מנפרד רומל
 | |
| לידה |
שטוטגרט, רפובליקת ויימאר  |
|---|---|
| פטירה |
שטוטגרט, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
|
| |
מנפרד רומל (בגרמנית: Manfred Rommel; 24 בדצמבר 1928 – 7 בנובמבר 2013) היה פוליטיקאי גרמני מטעם מפלגת האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU), שכיהן כראש עיריית שטוטגרט מ-1974 עד 1996. מדיניותו של רומל תוארה כסובלנית וליברלית, והוא היה אחד הפוליטיקאים העירוניים הפופולריים ביותר בגרמניה. הוא זכה במספר אותות זרים.
הוא היה בנם היחיד של הגנרל-פלדמרשל בוורמאכט ארווין רומל ושל רעייתו לוסיה מריה מולין (1894–1971), ותרם להקמת מוזיאונים לכבוד אביו. הוא נודע גם בידידותו עם ג'ורג' פטון הרביעי ודייוויד מונטגומרי, בניהם של שני יריביו הצבאיים העיקריים של אביו. [1]
ביוגרפיה
רקע ומשפחה
רומל נולד ב-24 בדצמבר 1928 בשטוטגרט ונכנס לשירות כעוזר לופטוואפנהלפר (עוזר בחיל האוויר) בשנת 1943 בגיל 14, ושירת בסוללת נ"מ. הוא שקל להצטרף לוואפן אס אס, אבל אביו התנגד לכך. ב-14 באוקטובר 1944, הוא היה נוכח בבית הוריו [2] כאשר אביו אולץ להתאבד בשל שותפותו לכאורה למזימה להתנקש בחייו של אדולף היטלר בקשר ה-20 ביולי, שהוצגה בפומבי על ידי ההנהגה הנאצית. כמוות כתוצאה מפציעת מלחמה. בפברואר 1945 הודח רומל משירות בחיל האוויר ובמרץ גויס לשירות ה-Reichsarbeitsdienst החצי-צבאי. בהיותו מוצב ברידלינגן בסוף אפריל, הוא ערק רגע לפני שהארמייה הצרפתית הראשונה נכנסה לעיר. הוא נלקח בשבי מלחמה, נחקר על ידי (בין היתר) הגנרל ז'אן דה לאטר דה טסיני וחשף את האמת על מותו של אביו. [3]
חיים וקריירה לאחר המלחמה
ב-1947, הוא סיים את לימודי הבגרות שלו בזמן שלמד ב-Biberach an der Riß והמשיך ללמוד משפטים באוניברסיטת טיבינגן. הוא התחתן עם ליסלוט ב-1954 ונולדה לו בת בשם קתרין.[4] לאחר תקופת עבודה כעורך דין, בשנת 1956, נכנס רומל לשירות המדינה ולאחר מכן הפך למזכיר המדינה בממשלת באדן-וירטמברג.
בשנת 1974, רומל ירש את ארנולף קלט בתפקיד אוברבורגרמייסטר (שווה לראש עיריית שטוטגרט) בכך שזכה ב-58.5% מהקולות בסיבוב השני של הבחירות, תוך ניצחון על פיטר קונראדי מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית. הוא נבחר מחדש לאחר הסיבוב הראשון של הבחירות ב-1982 עם 69.8% וב-1990 עם 71.7% מהקולות. כראש עיריית שטוטגרט, הוא נודע גם במאמץ שלו לתת לטרוריסטים של סיעת הצבא האדום שהתאבדו בכלא שטוטגרט-סטמהיים קבורה ראויה, למרות החשש שהקברים יהפכו לנקודת עלייה לרגל לאנשי שמאל קיצוני. [5] [6] בהגנה על החלטתו מפני ביקורת מתוך מפלגתו שלו, אמר רומל: "כל איבה חייבת להסתיים בשלב מסוים ואני חושב שבמקרה הזה זה מסתיים במוות [שלהם]". [7]
בעודו משמש כראש עיריית שטוטגרט, החל רומל ידידות מתוקשרת עם מייג'ור גנרל צבא ארצות הברית ג'ורג' פטון הרביעי, בנו של יריבו של אביו ממלחמת העולם השנייה, גנרל ג'ורג' ס. פטון, שהוצב במפקדת הקורפוס השביעי ליד העיר. [8] [9] בנוסף, הוא גם היה מיודד עם דייוויד מונטגומרי, הוויקונט השני מונטגומרי מאל עלמיין, בנו של יריב גדול אחר של אביו, פילדמרשל ברנרד לו מונטגומרי, ידידות שנראתה בעיני כמה כסמל לפיוס האנגלו-גרמני בעקבות המלחמה וקבלת גרמניה המערבית לנאט"ו. [10]
בחגיגה ב-1996 בתיאטרון הממלכתי של וירטמברג, מנפרד רומל קיבל את העיטור האזרחי הגרמני הגבוה ביותר, ה-Bundesverdienstkreuz. בנאומו הדגיש הלמוט קוהל דגש מיוחד על היחסים הטובים שנשמרו ונבנו בין צרפת לגרמניה במהלך כהונתו של רומל כראש עיריית שטוטגרט. ימים ספורים לאחר שעיטור זה ניתן לרומל, העיר שטוטגרט הציעה לו את עיטור אזרח הכבוד. [11] הוא סיכן את הפופולריות שלו כשהתבלט בזכות היחס ההוגן למהגרים זרים, שנמשכו לשטוטגרט בגלל הכלכלה המשגשגת שלה.[12] כראש העיר, רומל גם הפעיל "שליטה הדוקה על כספי העיר, הפחתת חובה ואיפשרה מהפך רדיקלי של התשתיות המקומיות, במיוחד כבישים ותחבורה ציבורית [תוך כדי עבודה]... כדי לטפח את יחסי צרפת–גרמניה".[12]
עמדתו הפוליטית של רומל תוארה כסובלנית וליברלית. [13]
מחוץ לפוליטיקה
לאחר שפרש מפוליטיקה ב-1996, רומל עדיין היה מבוקש כסופר ונואם מרגש, אף על פי שסבל ממחלת פרקינסון. הוא כתב ספרים פוליטיים והומוריסטים שונים. הוא היה ידוע באמירות ובציטוטים הפשוטים והמצחיקים שלו לעיתים קרובות. מדי פעם, הוא כתב מאמרים עבור שטוטגרטר צייטונג.
רומל שיתף פעולה עם באזיל לידל הארט בהוצאת The Rommel Papers, אוסף של יומנים, מכתבים ופתקים שאביו כתב במהלך ואחרי מסעותיו הצבאיים. הוא זכה במספר פרסים זרים, כולל מפקד מסדר האימפריה הבריטית (CBE), לגיון הכבוד הצרפתי, מדליית החירות של ארצות הברית והדרגה הגבוהה ביותר במסדר ההצטיינות הפדרלי הגרמני.[12] הוא מת ב-7 בנובמבר 2013, הותיר אחריו את אשתו ליזלוט ובתו קתרין. [14]
סרטים
בסרטים הבאים על אביו במהלך מלחמת העולם השנייה, מנפרד רומל הוצג על ידי השחקנים הבאים:
- 1951: שועל המדבר: סיפורו של רומל (בגרמנית: Rommel, der Wüstenfuchs) (במאי: הנרי האת'ווי), ויליאם ריינולדס בתפקיד מנפרד רומל
- 1962: היום הארוך ביותר (בגרמנית: der längste Tag) (במאים: אנאקין / מרטון / וויקי / אוסוולד / זאנוק), מייקל הינץ בתפקיד מנפרד רומל. אביו של הינץ, ורנר הינץ, גילם בסרט את פילדמרשל רומל
- 1989: מלחמה וזיכרון (סדרת טלוויזיה), מתיאס הינצה בתפקיד מנפרד רומל
- 2012: רומל (במאי: ניקי שטיין), פטריק מולקן בתפקיד מנפרד רומל
בנוסף, ראיונות עם מנפרד הנוגעים לאביו מוצגים בסרט התיעודי Rommel: The Soldier, The Son, and Hitler משנת 2021 בקריינות של גרג קיניר.
קישורים חיצוניים
- מנפרד רומל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "The sons of wartime generals who became great friends". אורכב מ-המקור ב-10 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rommel, Erwin; Liddell Hart, Basil Henry : The Rommel Papers. Hachette Books 1982.מסת"ב 9780306801570
- ^ Manfred Rommel: Trotz allem heiter. Stuttgart 1998, 3rd edition, p. 77–85. מסת"ב 3-421-05151-8
- ^ Was Macht Eigenlich...: Manfred Rommel (אורכב 25.09.2011 בארכיון Wayback Machine) stern.de
- ^ Usselmann, Rainer. "18. Oktober 1977: Gerhard Richter's work of mourning and its new audience". אורכב מ-המקור ב-27 ביוני 2006. נבדק ב-11 באוקטובר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Tage des Zorns, Tage der Trauer". Die Zeit (בגרמנית). 16 באוקטובר 1987. נבדק ב-7 בנובמבר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "ZEIT ONLINE | Lesen Sie zeit.de mit Werbung oder im PUR-Abo. Sie haben die Wahl". Die Zeit. 16 באוקטובר 1987.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Sobel, Brian M. (1997). The Fighting Pattons. Greenwood Publishing Group. p. 94. ISBN 978-0-275-95714-8.
- ^ "Career Spotlight: Benjamin Patton (C'88)". alumni.georgetown.edu. אורכב מ-המקור ב-12 בדצמבר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Die Väter Feinde, die Söhne Freunde" (בגרמנית). Badische Zeitung. 5 במאי 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Festive retirement party for Stuttgart Mayor Manfred Rommel". German News. אורכב מ-המקור ב-20 בספטמבר 2005. נבדק ב-5 באוקטובר 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 12.0 12.1 12.2 Dan van der Vat, Manfred Rommel obituary, The Guardian, 7 November 2013
- ^ Manfred Rommel: Freundlich, ehrlich, demokratisch Der Tagesspiegel, vom 23. Dezember 2008.
- ^ Martin, Douglas (9 בנובמבר 2013). "Manfred Rommel, Son of German Field Marshal, Dies at 84". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה)
39532225מנפרד רומל