מקס ומוריץ

מקס ומוריץ
Max und Moritz
	מקס (משמאל) ומוריץ
מידע כללי
מאת	וילהלם בוש
שפת המקור	גרמנית
סוגה	ספרות ילדים; סאטירה
הוצאה
תאריך הוצאה	1865
הוצאה בעברית
תרגום	אהרן לובושיצקי (1898); חווה כרמי (1938); אנדה עמיר פינקרפלד (1939); אורי סלע (1965); אוריאל אופק (1983) ; דני טל (2018)

מקס ומוריץ הוא סיפור בחרוזים שנכתב בשפה הגרמנית. סיפור זה, בעל הומור מרושע, מסופר כולו בצמדי חרוזים. הספר נכתב ואויר בידי הסופר והמאייר וילהלם בוש, הוא נמנה עם יצירותיו המוקדמות ויצא לאור לראשונה בשנת 1865.

העלילה

שני הילדים מקס ומוריץ הם מרושעים וזדוניים ומבצעים שבעה תעלולים אכזריים באנשי כפרם עד שהם מצליחים לתופסם ולהרוג אותם.

תעלול ראשון: האלמנה

הילדים קושרים מספר קרומי לחם יחד בחוט, מניחים את המלכודת בחצר התרנגולות של אלמנה זקנה וכך גורמים לכל תרנגולותיה להיחנק למוות.

תעלול שני: שוב האלמנה

הטבח של האלמנה מבשל את התרנגולות, והשובבים מתגנבים לגג. כשהאלמנה עוזבת לרגע את המטבח הם דגים את העופות עם חכה וכשהכלב נובח עליהם הם מתחמקים וגורמים לאלמנה לחשוד בכלב ולהכותו.

תעלול שלישי: החייט

הילדים מנסרים גשר מלפני ביתו של החייט. הם מציקים לו כך שהוא רץ החוצה לתפוס אותם אך הגשר מתמוטט והוא כמעט טובע במים הקפואים. שני אווזים מצילים אותו מטביעה. לאחר שהוא חוזר לביתו הוא נאלץ לחמם את גופו בעזרת מגהץ. (תוך שהוא גורם לעצמו כוויות קשות)

תעלול רביעי: המורה

כשמורם המסור נמצא בכנסייה, הילדים מתגנבים לביתו וממלאים את מקטרתו באבק שרפה. כשהוא מצית אותה, הפיצוץ גורם לעלפונו, חורך את עורו ושורף את שיערו.

תעלול חמישי: הדוד

הילדים אוספים שקים מלאים בחיפושיות וממלאים את המיטה של הדוד בעודו ישן. הוא מתעורר בבעתה כשהוא מרגיש שהחיפושיות מטיילות על כל גופו ונכנס לאמוק של חיסול החרקים.

תעלול שישי: האופה

הילדים מתגנבים למאפיה כדי לגנוב פרצל. הם נופלים לתוך דוד בצק. האופה נכנס למאפיה, תופס אותם ואופה אותם בתנור. הילדים אינם מתים, ואף מצליחים לברוח תוך כירסום הבצק האפוי סביבם.

תעלול שביעי: האיכר

הילדים מתחבאים במחסן התבואה של איכר וחותכים את שקי התבואה. האיכר נכנס למחסן וישר מבין מה קרה. הוא תופס אותם ומכניס אותם לשקים ולוקח אותם לטחנת הקמח, שם הם נטחנים לחתיכות קטנות ומאכילים בהם את האווזים.

בחלק מהתרגומים העבריים מדלגים על עונש המוות האכזרי והם מקבלים עונש חינוכי וכך לומדים לקח.

הסגנון

בשפת המקור מוצגים הסיפורים הקצרים בצורה מחורזת במשקל טרוכאי, היוצר תחושה של עליצות, גם כאשר מתוארים מעשי נבלה חמורים ביותר. הדבר יוצר הזרה וניתוק של התוכן הקשה ומאפשר לעכל אותו ואף לראותו כמשעשע.