המצודות הישראליות בנגב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חורבת עוזה

המצודות הישראליות בנגב הן כ-60 מצודות, שבנייתן מתוארכת החל מהמאה ה-12 לפני הספירה, ואשר מבחינה גאוגרפית נמצאו מערד ובאר שבע ודרומה, ועד אילת. קיימת סברה שהן היו מפעל ממלכתי של ממלכת ישראל המאוחדת. קיימת גם סברה שאלו יישובים של תושבים אדומיים שחיו בנגב ועסקו במסחר נחושת מהערבה ובחקלאות. המצודות שנמצאו פזורות לאורך דרך האתרים, מערד ודרומה לדימונה, ירוחם, שדה בוקר ועד קדש ברנע במערב, ויטבתה ואילת בדרום.

המצודות

המצודות נתגלו וזוהו לראשונה על ידי חוקרי הנגב לנרד וולי ותומאס אדוארד לורנס בין השנים 19141915. בהמשך הן נחפרו ונחקרו על ידי חוקרים רבים, ביניהם יוחנן אהרוני, רודולף כהן, זאב משל, זאב הרצוג ועוד.

המצודות שנמצאו היו גדולות יחסית, וצורותיהן היו מלבניות או רבועות עם מגדלי פינה. מצודות מסוג זה נמצאו בין השאר בערד, בחורבת עוזה ובקדש ברנע. כמו כן נמצאו מצודות קטנות יותר, בעלות מבנה סגלגל. המצודות לא נמצאות לאורך דרכי הנגב בלבד, אלא רובן פזורות בכל הנגב ובעיקר בהר הנגב הצפון מערבי.

ראו גם

לקריאה נוספת

ערך זה הוא קצרמר בנושא ארכאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37744562המצודות הישראליות בנגב