מעצרי הכרטיס הירוק
מעצרי הכרטיס הירוק (בצרפתית: rafle du billet vert) התרחשו ב-14 במאי 1941 בתקופת הכיבוש הנאצי של צרפת. המעצרים ההמוניים החלו יום לאחר שהמשטרה הצרפתית מסרה כרטיס ירוק (billet vert) ל-6,694 יהודים זרים שהתגוררו בפריז, כרטיס שהורה להם להתייצב ל"בדיקת סטטוס".[1]
למעלה ממחציתם דיווחו לפי ההנחיות, רובם פולנים וצ'כים. הם נעצרו וגורשו לאחד משני מחנות מעבר בצרפת. רובם היו כלואים במשך שנה לפני שגורשו לאושוויץ ונרצחו. מעצרי הכרטיס הירוק היו המעצרים ההמוניים הראשונים של יהודים על ידי משטר וישי במהלך מלחמת העולם השנייה; קצת יותר משנה לאחר מכן בוצע גירוש היהודים מפריז, בו כ-13,000 יהודים גורשו ונרצחו.
רקע
צרפת נכבשה במלחמת העולם השנייה בפלישה הגרמנית שהחלה במאי 1940 והסתיימה בכיבוש פריז ב-14 ביוני ובכניעה לגרמניה שמונה ימים לאחר מכן. צרפת הכבושה על ידי גרמניה הנאצית חולקה לשניים, כאשר הצפון והמערב (כולל פריז) השתייכו לאזור הכבוש בניהול ישיר על ידי גרמניה, והשאר השתייך למה שנקרא "האזור החופשי" (Zone libre) בדרום ובמזרח צרפת. ממשלת צרפת בראשות מרשל פטן עברה לעיר וישי שבאזור החופשי. ב-10 ביולי, הפרלמנט פיזר את עצמו, סיים את הרפובליקה השלישית ויצר את "המדינה הצרפתית",(État français הידועה יותר בשם "משטר וישי") בראשות פטן.[2]
ממשלת וישי אימצה חוקים שהדירו יהודים מתפקידים מסוימים בחברה. חוקים אלו התקבלו ללא כפייה מצד הגרמנים. לדברי ראש המטה של פטן, "גרמניה לא הייתה הגורם שדחף לחקיקה האנטי-יהודית של וישי. החקיקה הזו הייתה ספונטנית ואוטונומית".[3] ב-22 ביולי 1940 הוקמה בווישי ועדה מיוחדת לבחינה ולשלילה של אזרחותם של יהודים שהתאזרחו לאחר הרפורמה בחוק הלאום ב-1927, וזאת במטרה לסלק "זרים" מהחברה הצרפתית. כ-300,000 יהודים חיו בצרפת. כמעט מחציתם היו יהודים זרים שנמלטו מאז מלחמת העולם הראשונה ממזרח אירופה, ובשנות ה-30 - מגרמניה הנאצית. בספטמבר 1940 ערכו השלטונות הצרפתיים, בפקודת הגרמנים, מפקד אוכלוסין של יהודים זרים. ב-3 בספטמבר 1940 הפכו לחוקיים מעצרם וכליאתם של הזרים שהוגדרו מסוכנים לביטחון הלאומי ולסדר הציבורי. האופטשטורמפיהרר האס-אס תיאודור דנקר, נציגו של אדולף אייכמן בפריז, ביקש להאיץ את הדרת היהודים, לא רק על ידי רישומם ושוד סחורותיהם, אלא גם על ידי כליאתם. הוא סמך על קרל תיאו צייטשל (Karl Theo Zeitschel) בשגרירות גרמניה בפריז, שחלק עמו את אותן מטרות, ושהיה אחראי על היחסים עם הקומיסריאט הכללי לענייני יהודים, אשר נוסד ב-29 במרץ 1941.[4]
לפני המעצרים
ב-4 באוקטובר 1940 פרסם משטר וישי חוק חדש לגבי מעמדם של יהודים, במסגרתו התאפשר באופן חוקי עבור הרשויות המקומיות לעצור יהודים זרים ולכלוא אותם במחנות מיוחדים. רודולף שלייר (Rudolf Schleier), הקונסול הכללי הגרמני בפריז, כתב לברלין כי "ממשלת צרפת התחייבה לשלוח את כל היהודים ילידי חוץ למחנות ריכוז באזור הלא כבוש", וכי "יהודים ייעצרו באזור הכבוש ברגע שהמחנות הדרושים יהיו מוכנים".[5]
עד שנת 1941 נכלאו במחנות בפיטיבייה, בון לה רולנד, קומפיין ודראנסי בעיקר יהודים זרים מפריז.[6] ב-22 באפריל 1941 הודיע דנקר לז'אן-פייר אינגראן (Jean-Pierre Ingrand), נציג משרד הפנים באזור הכבוש, על הפיכת המחנה הגרמני לשבויי מלחמה צרפתים בפיטיבייה למחנה מעצר ליהודי פריז ועל העברת הנהלת המחנה ללשכתו של מושל מחוז לוארה (Loiret). במקביל, הגרמנים התעקשו ליישם את החוק מ-4 באוקטובר 1940 שהתיר כליאת יהודים זרים. מחנה פיטיבייה לא הספיק לכך, ומחנה המעצר בון לה רולנד נוסף למטרה זו, כך שנעצרו 5,000 איש.[7]
פעולות
זימון
בתחילת מאי 1941, על סמך מפקד האוכלוסין של השנה הקודמת, 6,694 יהודים זרים, רובם גברים פולנים בני 18 עד 60 המתגוררים באזור פריז, קיבלו זימון בכרטיס ירוק (billet vert) שנמסר ביד על ידי שוטר צרפתי לשם "סקירת מצב"[8] בהוראת ד"ר ורנר בסט. בכרטיס ירוק הורו להם ללכת לאחד מחמישה מרכזים (Caserne Napoléon, Caserne des Minimes, Rue Edouard-Pailleron, Rue de la Grange aux Belles או gymnase Japy) ב-14 במאי 1941, בליווי קרוב משפחה או חבר.[9]
-
אחד מהגרין קארד שהתקבל (משמאל) ורשימת חפצים שהקרוב היה צריך להחזיר.
בכרטיס נכתב:[8]
"מר _______ מוזמן להתייצב באופן אישי, מלווה באחד מבני משפחתו או בחבר אחד, בשעה 7:00 בבוקר ביום 14.5.1941 לבדיקת מצבו. הוא מתבקש לספק אמצעי זיהוי. מי שלא יתייצב ביום ובשעה שנקבעו, צפוי לעונשים החמורים ביותר."
מעצרים וכליאה
בהנחה שמדובר בפורמליות אדמיניסטרטיבית בלבד, 3,700 גברים צייתו לזימון (3,430 יהודים פולנים, 157 צ'כים ו-123 יהודים חסרי אזרחות). הם נעצרו מיידית והאדם שהתלווה אליהם קיבל רשימה של חפצים שהוא נדרש ללכת ולהביא עבורם (שמיכה וסדין, ביגוד, סכו"ם, צלחת, תיק מוצרי היגיינה, כרטיס מזון ואוכל ל-24 שעות). האסירים הועברו באוטובוס תחנת אוסטרליץ וגורשו באותו יום בארבע רכבות לשני מחנות מעבר וכליאה במחוז לוארה: 1,700 נכלאו בפיטיבייה ו-2,000 - בבון-לה-רולנד.[9] שני המחנות הופעלו בתחילה על ידי ז'נדרמים צרפתים תחת פיקוח מינהלי של מחוז לוארה. הצלב האדום הצרפתי (Croix-Rouge Française) הביא עזרה למשפחות הכלואים בשני המחנות.[10]
האסירים בבון-לה-רולנד שהו בקסרקטין שאטו ד'או. המחנה שכן באזור הדרומי, 89 קילומטרים דרומית לפריז. במחנה היו שני חלקים: האחד לעצירים והשני לשירותי המנהלה (תחנת משטרה, מרפאה, מנהלה ומטבח). זה היה מחנה מעבר וכליאה בניהול צרפתי ומרכז גירוש ליהודים הקשורים למחנה בפיטיבייה. במשך יותר משנה הוחזקו האסירים מבלי לדעת מה יעלה בגורלם. בבון-לה-רולנד אסירים ביצעו עבודת כפייה בתוך המחנה ומחוצה לו, ו-700 הצליחו להימלט. השלטונות הגרמניים השתלטו על בון-לה-רולנד במאי 1942.[10]
המחנה בפיטיבייה כלל 19 צריפים. המחנה היה בשליטה צרפתית אך האס-אס הגרמני ביקר ופיקח. כמו בבון-לה-רולנד, אסירים ביצעו עבודת כפייה בתוך המחנה ומחוצה לו. כמה אסירים סירבו להשתתף בעבודות כפייה וארגנו מרד ביוני 1941. מעטים הצליחו להימלט. שלטונות המחנה הגיבו בכך שאסרו על דואר ושלחו כמה גברים לכלא. הרופא הראשי של המחנה, רופא צרפתי מהעיירה, הורחק על ידי האס-אס כי ביטא אהדה למצוקתם של האסירים. בהוראת דנקר השתלטו הגרמנים על פיטיבייה במאי 1942.[11]
גירוש ומוות
ב-8 במאי 1942, 289 אסירים יהודים הועברו למחנה הריכוז קומפיין, שם יצאו בקרונות בקר ב-5 ביוני במשלוח 2 למחנה הריכוז אושוויץ. ב-25 ביוני וב-17 ביולי 1942 נשלחו האסירים הנותרים במשלוחים 4 ו-6 מתחנת פיטיבייה, וב-28 ביוני במשלוח 5 מתחנת בון-לה-רולנד לאושוויץ, שם נרצחו.[12]
שילוח בעלי הכרטיסים הירוקים היה הריכוז ההמוני הראשון של יהודים על ידי משטר וישי. שנה לאחר מכן גורשו ונרצחו יותר מ-13,000 יהודים במהלך גירוש היהודים מפריז.[13]
ראו גם
לקריאה נוספת
- "La rafle du billet vert et l'ouverture des camps du Loiret 1941" [The green ticket roundup and the opening of the Loiret camps 1941]. Cercle d’étude de la Déportation et de la Shoah (בצרפתית). 5 במאי 2011. נבדק ב-26 במאי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - Diamant, David (1977). Le billet vert: la vie et la résistance à Pithiviers et Beaune-la-Rolande, camps pour juifs, camps pour chrétiens, camps pour patriotes [The green ticket: life and resistance in Pithiviers and Beaune-la-Rolande, camps for Jews, camps for Christians, camps for patriots] (בצרפתית). Éditions Renouveau. נבדק ב-27 במאי 2020.
{{cite book}}: (עזרה) - Drake, David (16 בנובמבר 2015), Paris at War: 1939-1944, Boston: Harvard University Press, p. 544, ISBN 978-0-674-49591-3, נבדק ב-25 במאי 2020
{{citation}}: (עזרה) - Grynberg, Anne (1991). Les camps de la honte: les internés juifs des camps français, 1939-1944 [Camps of shame: Jewish internees in the French camps, 1939-1944]. Textes à l'appui (בצרפתית). Paris: La Découverte. p. 135. ISBN 978-2-7071-2030-4. OCLC 878985416.
- Klarsfeld, Serge (1983). Vichy-Auschwitz: le rôle de Vichy dans la solution finale de la question juive en France [Vichy-Auschwitz: the role of Vichy in the final solution of the Jewish question in France] (בצרפתית). Fayard. ISBN 978-2-213-01573-6. OCLC 13304110.
- Laub, Thomas J. (2010). After the Fall: German Policy in Occupied France, 1940-1944. Oxford: OUP. p. 217. ISBN 978-0-19-953932-1. נבדק ב-27 במאי 2020.
{{cite book}}: (עזרה) - Masure, François (2007-06-01). "État et identité nationale, un rapport ambigu. À propos des naturalisés". Journal des anthropologues. Association française des anthropologues (בצרפתית) (Hors-série): 39–50. ISSN 1156-0428.
- Maury, Jean-Pierre (2001-07-23). "Loi constitutionnelle du 10 juillet 1940, France, MJP université de Perpignan". mjp.univ-perp.fr (בצרפתית). אורכב מהמקור ב-2001-07-23.
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link) - Megargee, G.P.; White, J.R. (2018). The United States Holocaust Memorial Museum Encyclopedia of Camps and Ghettos, 1933-1945: Camps and Ghettos Under European Regimes Aligned with Nazi Germany. Encyclopedia of camps and ghettos, 1933 - 1945. Indiana University Press. ISBN 978-0-253-02373-5.
- Marrus, Michael R.; Paxton, Robert O. (17 בספטמבר 2019) [1st pub. Basic Books (1981)], Vichy France and the Jews (2nd ed.), Stanford University Press, ISBN 978-1-5036-0982-2, OCLC 1137492753, נבדק ב-25 במאי 2020
{{citation}}: (עזרה) - Peschanski, Denis (2002). La France des camps. L'internement 1938-1946 [France in the era of the camps. The internment 1938–1946] (doctoral thesis). Suite des temps (בצרפתית). Paris: Gallimard. ISBN 978-2-07-214077-8. OCLC 937884093.
- Rosenberg, Pnina (10 בספטמבר 2018). "Yiddish Theatre in the camps of the Occupied Zone". In Dalinger, Brigitte; Zangl, Veronika (eds.). Theater unter NS-Herrschaft: Theatre under Pressure [Theatre under NS rule: Theatre under Pressure]. Theater - Film - Medien (Print) #2 (באנגלית). Göttingen: V&R Unipress. p. 297. ISBN 978-3-8470-0642-8. OCLC 1135506612. נבדק ב-27 במאי 2020.
{{cite book}}: (עזרה) - Satloff, R. (2006). Among the Righteous. PublicAffairs. ISBN 978-1-58648-534-4.
- Tillier, Alice (2011). Les 100 dates les plus marquantes de la seconde guerre mondiale [The 100 most important dates of the Second World War] (בצרפתית). Editions Asap. pp. 53–. ISBN 978-2-35932-052-7. OCLC 762677546. נבדק ב-27 במאי 2020.
{{cite book}}: (עזרה) - Vincenot, A. (2015). Rescapés d'Auschwitz - Les derniers témoins (בצרפתית). L'Archipel. ISBN 978-2-8098-1634-1.
- Wieviorka, Annette (1999). La Shoah: témoignage savoirs, oeuvres ; cet ouvrage fait suite aux journees detude organisees a Orleans les 14, 15 et 16 novembre 1996 par le Cercil avec les Universites de Paris VII et d'Orleans [The Holocaust: Testimony, Knowledge, Works; this book is a follow-up to the workshops organized in Orleans on 14, 15 and 16 November 1996 by Cercil along with the Universities of Paris VII and Orleans.] (בצרפתית). Cercil ; Press Universitaires de Vincennes. ISBN 978-2-9507561-4-5. OCLC 313238488. נבדק ב-27 במאי 2020.
{{cite book}}: (עזרה)</ref> - Zuccotti, Susan (1999), "5 Roundups and Deportations", The Holocaust, the French, and the Jews, Lincoln, Nebraska: U of Nebraska Press, p. 81, ISBN 0-8032-9914-1, נבדק ב-25 במאי 2020
{{citation}}: (עזרה)
- "Le rôle des camps de Pithiviers et de Beaune-la-Rolande dans l'internement et la déportation des Juifs de France" [The role of Pithiviers and Beaune-la-Rolande camps in the internment and deportation of the Jews of France] (PDF). Cercil archive (בצרפתית). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-04.
- Verny, Benoît; Burko-Falcman, Berthe; Ungar, Claude (2011). "La « rafle » du billet vert et l'ouverture des camps d'internement du Loiret" [The green ticket roundup and the opening of internment camps in the Loiret] (בצרפתית). conférence du Cercle d'étude.
- Josephs, Jeremy (1 במאי 2012), Swastika Over Paris, London: Bloomsbury Publishing, p. 60, ISBN 978-1-4088-3448-0, נבדק ב-25 במאי 2020
{{citation}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים
- תמונות של אוסף הכרטיסים הירוק באנדרטת השואה
- שואת יהודי צרפת, באתר יד ושם
- על מעצרי הכרטיס הירוק, באתר יד ושם
הערות שוליים
- ^ Laub 2010, p. 217.
- ^ Maury 2001.
- ^ Satloff 2006, p. 31.
- ^ Peschanski 2002, p. 237.
- ^ Grynberg 1991, p. 135, as quoted in Rosenberg 2018, p. 297
- ^ Rosenberg 2018, p. 297.
- ^ Peschanski 2002, p. 239.
- ^ 8.0 8.1 Diamant 1977, p. 22, as quoted in Zuccotti 1999, p. 146–147
- ^ 9.0 9.1 Diamant 1977, as quoted in Rosenberg 2018, p. 297
- ^ 10.0 10.1 Megargee & White 2018, p. 111.
- ^ Megargee & White 2018, p. 199.
- ^ Vincenot 2015, p. 45.
- ^ Klarsfeld 1983, p. 573.
מעצרי הכרטיס הירוק32783432Q16672075