מסילת הרכבת קרומפורד והיי פיק
מסילת הרכבת קרומפורד והיי פיק (אנגלית: The Cromford and High Peak Railway) בדרבישייר שבאנגליה הושלמה ב-1831, על מנת להוביל מינרלים וסחורות בין מזח תעלת קרומפורד שבצומת היי פיק לתעלת פיק פורסט שליד וולי ברידג'.
בניית המסילה
אזור פיק דיסטריקט שבדרבישייר היה בעייתי מבחינת שינוע סחורות, ומאז בנייתה של תעלת פיק פורסט בתחילת המאה ה-19 נוצר צורך בנתיב חלופי לדרך הארוכה של תעלת טרנט אנד מרזי, בה הובילו מינרלים וסחורות למנצ'סטר וכותנה גולמית לתעשיית הטקסטיל שבמזרח המידלנדס. אחת התוכניות הייתה לבנות מעבר דרך טאנסלי, מטלוק ובייקוול. ב-1810 פורסמה תוכנית לבניית נתיב דרך גרידלפורד, הופ ואדייל, אך היא בוטלה כיוון שלא הייתה מספיק רווחית. הבעיה הייתה לא רק לבנות תעלה שתוביל מים לגובה של למעלה מ-1,000 רגל, כי אם גם אספקת מים ברמות אבן הגיר.
בסופו של דבר התבקש ג'וסיאס ג'סופ, בנו של ויליאם ג'סופ, לסקור את הנתיב. הוא, אביו ושותפו לשעבר של אביו בנג'מין אאוטרם צברו ניסיון עשיר בבניית מסילות קלות (Tramway) במקומות שבהם התנאים לא מתאימים לתעלות, וכך אכן הוצע לבסוף. למרות זאת היה מדובר בפרויקט שאפתני בגלל הפרשי הגובה הרבים שבהם נבנתה המסילה. היה זה אחד הקווים הגבוהים ביותר שנבנו אי פעם בממלכה המאוחדת. ב-1825 הועבר חוק בפרלמנט הבריטי שאישר את הקמת המסילה.
החלק הראשון של המסילה, מהמזח שבצומת היי פיק להארדלו, נפתח ב-1830. המסילה הגיעה עד לגובה של 330 מטרים ואורך של שמונה קילומטרים, כשבדרך יש בה ארבעה קטעים משופעים - קרומפורד, שיפ פאסטור, מידלטון והופטון, מעל וירקסוורת'. קטע המסילה הבא היה שיפוע הארדלו המתון. ב-1832 נפתח החצי השני של המסילה, בין הארדלו לוולי ברידג', וכלל ארבעה שיפועים. שיא הקטע היה באזור לדמנלו, בו הגיעה המסילה לגובה של 386 מטרים.
פסי המסילה הונחה בצורה דמוית "בטן דג" על גושי אבן תומכים, כפי שהיה נהוג אז, ולא על קורות עץ כיוון שבקטעים השטוחים הסחורה אמורה הייתה להיות משונעת על ידי סוסים. בקטעים הללו נעשה שימוש במנועי קיטור נייחים, למעט הקטע המשופע האחרון שהגיע עד וולי ברידג', שהופעל על ידי סוסים. המנועים, הפסים וחלקי הברזל האחרים סופקו על ידי חברת באטרלי. המסע לאורך 53 הקילומטרים של המסילה נמשך בדרך כלל יומיים.
לאורך המסילה היו עיקולים רבים שבמשך השנים הפריעו לתפעולה. הגדול מביניהם היה ברדיוס של 50 מטרים לאורך שמונים מעלות באזור גות'אם. הקו היה מבודד עד 1853 כאשר, בניסיון לשפר את מצב התחבורה דרכו, נוצר חיבור בצומת היי פיק, צפונית לווטסטנדוול, עם צומת המסילות שחיברו את מנצ'סטר, בקסטון, מטלוק ואזור המידלנדס. בערך באותה תקופה נוצר הצורך מצד תושבי וירקסוורת' לקו רכבת, ולפיכך הוחלט לבנות עיקול נוסף במסילה אל יישובם.
ב-1862 נחכרה המסילה על ידי חברת לונדון אנד נורת' וסטרן, ועברה לשליטתה באופן מלא ב-1887. ב-1890 הושג האישור לחבר את המסילה באופן ישיר לבקסטון באמצעות בניית קו חדש שיחבר את הרפר היל עם מרכז העיירה. ב-1892 ננטש הקטע הצפוני של המסילה מלדמנלו שבקרבת הרפר היל ועד וולי ברידג'.
התנועה במסילה פסקה כמעט לחלוטין בתקופת ביצ'ינג, כאשר הקטע הראשון של המסילה נסגר ב-1963. באביב 1967 נסגרה שאר המסילה.
תפעול
הקו הופעל על ידי קבלנים עצמאיים זמן רב לאחר קווים אחרים שהחלו לפעול עם הכנסתם לשימוש של קטרים. בתקופה שלאחר הקמתו הקו לא היה בשימוש רב כיוון שלא היה יכול לספק את צורכיהם של עיקר לקוחותיו הפוטנציאליים, והוא מומן בעיקר על ידי חברת בארטלי. העלות הסופית הייתה 180,000 לירות שטרלינג, שהייתה גבוהה יותר מהערכתו של ג'סופ שעמדה על 155,000, אך עדיין יותר זולה מבניית תעלה. למרות זאת הקו מעולם לא הניב רווחים גבוהים.
קטר הקיטור הראשון של המסילה, שהחל לפעול ב-1841, נבנה על ידי חברת רוברט סטיבנסון. ב-1860 נעו על המסילה שישה קטרים נוספים, ובהדרגה החליפו את הסוסים. כיוון ששיפועי המסילה היו תלולים מכדי לשמור על אחיזה באמצעות הקטרים, הם הועלו והורדו בה באמצעות מנועי קיטור נייחים. האמצעים הראשונים ששימשו למשיכת הרכבות היו חבלי או שרשראות קנבוס, ובהדרגה הם הוחלפו בכבלי פלדה.
ב-1855 העניק הפרלמנט הבריטי את האישור הדרוש להסעת נוסעים על הקו. אולם, הרכבת החד-יומית לכל כיוון כמעט ולא הניבה רווחים, וכאשר נהרג נוסע ב-1877 השירות בוטל. שגשוגה של המסילה היה תלוי בזה של התעלות שביניהן היא חיברה, ובשנות ה-30 של המאה ה-19 מעמדן החל להתדרדר. היה זה באופן חלקי כתוצאה מהעלייה בסחר של אבן גיר מהמחצבות.
לאורך שנות פעילותה היו במסילה מעט תאונות. ב-1857 מוזגו שיפוע קרומפורד ושיפ פסטור, וב-1888 התנתק קרון מהרכבת ליד הפסגה. מהירות הקרון הלכה וגדלה, ובשל כך הוא לא היה יכול להשלים את העיקול למזח קרומפורד. הקרון הועף מעל תעלה ונחת בשדה סמוך. כתוצאה מכך הוחלט לחפור במקום בור ביטחון, אותו ניתן עדיין לראות מכביש A6 הסמוך. תאונה נוספת התרחשה ב-1937. המסילה הייתה מאוזנת בקרבת שיפוע הופטון, והיה נהוג להאיץ את הרכבת על מנת לצבור מהירות במעלה המסילה. במסילה היה עיקול מתון, ובנקודה זו הקטר ירד מהפסים ביחד עם ארבעה קרונות. נהג הרכבת נהרג, וכתוצאה מכך הוחלט להגביל את מהירות הנסיעה ל-40 מייל לשעה.
שימור
ב-1971 נרכש חלק מהמסילה (בין דאולו שליד בקסטון לצומת היי פיק שליד קרומפורד) על ידי חבר תכנון פארק פיק ומועצת מחוז דרבישייר, על מנת להופכו לשביל היי פיק בן 27 הקילומטרים - המוכרז כיום כנתיב לאומי המהווה חלק מרשת שבילי האופניים הלאומית, ומשמש צועדים למטרות ספורט, רוכבי אופניים ורוכבי סוסים. שביל היי פיק (ביחד עם שביל טיסינגטון) הם גם חלק מפנין בריידלוויי (Pennine Bridleway), שהוא נתיב נופש בן 209 קילומטרים המתחיל במידלטון טופ שליד קרומפורד, וכולל קטע באורך 117 קילומטרים בדרבישייר המוביל לרכס הפנינים.
בכפריר פארסלי היי, הנמצא במרחק שמונה קילומטרים בכיוון דרום-מערב מבייקוול, המסילה חוברת לשביל טיסינגטון, שבו היה בעבר קטע המסילה מבקסטון לאשבורן. שביל זה הוא באורך 21 קילומטרים.
גם בית המנוע של שיפוע מידלטון שומר, והמנוע הישן ששימש להנפת קרונות עמוסים מופעל לעיתים למטרות הדגמה. אטרקציה נוספת היא המסילה הקלה סטיפל גריינג'.
קישורים חיצוניים
- מסילת הרכבת קרומפורד והיי פיק באתר הרשמי של וירקסוורת'
- אתר הנצחה מאת ג'ון ניב
- שביל היי פיק באתר דרבישייר-פיק דיסטריקט