מפלגת הרייך הגרמנית
 | |
| מדינה | גרמניה המערבית |
|---|---|
| תקופת הפעילות | ?–1964 |
| אידאולוגיות | ניאו נאציזם |
| נוצרה מתוך | מפלגת הימין הגרמנית |
| התמזגה לתוך | המפלגה הנציונל-דמוקרטית של גרמניה |
| מיקום במפה הפוליטית | ימין קיצוני |
מפלגת האימפריה הגרמנית (בגרמנית: Deutsche Reichspartei) הייתה מפלגה לאומנית ימנית קיצונית ומאוחר יותר נאו-נאצית בגרמניה המערבית. היא נוסדה ב-1950 ממפלגת הימין הגרמנית שהוקמה בסקסוניה התחתונה ב-1946 ומנתה חמישה חברים בבונדסטאג הראשון, וממנה קיבלה גם את השם. ההצלחה הגדולה ביותר ופריצת הדרך היחידה שלה הגיעה בבחירות האזוריות של ריינלנד-פפאלץ ב-1959, כאשר היא שלחה נציג לאספה.
לפני פנייתה ב-1952 לנאו-נאציזם מובהק, המפלגה דגלה בלאומיות גרמנית, פאן-גרמניות ותמיכה ברייך חדש ובלאומיות פאן-אירופית. כמפלגה אנטי-קומוניסטית, אנטישמית ואנטי-סוציאליסטית, הביקורת שלה על הקפיטליזם השתקפה במונחים אנטישמיים כלכליים ולא סוציאליסטיים, בנוסף לאנטישמיות גזענית. כאשר מפלגת הרייך הסוציאליסטית (SRP) בעלת האוריינטציה הנאו-נאצית הוכרזה כבלתי חוקתית ופורקה על ידי בית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה, רבים מחבריה הצטרפו ל-DRP. בעקבות חוסר הצלחתה, חוסלה המפלגה באופן סמלי ובעקבותיה הוקמה המפלגה הנציונל-דמוקרטית של גרמניה (NPD).
הקמת המפלגה
ה-DRP הוקמה ב-1950 כאשר רוב חברי מפלגת הימין הגרמנית בבונדסטאג החליטו להקים רשת מפלגתית רשמית יותר תחת השם DRP. המפלגה החדשה קלטה את המפלגה הלאומית הדמוקרטית, קבוצה מפוצלת מהסן. שלושת סגני היו"ר הראשונים, וילהלם מיינברג (אנ'), אוטו הס והיינריך קונסטמן, היו כולם חברים במפלגה הנאצית. משנת 1951 הוציאה הקבוצה עיתון משלה, שנקרא "רייכסרוף" (קריאת הרייך).[1]
תוצאות אלקטורליות
ב-6 במאי 1951 זכתה המפלגה ב-2.2 אחוזים מהקולות בבחירות למדינת סקסוניה התחתונה, שהביאו לה שלושה צירים (מכיוון שלמדינה לא היה אחוז חסימה לפני 1959). עם זאת, הם נותרו בצילה של מפלגת הרייך הסוציאליסטית הנאו-נאצית (SRP), שקיבלה 11% מהקולות.
המפלגה נעה לעבר נאו-נאציזם מובהק ב-1952, כאשר ה-SRP הוכרזה כבלתי חוקתית ופורקה על ידי בית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה. חלק גדול מחבריה הצטרפו ל-DRP. חברותו של הנס אולריך רודל ב-1953 סימנה את המפלגה ככוח החדש של הנאו-נאציזם.
היציבות תחת הקנצלר קונרד אדנאואר מהאיחוד הנוצרי-דמוקרטי של גרמניה והצמיחה שחוותה המדינה במהלך הנס הכלכלי גרמו לכך שה-DRP נאבקה על תמיכה, והשיגה בממוצע רק כ-1% מהקולות הארציים בבחירות הפדרליות של 1953, 1957 ו-1961. המפלגה זכתה ב-3.8% מהקולות בבחירות של סקסוניה התחתונה ב-1955 ושלחה שישה צירים לאספת המדינה.[2] בנובמבר 1957, ה-FDP של סקסוניה התחתונה ומפלגת המגורשים (GB/BHE) הקימו קבוצה פרלמנטרית משותפת וקיבלו את חברי ה-DRP כחברים אורחים, אולם היינריך הלווגה לא היה מוכן לכלול אותם והקים קואליציה חדשה עם מפלגות DP, CDU ו-SPD.[3] פריצת הדרך המשמעותית היחידה של המפלגה הגיעה בבחירות של 1959, בהן היא זכתה ב-5.1% מהקולות והצליחה לשלוח נציג אחד, הנס שיקורה, לאספה המדינתית (לנדטאג).
פריצת הדרך הפתאומית של המפלגה נבעה מחשש של כורמים מקומיים שחברותה של מערב גרמניה בקהילה הכלכלית האירופית תגביר את התחרות עם יינות צרפתיים טובים וזולים יותר, ובכך תהרוס את פרנסתם; ריינלנד-פפאלץ היה אזור גידול היין החשוב ביותר בגרמניה באותה תקופה. כתוצאה מכך, הפרוטקציוניזם של ה-DRP, כמו גם הסנטימנט האנטי-צרפתי שלו עם הסיסמה "החוצה עם כל הכובשים" ("Raus mit allen Besatzern"), הדהדו בקרב הכורמים. עם זאת, שיקורה בודד במהירות על ידי המפלגות הדמוקרטיות (CDU, SPD, FDP).
בערב חג המולד של 1959, שני חברי מפלגת ה-DRP, ארנולד סטראנק ויוזף שונן, השחיתו את בית הכנסת רונשטראסה (אנ') בקלן עם צלבי קרס והכיתוב "Deutsche fordern: Juden raus" ("הגרמנים דורשים: יהודים החוצה").[4] הם נידונו ל-14 ו-10 חודשי מאסר בהתאמה, עם אובדן זכויות אזרח למשך שנתיים.[5] סניף המפלגה בריינלנד-פפאלץ הוכרז כארגון יורש של ה-SRP והוצא אל מחוץ לחוק על ידי שר הפנים של המדינה אוגוסט וולטרס (CDU) ב-26 בינואר 1960. הנהגת המפלגה הפדרלית הטילה על שיקורה את האחריות לעונש המשפטי הזה וגירשה אותו מהמפלגה. חברי הוועד המנהל הקודם של המפלגה גורשו גם הם, והאיסור על המפלגה הוסר ב-24 בנובמבר 1960. בוועידת הנציגים של המפלגה באוקטובר 1961, האגף הלאומי-נייטרליסטי השיג רוב ובחר מחדש את שיקורה כיושב ראש; עם זאת, הוא פוטר שוב כעבור חודשיים והמפלגה החלה להתפרק לאחר מכן. ב-1962 איבדה המפלגה כ-30% מחבריה, ובבחירות של 1963 ירדה המפלגה אל מתחת לאחוז החסימה של 5% ועזבה את הלנדטאג.[1][6]
ב-1962 השתתפה המפלגה בוועידה בינלאומית של קבוצות ימין קיצוני שאירח אוסוואלד מוסלי בונציה ונרשמה כחברה במפלגה הלאומית של אירופה (אנ'). יוזמה זו לא המריאה כפי שקיווה מוסלי, מכיוון שרק מעטות מהמפלגות החברות, כולל ה-DRP, היו מעוניינות לשנות את שמן למפלגה הלאומית של אירופה, כפי שהוא קיווה שיעשו. אחת הפעולות האחרונות של המפלגה ב-1964 הייתה מתן חסות לסיור בגרמניה של ההיסטוריון האמריקני השנוי במחלוקת דייוויד לסלי הוגאן (אנ').
התפרקות
חוסר ההצלחה גרם למנהיגי ה-DRP לנסות להרחיב את השפעתם, והם יצרו קשר עם מנהיגי מפלגות ימין אחרות, כמו המפלגה הגרמנית (אנ') ויורשתה (בעקבות מיזוג הארגון עם הגוש הכל-גרמני/ליגת המגורשים ומשוללי הזכויות) שחיפשו קשרים הדוקים. עד מהרה הוחלט שאיחוד רשמי עם קבוצות ימין אחרות הוא רצוי. הם קיימו את ועידת המפלגה האחרונה שלהם בבון ב-1964 בה הצביעו בעד הקמת איחוד חדש של "כוחות לאומיים דמוקרטיים". המפלגה חוסלה באופן סמלי, ומיד לאחר מכן הוקמה המפלגה הנציונל-דמוקרטית של גרמניה (NPD).
תוצאות הבחירות
הפרלמנט הפדרלי (הבונדסטאג)
| שנה | לפי מחוזות | רשימה ארצית | מושבים | ||
|---|---|---|---|---|---|
| קולות | % | קולות | % | ||
| 1953 | 204,725 | 0.74 | 295,739 | 1.07 | 0 / 509 |
| 1957 | 290,622 | 0.96 | 308,564 | 1.03 | 0 / 519 |
| 1961 | 242,649 | 0.76 | 262,977 | 0.83 | 0 / 521 |
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Michael Lausberg, Deutsche Reichspartei (DRP), Tabula Rasa Magazin, 2015-07-06 (בגרמנית)
- ↑ ZEIT (Archiv), D. I. E. (1958-02-06). "FDP-Waschküche in Wolfenbüttel". Die Zeit (בגרמנית). ISSN 0044-2070. נבדק ב-2025-04-21.
- ↑ ZEIT (Archiv), D. I. E. (1957-11-28). "Hellweges Erfolg". Die Zeit (בגרמנית). ISSN 0044-2070. נבדק ב-2025-04-21.
- ↑ Michael Brenner, 1959: Hakenkreuze an der Kölner Synagoge, Jüdische Allgemeine, 2013-01-22 (בגרמנית)
- ↑ Desecraters of Cologne Synagogue Sentenced to Prison Lose Rights, Jewish Telegraphic Agency (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Maxwill, Peter (2014-12-09). "Hakenkreuz: Antisemitismus in der Nachkriegszeit". Der Spiegel (בגרמנית). ISSN 2195-1349. נבדק ב-2025-04-21.
מפלגת הרייך הגרמנית40909334Q495497