מפלגת פועלים סוציאליסטית ציונית
| אידאולוגיות |
סוציאליזם ציונות |
|---|---|
מפלגת פועלים סוציאליסטית ציונית (ברוסית: Сионистско-социалистическая рабочая партия) כונו בשם ציונים-סוציאליסטים והייתה תנועה יהודית סוציאליסטית שפעלה כמפלגה פוליטית באימפריה הרוסית ובפולין, שפוצלה מתוך תנועת "התחייה" ב-1904. המפלגה קיימה את ועידת היסוד שלה באודסה בשנת 1905.[1][2][3]
באותה שנה המפלגה שלחה צירים, ביניהם נחמן סירקין, לקונגרס הציוני השביעי בבזל.[4] עם זאת, בעוד שהתנועה הציונית דחתה את הרעיון של מדינה יהודית בכל מקום, אך למעט בארץ ישראל, המפלגה הרוסית העדיפה את הרעיון של אוטונומיה יהודית מחוץ לארץ ישראל.[5] יתרה מזאת, בעוד שאוטונומיה טריטוריאלית הייתה מטרת המפלגה, היא הקדישה את מרבית משאביה לפעילות מהפכנית ברוסיה.[6] כמו קבוצות מהפכניות רוסיות אחרות כמו הנרודניקים, המפלגה ראתה בשימוש בטרור כאמצעי לגיטימי למאבק נגד הממסד.[7]
נחמן סירקין, יעקב לשצ'ינסקי, וולף לטסקי-ברטולדי ושמואל ניגר היו מהדמויות המובילות במפלגה.[6]
המפלגה מילאה תפקיד פעיל במהפכת 1905.[6]
בקונגרס השביעי של ההסתדרות הציונית העולמית בשנת 1905, דחתה ההסתדרות הציונית העולמית רשמית את 'תוכנית אוגנדה' (הצעה ליישב מחדש יהודים במזרח אפריקה) לאחר דיונים קולניים. בתגובה, המפלגה ותנועות אחרות נסוגו ומשכו תמיכתן בהסתדרות הציונית העולמית.[1]
המפלגה צמחה במהירות והפכה למפלגת הפועלים היהודית השנייה בגודלה אחרי ה"בונד".[1] המפלגה ארגנה איגודים מקצועיים "נייטרליים", בניגוד לאיגודים הבונדיסטים. בסוף 1906 המפלגה כללה 27,000 חברים. עם זאת, לאחר 1906 השפעת המפלגה החלה לרדת ומנהיגים רבים יצאו לגלות במערב אירופה.[6] שופר המפלגה היה שבועון היידיש "דער נייער וג", שהודפס בווילנה בשנים 1906–1907. העיתון נסגר על ידי הרשויות בשנת 1907.[8]
במהלך קונגרס שטוטגרט ב-1907 של האינטרנציונל השני, החליטה הלשכה הסוציאליסטית הבינלאומית לתת זכות הצבעה מייעצת למפלגה בקונגרס. עם זאת, ההחלטה התהפכה שנה לאחר מכן.[9][10]
בשנת 1911 חתמו מפלגת הפועלים הסוציאליסטים הציוניים, מפלגת הפועלים היהודית הסוציאליסטית ופועלי ציון על ערר משותף ללשכה הסוציאליסטית הבינלאומית, בבקשה להכיר באופי הלאומי של העם היהודי.[10]
בשנת 1917 המפלגה התמזגה עם מפלגת הפועלים היהודית הסוציאליסטית והקימה את מפלגת הפועלים היהודית המאוחדת.[11]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Alroey, Gur (2006). "Demographers in the service of the nation: Liebmann Hersch, Jacob Lestschinsky, and the early study of Jewish migration". Jewish History. 20 (3–4): 265–282. doi:10.1007/s10835-006-9006-3.
- ^ V. I. Lenin. "Uniters". Marxists Internet Archive. נבדק ב-2014-11-24. sourced from Lenin Collected Works. Vol. 18. Stepan Apresyan, translator. Moscow: Progress Publishers. 1975. pp. 118–121.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: others (link) sourced from Sotsial-Demokrat. 17 ביוני 1912.{{cite journal}}: (עזרה); חסר או ריק|title=(עזרה) - ^ Eliyahu Eisenberg, ed. (1967). Plotzk (Płock): a History of an Ancient Jewish Community in Poland. Ada Holtzman, translator. Tel Aviv: Hamenora.
- ^ Frankel, Jonathan (1984). Prophecy and politics: socialism, nationalism, and the Russian Jews, 1862–1917. Cambridge University Press. p. 686. ISBN 978-0-521-26919-3.
- ^ Ėstraĭkh, G. In Harness: Yiddish Writers' Romance with Communism. Judaic traditions in literature, music, and art. Syracuse, New York: Syracuse University Press, 2005. p. 30
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 Frankel, Jonathan (ed.). The Jews and the European crisis, 1914–1921. New York: Oxford University Press, 1988. p. 339
- ^ Geifman, Anna. Thou Shalt Kill: Revolutionary Terrorism in Russia, 1894–1917. Princeton, New Jersey: Princeton University Press, 1993. p. 35
- ^ "Newspapers and Periodicals" (PDF). YIVO Institute. נבדק ב-2014-11-24.
- ^ Frankel, Jonathan. Prophecy and Politics: Socialism, Nationalism, and the Russian Jews, 1862–1917. Cambridge: Cambridge University Press, 1981. p. 283
- ^ 10.0 10.1 Jacobs, Jack Lester. Jewish Politics in Eastern Europe: The Bund at 100. Basingstoke: Palgrave, 2001. p. 185
- ^ Jaff Schatz. Jews and the communist movement in interwar Poland. In: Jonathan Frankel. Dark Times, Dire Decisions: Jews and Communism. Studies in Contemporary Jewry. Oxford University Press US, 2005, p. 79.
28184234מפלגת פועלים סוציאליסטית ציונית