מעלין בקודש ואין מורידין

מעלין בקודש ואין מורידין בקודש הוא כלל הלכתי המבהיר את הסדר בעניינים שבקדושה. כלל זה מתייחס לסדר קיומן ולדירוגן של מצוות, לדרגת הקדושה של מי שמקיים אותן ולדרגת חשיבותם של תשמישי קדושה.

תשמישי קדושה

תפילין של יד ותפילין של ראש

הדוגמה המוכרת היא סדר הנחת תפילין, שמניחים קודם תפילה של יד, ורק לאחריה תפילה של ראש. דבר זה נלמד אמנם לפי הסדר בפסוק שכתוב: "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ", אך האחרונים מבהירים כי הסיבה לסדר זה היא, שקדושתה של תפילה של ראש גדולה משל יד, ומכיוון שמעלין בקודש ולא מורידין, מניחים קודם את התפילה שקדושתה פחותה, ורק לאחריה את התפילה שקדושתה רבה יותר.

כלל זה חל רק בתשמיש קדושה, אך לא בתשמיש מצווה.

בני העיר שמכרו רחובה של עיר - לוקחין בדמיו בית הכנסת

בנושא תשמישי קדושה - כספי ציבור שנתקבלו כתוצאה ממכירתו של נכס ציבורי, לא ניתן לעשות בהם כל שימוש העולה בדעתם של פרנסיו. המשנה במסכת מגילה מלמדת אותנו איזה נכס ציבורי, מותר לרכוש מתמורת מכירתו של נכס אחר:

”בני העיר שמכרו רחובה של עיר, לוקחים בדמיו בית הכנסת; בית הכנסת, לוקחים תיבה; תיבה, לוקחים מטפחות; מטפחות, לוקחים ספרים; ספרים, לוקחין תורה. אבל אם מכרו תורה, לא ייקחו ספר; ספר, לא ייקחו מטפחות; מטפחות, לא ייקחו תיבה; תיבה, לא ייקחו בית הכנסת; בית הכנסת, לא ייקחו את הרחוב. וכן במותריהן” (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ה עמוד ב')

רש"י בגמרא נותן טעם להלכה זאת, שתמורה של מכירתו של תשמיש קדושה ציבורי אחד, יכולה לשמש רק לקניית תשמיש אחר הקדוש ממנו, "הואיל ומעלין בקודש ואין מורידין בקודש".

דירוג מצוות על פי חשיבותן

נרות חנוכה

מחלוקת בית שמאי ובית הלל.

בית שמאי ובית הלל, חלוקים ביניהם בנושא סדר הדלקת נרות חנוכה לשיטת המהדרין מן המהדרין. בית שמאי אומרים ביום הראשון מדליק שמונה נרות, ומכאן ואילך פוחת והולך. בית הלל אומרים ביום הראשון מדליק נר אחד, ומכאן ואילך מוסיף והולך, כל אחד ונימוקיו עמו.

• טעמם של בית שמאי - כנגד פָּרֵי הֶחָג, הדלקת הנרות מקבילה להקרבת הפרים בסוכות, שבסוכות מקריבים ביום הראשון שלושה עשר פרים, ובכל יום פר אחד פחות, עד היום האחרון בו מקריבים שבעה פרים [בשמיני עצרת מקריבים פר אחד]
• טעמם של בית הלל - מעלין בקודש ואין מורידים בקודש. שבכל יום ניתן להרבות בחשיבותה של המצווה, אך לא להפחית.

מעלין בקודש בבני אדם

התעלות בקדושה

אך לא רק לגבי תשמיש הקדושה חל הכלל של "מעלין בקודש ואין מורידין", אלא גם על האדם המקיים מצווה בתשמיש הקדושה. השולחן ערוך אומר בראשית הלכות תפילין: "אַחַר שֶׁלָּבַשׁ טַלִּית מְצֻיָּץ יָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹדֶשׁ, ומסביר רבי ישראל מאיר הכהן מראדין כך: "שמעלין בקדש, - על האדם קאי, שצריך לילך מדרגא לדרגא ולהתעלות בקדושה, כי מתחילה הוא רק מכסה את עצמו בכיסוי של מצווה, ועל ידי התפילין, הוא מקשר את עצמו בקשר היחוד והקדושה".

הסבר: האדם המתחיל את יומו בקיומן של מצוות, מתעלה בעצמו עם קיומה של כל אחת מהן. כך הוא מתעלה בשלב ראשון, בהתעטפות בטלית וכיסוי עצמו בבגד של מצווה, אך השלב הבא, הוא שלב נעלה יותר של התעוררות וחיבור עצמי אל הקב"ה, המתבצע באמצעות קשר התפילין.

הדחת רבן גמליאל מנשיאותו, והשבתו על כנו

דוגמה נוספת לאדם שהגיע לדרגה גבוהה של קדושה, שאין מורידים אותו ממנה.

מקרה מיוחד גרם לחכמי יבנה להדיח את רבן גמליאל מהנשיאות ולמנות במקומו את רבי אלעזר בן עזריה. לאחר זמן קצר הוחזר רבן גמליאל לכס הנשיאות ור׳ אלעזר ירד מן הנשיאות. החכמים התלבטו כיצד לנהוג. שכן הנשיא היה דורש בפני הציבור מידי שבת, ואיך לא ידרוש רבי אלעזר, שהרי מעלין בקודש ואין מורידין? בסופו של נקבע כי רבי אלעזר ידרוש כל שבת רביעית.

כהן גדול ששימש וירד

כאשר כהן גדול אינו ראוי לשמש ככהן גדול מסיבה זמנית, ממנים כהן אחר לשמש תחתיו ככהן גדול. לאחר שהכהן הראשון ראוי לחזור לעבודתו וחוזר, עדיין נחשב הכהן השני, ששימש כממלא מקום, כ"כהן גדול", וזאת על פי הכלל מעלין בקודש ואין מורידין.

על כך נאמר במשנה: ”אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה זה וזה שוים בעבודת יוה"כ ומצווים על הבתולה ואסורים על האלמנה ואינם מטמאים בקרוביהם ולא פורעים ולא פורמים ומחזירין הרוצח”. בזאת פוסקת המשנה כרבי מאיר, לעומת זאת רבי יוסי חלוק על הדבר וסובר שכהן גדול הוא אינו - מכיוון שאינו משמש בתפקיד בפועל,אך גם כהן הדיוט אינו. גם לרבי מאיר לשיטתו שממלא המקום נשאר בגדר כהן גדול, וגם לרבי יוסי שכהן גדול אין הוא, אך גם כהן הדיוט אינו, הסיבה היא משום שמעלין בקודש ואין מורידין.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0