רבי מנחם מנדל גלוסקין

מנחם מנדל גלוסקין (ה'תרל"ח, 1878, לויב - י"ג בכסלו ה'תרצ"ז, 27 בנובמבר 1936, לנינגרד) היה רבה של לנינגרד בשנים 1934–1936.

ביוגרפיה

מנחם מנדל גלוסקין נולד בשנת תרל"ח (1878) לאביו הרב אהרן גלוסקין. באותה שנה אביו נקרא לכהן כרבה של העיירה פאריטש (פריצ'י) בבלארוס. בנוסף למנחם מנדל נולדו לרב גלוסקין שבע בנות. מנחם מנדל סיים בהצטיינות את הישיבה והוסמך לרבנות, כשבמקביל הוא משלים את הלימודים הכלליים. אחרי מות אביו נתמנה לרבה של פאריטש (פריצ'י). ב-1909 נישא לפרידה (פראדיל) בתו של הרב אליעזר רבינוביץ רבה הראשי של מינסק ונכדתו של ה"גדול ממינסק" הרב ירוחם יהודה ליב פרלמן.

הוא שימש ברבנות בערים פאריטש, פרילוקי, וניזין.

אחרי מות חותנו בשנת תרפ"ד (1924) התמנה לרבה הראשי של מינסק. בן ביתו, מזכירו ואיש סודו באותו תקופה היה הרב אלתר הילביץ. הרב גלוסקין הסמיך רבנים אחרים ביניהם את הרב הילביץ ואת הרב מרדכי שמואל קרול.

במשפט ראווה שהחל ב-28 בפברואר בשנת 1925 במינסק, שאורגן על ידי היבסקציה, וכונה ביידיש "שויחטים-טרסט", היה גלוסקין אחד הנאשמים. כרבה של מינסק הוא השתתף בוועד רבני ברית המועצות.

בחודש שבט תר"ץ, (פברואר 1930) הוא נעצר באשמת ההשתתפות בקשירת קשר נגד השלטון של הרבנים, ושוחרר בעקבות המחאות של מדינות המערב – במיוחד בהשפעת המברקים שנשלחו על שם מקסים ליטבינוב, ששמש בתפקיד הקומיסר לענייני החוץ של ברית המועצות.

פעמיים גורש מדירותיו שהוחרמו על ידי השלטון המקומי. את צו הפינוי השני קיבל בזמן ישיבתו שבעה באבלות על מות אשתו ואז עבר להתגורר בעזרת הנשים של בית הכנסת.

ב-1934 נענה הרב גלוסקין לבקשת הקהילה היהודית של לנינגרד, לאחר פטירת רבם, לאייש את התפקיד שהתפנה. בקבלת תפקיד זה על עצמו קיווה גלוסקין, שבנותיו תוכלנה לרכוש השכלה גבוהה, למרות שאביהן משמש בתפקיד של "משרת דת" ("служитель культа"), שזכה מצד השלטון הקומוניסטי ליחס משפיל של החרמה. תקוותו זו לא התממשה, ועד שלהי שנת 1936 משפחתו לא הצליחה למצוא מקום מגורים, ובנותיו, לא זו בלבד שלא זכו להתקבל לאוניברסיטה, אלא אף לא יכלו למצוא לעצמן עבודה במשך זמן ממושך. למרות זאת גלוסקין לא עזב את קהילתו בלנינגרד. רק לאחר חודש דצמבר של שנת 1936, כששונתה החוקה הסובייטית, ובוטל המעמד של "משולל הזכויות" ("лишенец"), והושוו זכויותיהם של כל האזרחים - בנותיו של גלוסקין התקבלו לאוניברסיטה.

בלינגרד הוא ניהל תלמוד-תורה וישיבה מקומית במחתרת, והיה שותף לניהול רשת תלמודי תורה וישיבות מחתרתית ברוסיה הסובייטית בהנהגת רבי יוסף יצחק שניאורסון. שמו המחתרתי היה "סדר הדורות", כי רבי יחיאל היילפרין מחבר ספר סדר הדורות היה איש מינסק והרב גלוסקין שימש כרב בעיר זו.

מסופר, שיום לפני פטירתו של גלוסקין ב-1936 הוא עדיין רקד בחתונה חסידית. הוא נקבר בבית הקברות היהודי "פראוברז'נסקויה" (סנקט-פטרבורג), לא הרחק מבית הלוויות.

מתורתו

הרב גלוסקין התכתב עם הרב הרב שלמה חיים פרלוב מבראהין, בענייני אישות, יבום וחליצה. ממכתבים אלו נותר מכתב אחד בעניין בכל נפשך ובכל מאודך ובו דן בתורת חמיו.

בנותיו

• אסתר, נולדה ב-1911.
• לאה, נולדה ב-1914 – מומחית להיסטוריה של העת העתיקה. בעלה הוא יוסף אמוסין חוקר ידוע של מגילות ים המלח.
• סופיה, נולדה ב-1917 – בלשנית.
• גיטה, נולדה ב-1922 מרצה בפקולטה למזרחנות באוניברסיטת לנינגרד. בעלה הוא לב וילסקר – הבראיסט, עובד במחלקה לכתבי היד של הספרייה הציבורית של לנינגרד.

לקריאה נוספת

• ד"ר הלל זיידמן, אנשים שהכרתי, מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ל, 1970, עמ' 371 ואילך.
• הרב נתן נטע אלעווסקיא, מאורות נתן, מכון ירושלים תשנ"ח, ע' קל - דברי הספד שאמר עליו במוסקבה בשלושים לפטירתו.

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0