מצעים
מצעים או כלי מיטה הם מוצרי טקסטיל המונחים מעל המזרן במיטה לצורכי היגיינה, חימום, הגנה על המזרן ועיצוב. מצעים ניתנים להסרה ולכביסה ומוחלפים מעת לעת על מנת לשפר את נוחות השינה, בפרט בעונות השונות.
מצעים כוללים: כיסוי מזרן, סדין המונח על כיסוי המזרן או מכסה את המזרן ישירות, שמיכה, ציפה לפוך, ציפית לכרית, כיסוי מיטה (פריט טקסטיל המכסה את המיטה גם למטרת נוי), חצאית מיטה (פריט עיצובי המונח תחת המזרן ומכסה את דפנות המיטה ורגליה). קיימים סטים של מצעים עבור מיטת יחיד או מיטה זוגית, הכוללים סדין, ציפה (או שתי ציפות) וציפית (או שתי ציפיות). גודל המצעים מותאם לממדי המיטות והמזרנים. במדינות שונות יש תקנים וטרמינולוגיה שונים לממדים אלו.
מצעים עשויים בדים כגון כותנה, סאטן, פלנל, פוליאסטר, ושילוב של כותנה ופוליאסטר. יש גם מצעי פשתן או משי. כריות ושמיכות ממולאות בחומרים סינתטיים או טבעיים, כגון כותנה, צמר או פלומת אווז וברווז, המשמשת כמילוי קל ומחמם אך יש אנשים האלרגיים לה. שמיכות עשויות אריגים או סריגים מצמר, כותנה, סיבים אקריליים (אקרילן) או מיקרופייבר.
היסטוריה
באנגלית, כלי מיטה או מצעים נקראים גם Linen שמשמעותו גם בד פשתן, היות שכלי המיטה באירופה נוצרו באירופה, מפשתן גולמי. הפשתן הוא עמיד מאוד ונארג בשלל דוגמאות[1]. נערות נהגו לתפור את כלי המיטה, המפות, המפיות ומגבות הכלים, כבר מגיל צעיר. לאחר אירוסיהן הן רקמו על כל פריט מונוגרמה ולעיתים אף הוסיפו רקמה קישוטית נוספת או תוספת (בעיקר בשוליים) של תחרה ארוגה, סרוגה או מצונרת כגון שרוך זיגזג. צבעי טקסטיל היו יקרים, לכן לא נהגו לבזבז אותם על כלי המיטה. אי לכך הם אף כונו "כלי לבן"[2]. החל מן המחצית השנייה של המאה ה-20 נפוצים מצעים בשלל צבעים, הדפסים ודוגמאות. בעבר מצעים גוהצו באמצעות מגהץ או מעגילה, כיום מצעים העשויים מבדי אל-קמט סינתטיים מפחיתים או מייתרים את הצורך בגיהוץ. המצאה מודרנית המקלה על הצעת המיטה היא סדינים אשר בשוליהם מושחל גומי תפירה.
בחברות מסורתיות רבות, בין השאר בקהילות יהודיות, היו מצעים חלק מהנדוניה שהוכנה עבור הכלה, לרוב על ידי הכלה ובנות משפחתה, שתפרו ורקמו את פריטי הנדוניה, לעיתים ברקמה עם ראשי התיבות של שמות החתן והכלה. הרקמה הלבנה שרקמו הכלות על גבי המצעים הלבנים כונתה "תך כלה". במשפחות אמידות הוזמנו מצעי הנדוניה מתופרות מקצועיות[3]. בחברות שעדיין מקיימות את מנהג הנדוניה כיום, למשל בחברה החרדית, המצעים לנדוניה הם לרוב מוצר צריכה שנרכש ולא פריט בעבודת יד[4].
מיחזור משביח
באשר מצעי המיטה מתבלים חלקית, אפשר לשוב ולהשתמש בחלקים מהם. בגלל גודלם לרוב נוצרים חורים או קרעים רק במקומות שעליהם ישנו -הכי הרבה באמצע או בשוליים שלעיתים נתפסים במשהו ונפרמים.
כיסויי המיטות שהם צבעוניים ולעיתים תכופות גם בעלי שוליים יצירתיים, הופכים לעיתים לשמלות וחצאיות מקוריות[5]. שמיכות שהן חמות הופכות לעיתים לגלימות או מעילים[6].
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Francoise de Bonneville, תרגום: Deke Dusinberre, Linen, Cotton and silk, THE BOOK OF FINE LINEN, 1994, Paris: Flammarion, 1994, עמ' 123, מסת"ב 2-08013-557-0. (באנגלית)
- ^ כלי לבן, מילון ספיר
- ^ יערה קידר, חתונה בארגז: מסורת הנדוניה חוזרת, באתר nrg, 20 במאי 2011
- ^ חנן אלפר, עוז אלמוג, הפן הכלכלי של הנישואין באוכלוסיה החרדית, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל", 18 באוגוסט 2008
- ^ Donna Lawson, Bedspreads and Blankets: Off the bed and on your back, OLDIES BUT GOODIES, 1977, New York: Butterick, 1977, עמ' 84-87,מסת"ב 76=57296. (באנגלית)
- ^ Nina Ericson, תרגום: Chris Bergendorf, Party Blanket , Blanket Coat, KLADER Creating Fantastic Clothes, 1984, North Carolina: LARK, 1983, עמ' 74-77, מסת"ב 0-937274-13-5. (באנגלית)
