יום הפלישה", מאנגלית: מרדכי ברקאי, הוצאת זמורה ביתן, 2002, עמודים 374-380.
- ^ סטיבן אמברוז, "יום הפלישה", מאנגלית: מרדכי ברקאי, הוצאת זמורה ביתן, 2002, עמודים 397-399.
מקס שניידר25542508